מרזיה חמידי, לוחמת טאקוונדו מוכרת שהשתתפה באליפות העולם, חיה תחת הגנה משטרתית מאז שהפכה לאחד הקולות הקולניים נגד הטאליבן במערב. עכשיו מספרת את סיפורה המרגש בספר חדש שיצא לאור בצרפת, Ils n'auront pas mon silence ("הם לא ישתיקו אותי").
ביום הולדתה ה-12, אימה הודיעה לה: "אני רוצה לנסוע לאירופה - בשביל עתידכם". המשפחה תכננה מסע סודי לגרמניה, אבל הוא לא צלח. סמוך למעבר הגבול עם טורקיה, הכוחות האיראניים תפסו את מרזיה וקרוביה - וגירשו אותם לאפגניסטן, לעיר הראת. חמידי נזכרה: "עבורי, המדינה הזו לא התקיימה אלא דרך החדשות: מלחמות, פיגועים, פחד. ועכשיו פתאום אלו היו חיי החדשים".
החוויות הראשונות שלה באפגניסטן כללו גברים שראו בה אובייקט מיני: "הרגשתי שכל גבר שאני פוגשת עומד לאנוס אותי; כולם הביטו בי במבטי שנאה".
בחוסר ביטחון הם עברו לקאבול, ולאחר מכן ב־2016 חזרו שוב לאיראן. ב־2019 חמידי שבה לאפגניסטן. לאחר חזרת הטאליבן לשלטון באוגוסט 2021, היא נאלצה ללבוש בורקה גדולה במיוחד ולעבור בית כמה פעמים. שבועיים לאחר נפילת קאבול היא השתתפה בהפגנה נגד המשטר, וב־24 בנובמבר 2021 ברחה עם משפחתה מאפגניסטן לצרפת.
כשחזר הטאליבן לשלטון, נשים נאלצו לכסות את פניהן והמשטרה. חמידי, שסירבה להיכנע לתכתיבים החדשים, המשיכה לפרסם פוסטים באינסטגרם ולהשתתף בהפגנות קטנות, למרות הסיכון לחייה ולחיי משפחתה.
בצרפת חוותה תחילה בדידות ופחד בחדר המלון, אך מצאה מפלט באהבתה לטאקוונדו, אותה גילתה בגיל 14. היא התאמנה עם צוות צרפתי ושאפה להמשיך להיאבק עבור זכויות הנשים באפגניסטן. ב־2024 היא פרסמה סרטון באינסטגרם על "אפרטהייד מגדרי" והחלה קמפיין #LetUsExist ("תנו לנו להתקיים"), לצד ביקורת נוקבת על ספורטאים אפגנים המקושרים לטאליבן.
ב-2022 חמידי זכתה במקום השלישי בקטגוריית המשקל 57 ק"ג באליפות צרפת. היא ייצגה את נבחרת הפליטים באליפות העולם בטאקוונדו 2023 והשתתפה במבחנים לבחירת נבחרת הפליטים לאולימפיאדת פריז - אבל לא הצליחה להבטיח את השתתפותה.
"הטאקוונדו נותן לי יותר זהות כאישה", סיפרה חמידי ל־CNN בשנה שעברה, "ומאפשר לי להרגיש יותר חזקה בחברה".
במקביל לתחרויות הטאקוונדו, חמידי הפכה לאחד הקולות הבולטים שמבקרים את הטאליבן. ספגה איומים, הכתובת שלה הודלפה ואפילו נעשה שימוש מזויף בפניה בסרטוני פורנוגרפיה. בעקבות זאת היא חיה תחת הגנה משטרתית קבועה, כשהיא מראה לחוקרים את מאות ההודעות המאיימות שקיבלה מדי שנה.
באותו ריאיון ל-CNN סיפרה שספגה איומי מוות מאז שביקרה את נבחרת הקריקט של אפגניסטן. "בזמן שהם מגיעים לתחרויות בינלאומיות, הטאליבן הורג נשים רבות באפגניסטן", אמרה, "מבחינתי הם נבחרת הטאליבן, לא נבחרת אפגניסטן".
בספרה היא מספרת על מאבקה האישי והספורטיבי, על האומץ להתנגד, ועל כך שהמחיר הוא חיי יומיום תחת איום מתמיד. היא מסבירה: "לא כולם מסוגלים לחיות מתוך ויתורים. אלה שמתקדמים הם אלה שמשנים את העולם".