כמה חודשים לפני יורובאסקט 2022, התיישב דני אבדיה בחדר הישיבות של איגוד הכדורסל, במסיבת עיתונאים, ולא חשש לקבוע: "אם סלובניה זכתה ביורובאסקט, גם אנחנו יכולים להילחם". הפורוורד של וושינגטון דאז כיוון לירח כדי לפגוע בכוכבים, אבל בפועל החבורה של גיא גודס לא עברה את שלב הבתים באליפות שנערכה בפראג - למרות פתיחה עם שני ניצחונות. לאחר ההדחה החלו דיבורים על בעיות בחדר ההלבשה, שלא תרמו לתדמית של הכדורסל הישראלי.
שלוש שנים לאחר מכן, הפעם על הפרקט באולם החדש בהדר יוסף, כותב שורות אלה שאל את אבדיה אם הפעם למד והנמיך ציפיות. "אני עומד מאחורי המטרות", הוא ענה. "אני מאוד מאמין בסגל. אין בושה להאמין במשהו שגם אם הוא לא קורה, עדיין שווה לכוון אליו. אני מכוון הכי גבוה - גם אם לאחרים זה פחות ריאלי, לי זה מאוד ריאלי. אני לא רואה שום סיבה שלא נגיע לשלבים מאוד מאוחרים. אלה הציפיות שלי, ואני מצפה מעצמי ומכולם שיהיו אותן ציפיות".
אבדיה עומד במרכז הנבחרת הזו, וגם לא חושש לדבר, אבל לאורך השנים - גם לפניו - הציפיות מנבחרת ישראל היו גבוהות יחסית. בכל אליפות מחדש ראו את הנבחרת עולה לפחות משלב הבתים, ומכוונת לשמינייה. כמעט תמיד זה נגמר במפח נפש. אז למה שהפעם זה יהיה שונה?
מאז 2007, אז עברה ישראל את שלב הבתים הראשון אך לא הגיעה לרבע הגמר, היא השתתפה בשש אליפויות אירופה. רק פעם אחת היא הצליחה לעבור שלב. כמעט תמיד הסתכלו קדימה - על מי שנפגוש בהמשך - עוד לפני שעברנו את המבחן הראשון.
ב-2009, ללא עומרי כספי שרק נבחר בדראפט, יצאה נבחרת מוכשרת עם שמות כמו ליאור אליהו, טל בורשטיין ויותם הלפרין לאליפות בפוזנאן שבפולין - והפסידה את כל משחקיה, כולל הקריטי מול מקדוניה. ב-2011 שוב בלי כספי הפצוע, עם דיוויד בלו ואריק שיבק על הקווים, הנבחרת הפסידה לגרמניה, צרפת וסרביה, וסיימה עם ניצחונות לפרוטוקול על לטביה ואיטליה.
ב-2013, הפעם לראשונה עם כספי, קיבלה ישראל הגרלה נוחה יותר, אבל פתחה עם הפסדים לבריטניה, אוקראינה וצרפת. אלכס טיוס עזב במהלך האליפות, ולאחר ניצחון על בלגיה - הפסד צפוי לגרמניה חתם עוד הדחה מוקדמת.
ב-2015 הגיע שינוי. הדור של הלפרין ואליהו היה לקראת סיום, וארז אדלשטיין הציג נבחרת אטרקטיבית עם ניצחונות על רוסיה, פינלנד ופולין. ישראל העפילה לשמינית הגמר מהמקום השני, והציפיות זינקו. אבל איטליה ריסקה את החלום בערב ראש השנה - 52:82.
ב-2017, כשישראל אירחה את האליפות, ההנחה הייתה שעם ארבע עולות מתוך שש - ברור שנעבור. הנבחרת ניצחה את כל משחקי ההכנה, אבל הפסידה לאיטליה וליטא, הפתיעה את גרמניה של שרודר, ואז קרסה מול גאורגיה ואוקראינה. כישלון צורב במיוחד.
והכי מדאיג? הרשימה ההולכת ומתארכת של נבחרות שכן הצליחו בזמן שישראל התרסקה. מקדוניה בחצי הגמר ב-2011, אוקראינה ברבע ב-2013, צ'כיה ברבע הגמר ואח"כ גם באליפות העולם ובאולימפיאדה. ב-2022, פינלנד ניצחה אותנו - והגיעה לרבע, פולין עד לחצי. וישראל? כבר 22 שנים לא בין שמונה הראשונות.
"אנחנו כהרגלנו מגזימים", אומר צביקה שרף, מאמן הנבחרת לשעבר. "אנחנו לא יודעים לשפוט את עצמנו ומזלזלים באחרים. מקדוניה זה היה חד פעמי, לצ'כיה היה דור טוב שדחף אותם קדימה. אנחנו לא מעצמת כדורסל. אבל בעשור האחרון, הנבחרות הצעירות שלנו מתקדמות. יש יותר שחקנים בכל שנתון, הצטבר פה סגל טוב".
