וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לשם שינוי: המסר המפויס מסלובניה לפני המשחק מול ישראל

טור דעה שפורסם יצא נגד האפשרות של החרמת ישראל: "כל חרם ספורטיבי ממניעים פוליטיים הוא טרגדיה". ולמה אומיץ' "ראוי לפסל"?

אימון נבחרת ישראל/אור שקדי

נבחרת ישראל תפגוש מחר (חמישי, 18:00) את סלובניה למשחק גורלי שסיום שלב הבתים של יורובאסקט 2025, ובתקשורת הסלובנית פורסם היום (רביעי) טור דעה מפויס לשם שינוי - על רקע הקריאות הרבות להחרים את הספורט הישראלי.

"נושאים כבדים, כבדים מדי, במיוחד עבורנו - שחקנים, מאמנים, וגם עיתונאים - שבחרנו לעסוק בחיים בדברים נעימים, מאחדים", כתב העיתונאי אנדרי מיליקוביץ' באתר EKIPA."אבל כשנבחרת כלשהי מתמודדת בטורניר מול ישראל, הנושאים הללו - בין אם רוצים ובין אם לא - הופכים לבלתי נמנעים. אנחנו גם אחרונים שמתאימים להסביר לכם מה קורה במדינה שלהם, ואילו תמונות יוצאות לעולם מהאזור שבעיני רבים היה אמור להיות מדינה עצמאית".

מיליקוביץ' הסביר: "אם אתם רוצים שנביע עמדה לגבי זה שרוסיה סופגת אינספור השעיות ואיסורים וישראל לא, סביר להניח שתתאכזבו מאיתנו. כי בנפש הספורטיבית שלנו, אין פתרון פוליטי אחד שהוא "צודק" יותר ממשנהו. וגם לא הוגן יותר. מבחינתנו, יש עיקרון אחד בלבד: כל איסור על השתתפות של כל ספורטאי - ממניעים פוליטיים או גיאופוליטיים - הוא טרגדיה. לשתוק זה לא אומר לתמוך, לפחות מבחינתנו.

"אקטיביזם הוא דבר אצילי, אבל אי אפשר לדרוש אותו - ובטח שלא מספורטאים; לא רוסים, לא ישראלים, לא אף אחד. ולכן, כשפונה אלינו חבר עיתונאי מישראל - ואחד מהם קרוב אלינו במיוחד - הקריטריון הוא תמיד אחד: הוא. מעניין אותנו רק האדם, לא המדינה שלו ולא המעשים של ממשלתו. הרי גם אנחנו עברנו לא מעט בעצמנו, כאן באזורים של המדינה המשותפת שלנו לשעבר, אל נשכח. ויש עדיין פצעים פתוחים. האדם חייב להישאר מעל הכול - וזה אולי הדבר האחרון שעוד נותר לנו בתוך הטירוף הזה".

לוקה דונצ'יץ' ושחקני נבחרת סלובניה/GettyImages, Sebastian Frej

בסיום הניצחון הסלובני על איסלנד, שוחחו עיתונאים ישראלים עם אקס הפועל ירושלים אלן אומיץ'. על כך כתב מיליקוביץ': "הוא עצר, לחץ את ידם, דיבר איתם - עם מיקרופונים פתוחים וגם סגורים - ברוגע, בחביבות, עם חברים ברורים מהעבר המקצועי שלו, ואז נפרד מהם לשלום. ומה שהוא עשה, ראוי לפסל. משהו שאף אדם שפוי לא יכול לגנות - להיפך, זהו סמל של כל מה שעדיין נותר לנו כצודק, חכם ואנושי. אדם. מישהו שיודע היטב מהן זוועות, מהי כאב, מהי עוולה, ומהם מצבים אנושיים שנראים חסרי תקווה. אבל גם יודע היטב, שבשום משטר, אין דגל, דת או משהו דומה שמגדיר אדם. כל פרט מגדיר את עצמו - גם בתנאים הכי קשים _ והוא צריך להיות אחראי רק על מעשיו שלו. ובספורט, אולי אפילו יותר מבכל מקום אחר".

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully