יום הזעם עליו הוכרז אמש (ראשון) ביוון, ולווה בעשרות הפגנות נגד ישראל בשלל מוקדים ברחבי המדינה, הסתיים בקול ענות חלושה - וההוכחה הטובה ביותר לכך הייתה משחק הידידות שקיימה נבחרת יוון באותו יום בדיוק מול נבחרת ישראל בקפריסין. ישראל ניצחה 58:75 בתצוגה הגנתית נאה, ובמהלך המשחק לא נרשמו אירועים יוצאי דופן, כשהשחקנים שומרים על רוח ספורטיבית ומכבדים זה את זה, כולל לחיצות ידיים מסורתיות לפני ואחרי המשחק.
אבל עצם קיומו של המשחק, גרם להרמת גבה אצל גורמים מסוימים במדינה. מפלגת השמאל "סיריזה" אף קראה לנבחרת היוונית לא להתייצב למשחק מול ישראל, אך נחלה אכזבה. זה לא מנע מטור ארסי במיוחד להתפרסם אחרי המשחק באחד האתרים הפופולריים במדינה.
"משחקי ידידות עושים עם ידידים", קראה הכותרת ב"גאזטה", שם הסביר הכותב, ניקוס פפאדויאניס, ש"עצם קיומו של המשחק הוא נקודה שחורה בהיסטוריה של הכדורסל היווני".
"משחק ה'ידידות' בין יוון לישראל נערך באותה שעה בה התקיימו עשרות או אפילו מאות הפגנות נגד ישראל ברחבי יוון. בזמן הזה, ראשי האיגוד היווני חשבו שנכון להחליף חיבוקים ולחיצות ידיים עם נציגים של מדינה שהקהילה הבינלאומית מגנה בכל לשון בשל רצח העם ופשעי המלחמה שהיא מבצעת. שחקני נבחרת יוון רגילים להביע את דעתם אך ורק כשזה נוגע למחאות מגוחכות נגד שופטים, אבל הפעם הם בחרו בשתיקה מאכזבת".
לדבריו של הכותב, "ייתכן שההיעדרות של סלוקאס, פפניקולאו ומיטוגלו הייתה מעין מחאה סמלית נגד ישראל, אם כי יוזמות כאלה לרוב מלוות בהצהרות פומביות. כל מה ששמענו, הוא שהשלושה נעדרים על מנת לקבל מנוחה. כך הכתם נשאר אותו כתם, בלי שום כוכבית. כששאלתי את ראש המשלחת מדוע יוון מקיימת משחק ידידות נגד ישראל, הוא סירב להגיב. בכירים באיגוד הסבירו לי ש'הספורט הוא גורם מאחד', אבל אי אפשר להפריד בין פוליטיקה לספורט במקרה הזה. יש מישהו שיכול לא לגנות רצח בדם קרם של מאות נשמות תמימות?"
"בשורה התחתונה, הם מגדירים זאת כ'משחק ידידות'. אבל אם ה'ידידים' שלנו מכוונים טילים על בתי חולים ובתי ספר, כמה גרועים יכולים להיות האויבים שלנו? יש מידה רבה של אירוניה בכך שישראל תשחק את משחקיה ביורובאסקט בקאטוביצה, מרחק כמה צעדים קלים ממחנה ההשמדה אושוויץ. בין עזה לאושוויץ, המרחק הרבה יותר קטן".