גם ננו גינזבורג, שהוביל את צ'כיה להישגים, מסכים: "הציפיות תמיד מוגזמות. המקום שלנו הוא בין 7 ל-16. אם לא עוברים את הבית זה אכזבה, אבל צריך להיות ריאליים. בכל אליפות יש סוס שחור אחד או שניים שנכנסים לשמינייה. בשביל להצליח - חייבים כימיה. בפעם הקודמת לא הייתה. כשמנצחים, הכימיה מדהימה; כשמפסידים - מתחיל כל החרא. החוכמה היא להישאר ביחד דווקא כשלא הולך, וזה בדיוק מה שהיה חסר לנו באליפויות האחרונות".
לאורך השנים, וגם באליפות האחרונה, עלו טענות לגבי התנהלות של שחקנים מובילים - כזו שלא מתאימה למסגרת נבחרת, ושהשאר לא תמיד קיבלו. בנבחרת הנוכחית, נראה שהמצב טוב יותר. גינזבורג מספר: "היו לי שני כוכבים, אבל הצניעות באה מהם וחלחלה. אצל הצ'כים, כולם צנועים. כל אחד עשה את העבודה שלו, כל אחד ידע את מקומו. זה התחיל מסטורנסקי ו-וסלי, ולפני זה היה ייז'י וולש. לא היו מורמים מעם, ולא היו קליקות. מי שלא היה חלק - לא נתנו לו להרים את הראש".
שרף מוסיף על הבעיות המקצועיות: "השחקנים שהיו לנו לאורך השנים הם נהדרים, אבל תמיד היה חסר משהו. אם היו גארדים - לא היו גבוהים. אם היו גבוהים - לא היה ניהול משחק. לא הייתה מנהיגות. כדי להצליח, צריך שדברים יתחברו".
למרות העבר, גם הפעם הציפיות מהנבחרת גבוהות. גם המאמנים הוותיקים לא מפחיתים מהן, אף שהם טוענים כי סיפור ההיעדרות של ים מדר הוא קריטי. גינזבורג מסביר מהם בעיניו המפתחות להצלחה: "על פניו, אנחנו מגיעים בטיימינג הנכון, בגילאים הנכונים. יש שחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם, וזה לא קורה בכל אליפות. ההצלחה תתחיל בהגנה ובפיזיות - אם נתגבר על זה, יכולה להיות הצלחה גדולה הפעם. הרגישו את הנבחרת לאורך השנים, ואמרו שנכסה את החיסרון ביצירת נקודות יש מאין בעזרת קרינגטון. אם נדע להתמודד עם הריבאונד וההגנה על שחקני פנים - וזה לא יהיה פשוט - נצליח לאזן את החסר הזה. אם לא, אולי ניחשף לבעיה קשה בצבע. באליפויות הקודמות לא היו לנו סופרסטארים. היום דני הוא סופרסטאר. בתרומה שלו לנבחרת הוא ברמה של יאניס, של לוקה, של השמות הגדולים. והוא גם יקבל יותר כבוד מהשופטים לעומת האליפות הקודמת".
שרף לא נשמע אופטימי במיוחד, אך עדיין מאמין בנבחרת: "יש לנו הגרלה קשה. זו נבחרת מצוינת, אבל לשחק מול פולין הביתית בקטוביץ' זה לא משחק קל. צרפת אולי לא מגיעה בסגל החזק ביותר שלה, אבל היא עדיין צרפת - יצואנית השחקנים הטובה ביותר באירופה, שולחת הכי הרבה שחקנים ל־NBA, ומי שלא שם - מככב ביורוליג ומוביל קבוצות. בלגיה מגיעה ללא כמה שחקנים משמעותיים, איסלנד - אנחנו צריכים לעבור אותה. וסלובניה? היא היריבה ביום האחרון של הבית המוקדם. נראה אם המשחק מולה יהיה רק על מיקום, או שיכריע את העלייה".
כשנשאלו על המטרה הריאלית, שרף וגינזבורג מסכימים: לעבור סיבוב אחד. שרף: "אני מאמין שאפשר לעלות מהבית, לעלות לשלב הבא, ואז זה תלוי מי יהיה מולנו בשמינית הגמר - הבית המקביל קשה מאוד".
וגינזבורג מוסיף: "זו תהיה אכזבה לכולם אם לא נעבור שלב. אני מאמין שנעלה. יש שינויים ותמורות בכדורסל האירופי - סרביה, גרמניה, יוון וצרפת עדיין מעל היתר. סלובניה, למשל, נחלשה. זו נבחרת מזדקנת, והכול סובב סביב לוקה. גם הפערים באירופה מצטמצמים, גם ביורוליג. הספרדים כבר לא אותו דבר - באליפות הקודמת הם איכשהו עשו קסם. אם נעלה מהבתים, כדאי מאוד לא לסיים במקום הרביעי - לשחק מול היוונים זה לא פשוט. יש לי תחושה שעדיף לפגוש את הספרדים מאשר את האיטלקים. זה לא בשמיים - אפשר. אם נבוא עם הביטחון והרוח - אפשר. לסיים במקום הרביעי יהיה רעיון לא טוב".