לפני מספר שבועות השמועות סביב מצבו של ים מדר עלו מדרגה. "יורובאסקט? סביר להניח שהוא לא עולה על הפרקט השנה", טענו בזה אחר זה מספר גורמים - ואז הגיעו האימונים המלאים עם נבחרת ישראל. השמועות לא פסקו, והן הגיעו גם מתוך הפועל תל אביב, שם חלק מהאנשים הפעילו לחץ על הרכז לשמור על עצמו לקראת עונת היורוליג.
לא שמדר לא היה שקול. הוא עבד לאורך כל הקיץ על השיקום שלו, בהתאם לפרוטוקול שנקבע יחד עם אנשי הנבחרת. בזמן שהשמועות התרוצצו, בנבחרת לא הבינו מאיפה הן הגיעו ונותרו אופטימיים. ואכן, אלא אם תתרחש טרגדיה ספורטיבית של ממש, מחר (חמישי, 15:00) מדר צפוי להוביל את נבחרת ישראל במשחק הפתיחה ביורובאסקט 2025 מול איסלנד. בנבחרת נזהרים ונוהגים "לדפוק על עץ" בכל הקשור למצבו, אך נכון להיום הוא משתתף בכל האימונים ומרגיש טוב.
לא ברור מתי בדיוק החלה ההידרדרות במצב הברך של מדר, אך לקראת חצי גמר גביע המדינה, המצב כבר לא היה טוב. בנבחרת ידעו שהוא מתכוון לעבור ניתוח במיניסקוס, ובהפועל תל אביב - שחיכתה לרגעי ההכרעה ביורוקאפ - ניסו לתזמן את היעדרותו כך שישוב לשמינית הגמר. בפועל, אחרי ההדחה הדרמטית מול מכבי תל אביב, מדר עבר את הניתוח, שאמור היה להשבית אותו לכחודש.
אבל העניינים הסתבכו מהר מאוד. למרות שמדר ומקורביו לא הודו בכך בפה מלא, הם יודעים שהטעות הרצינית התרחשה כבר אז. ימים ספורים לאחר הניתוח, כשהוא אמור להיות במנוחה מוחלטת, החל לזרוק לסל - ואף התגאה בכך. שבועיים לאחר מכן כבר התייצב לאימון של הפועל תל אביב, ופחות משבוע לפני הדרבי בליגה ביקש לשחק. הצוות הרפואי לא אהב את ההחלטה, אבל כמו שיודעים כל מי שמכיר אותו - כשיֶם מדר מחליט משהו, קשה מאוד להזיז אותו. הוא התעקש, ובסופו של דבר קיבל אישור.
שישה ימים אחרי הדרבי הוא שיחק נגד הפועל חולון, וארבעה ימים לאחר מכן היה סולידי בניצחון על טורק טלקום בשמינית הגמר. לאחר המשחק כבר החל להתלונן על הברך, והחלו להישמע קולות שייתכן שחזר מוקדם מדי. הוא עוד שיחק נגד הרצליה, ונראה בעניינים, אבל כשהמריא לספרד לקראת הסדרה נגד ולנסיה - כבר ידעו בהפועל שהמצב הסתבך.
במשחק הראשון נגד הספרדים הרכז היה מצוין, למרות תלונות על כאבים. אך הדרמה האמיתית הגיעה לאחר המשחק השני: הברך הייתה נפוחה מאוד, והוא המריא מיד לארץ לטיפולים. היה ברור - יש פציעה בסחוס, והסבירות הייתה שהוא גמר את העונה. למרות זאת, מדר התעקש לשחק גם במשחק השלישי, למרות מצב הברך הקשה. תומר גינת סיפר בדיעבד: "הברך נראתה במצב שאתה לא יכול לשחק איתה". אבל מדר שיחק - וזכה עם הפועל ביורוקאפ.
"העובדה שים שיחק את כל המשחקים ביורוקאפ - זה לא מוסבר", אמר השבוע מקורב לשחקן. "אחרי משחק הוא לא היה יכול לדרוך על הרגל. הברך הייתה נפוחה מאוד והוא כאב. אבל מבחינתו לא הייתה בכלל שאלה - הוא החליט לשחק, גם אם זה יעלה לו בעונה שלמה. אחרי זה הוא לא התלונן, לא האשים אף אחד. הוא כנראה לא הבין עד הסוף את חומרת המצב, אבל זה לא שינה לו. ברגע שהוא מחליט - זה סופי".
לאחר זכייתה של הפועל ביורוקאפ מדר המריא לגרמניה, לבדיקות אצל מומחה לפציעות סחוס. בארץ סברו שיוכל לשוב לשחק אחרי מנוחה ארוכה, בלי ניתוח. אבל הרופא הגרמני הדהים את מדר עם אבחנה שונה לחלוטין. משם הוא טס למיאמי, לבדיקה אצל מומחה אמריקאי - שהחזיר אותו לעמדה של הרופאים בישראל.
בסוף אפריל, מדר רצה לשוב ולשחק במשחקי ההכרעה בליגת העל, ואז לנוח לקראת היורובאסקט. בהפועל הסכימו תחילה עם התוכנית, אך החלו לשדר מסרים של דאגה: עונת יורוליג צפופה וקמפיין נבחרת לא הולכים יחד עם פציעה כמו שלו. אבל הרצון של מדר גובר על הכול.
לקראת סדרת חצי הגמר מול הפועל ירושלים, החל באימונים קלים. אחרי ניצחון במשחק הראשון הוחלט שלא ישחק עד הגמר. אך ירושלים השוותה את הסדרה, ומדר הוחזר למשחק השלישי - שהיה אמור לשלוח את הפועל לגמר. בפועל, ג'ארד הארפר שלח את מדר למנוחה נוספת.
חוות הדעת שהונחו בפני מדר ואנשיו לא היו חד-משמעיות. ניתוח בסחוס עלול להשבית אותו כמעט לשנה - וגם זה בלי הבטחה לפיתרון מלא. מדר בחר להמשיך בגישה שבה הוא מאמין: משימה אחר משימה. לא מעט אנשים סביבו, כולל בהפועל תל אביב, קיוו שיוותר על השתתפות ביורובאסקט - אבל כבר במאי הודיע לאריאל בית הלחמי שהוא מתכוון להיות בפולין. וצדק.
בנבחרת לא ידעו באמת מה מצבו עד יום לפני פתיחת האימונים. ההתקדמות הייתה איטית. תחילה הוחלט שינוח כשבוע עד עשרה ימים, לאחר מכן לא התאמן או שיחק במסע ללטביה וקפריסין, וגם בהמשך הוכנס בהדרגה, בלי לחץ - "למרות שים אינטנסיבי מאוד", מספרים אנשי הנבחרת.
ובכל זאת, כולם יודעים: בלי ים מדר, הסיכוי לעלות שלב יורד משמעותית. הוא הרכז המוביל והיחיד בסגל, לאחר הניפויים של רועי הובר ונועם יעקב - גם אם בר טימור מתפקד כרכז במשחקים. בנבחרת יודעים: מדר הוא לא רק הפליימייקר, הוא גם הלב. "הוא לא רק הרכז המוביל, הוא גם הרוח של הנבחרת הזו", אמר השבוע אחד השחקנים. "הוא זה שיכול לעשות את ההבדל בין הצלחה לאכזבה".