הקריירה של פפ גווארדיולה כמאמן הייתה תחת ציפיות גבוהות מאז שהתחיל את דרכו בברצלונה, אבל מאז ההצלחות שלו נמשכו בבאיירן מינכן וכעת במנצ'סטר סיטי, אך כעת המאמן המעוטר והמוערך רומז שהוא כבר עייף.
עם חוזה עד 2027, המאמן הקטלאני הבהיר שכאשר תסתיים התקופה שלו באנגליה - הארוכה ביותר בקריירת האימון שלו - הוא ייקח הפסקה להתמקד בעצמו ובגופו.
"אני יודע שאחרי התקופה שלי עם סיטי אני הולך לעצור, זה בטוח, זה החלטה סופית. כמה זמן? אני לא יודע - שנה, שנתיים, שלוש, חמש, עשר, חמש־עשרה... אין לי מושג. אבל אני אעזוב אחרי התקופה הזו עם סיטי, כי אני צריך לעצור ולהתמקד בעצמי, בגוף שלי", אמר המאמן כשנשאל על עתידו.
על העונה האחרונה של מנצ'סטר סיטי, בה לא השיגו את התוצאות המצופות, גווארדיולה היה כן: "היינו צריכים להחליף יותר שחקנים, אבל זה קל להגיד בדיעבד... היינו חודשים רבים בלי לנצח. זה לא קרה לי מעולם. אבל זה שם אותך במקום".
הוא הוסיף שלמד "קצת לעצור", למרות שהוא מרגיש תחושת אחריות כלפי הסובבים אותו כשהוא על הקווים. "יש לך אחריות כלפי הרבה אנשים שסומכים עליך, שאוהבים אותך: השחקנים, הנשיא, המנהל הספורטיבי", ציין.
פפ גם התייחס לאתגר של ניהול שחקנים: "יש לי 23 שחקנים ואני בוחר 11 כל שלושה ימים... האחרים מרגישים שאני לא רוצה אותם, וזה בדיוק ההפך. איך לא יהיו קונפליקטים? בלתי אפשרי".
פפ נשאל ש"גם לך חיכו בפינה הרבה אנשים. כי מעולם לא הייתה לך עונה רעה". המאמן ענה: "ובכן, לא. העונה הזו לא הייתה רעה. בפרמיירליג, כשאתה לא מצליח, כשאתה באמת לא מצליח - אתה מסיים במקום ה־12 או ה־13... אה, שחיכו לי בפינה? כן, בטוח. ואני שמח לפגוש אותם שם [צוחק]. שמח. זה נותן לך אנרגיה. בתחרות, אתה צריך אנשים שאומרים לך: 'אה כן? בוא נראה מה יהיה'. אלה האנשים שאמרו: 'בגרמניה הוא לא יצליח, הוא הצליח בברצלונה רק כי הוא הכיר אותם...', 'באנגליה הוא יראה, הכדורגל שונה...', אז לא. הוא הצליח. והצליח שוב, ושוב. אה, ולפעמים זה לא מצליח? ככה זה.
"בספורט אתה לא יכול לנצח בכל תחרות שאתה משתתף בה. למה? כי זה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי. אז לפעמים אתה מפסיד, כן, זה חלק מהספורט. מייקל ג'ורדן היה הכי גדול. הוא זכה בשישה תארים ב־15 שנות קריירה. הוא הפסיד יותר ממה שניצח. טייגר וודס היה הכי גדול. הוא זכה ב־14 גרנד סלאמים. אתה יודע בכמה השתתף בחייו? יותר ממאה. הוא הפסיד יותר ממה שניצח. בספורט מפסידים יותר מאשר מנצחים. אני אימנתי 16 עונות וזכיתי ב־13. אז כן, הפסדתי כמה. אבל זה לא הלך רע. וחלק מהספורט, מהתהליך, זה להבין שגם היריבים טובים, שגם הם עובדים קשה, שגם הם מתכוננים, שגם להם יש אנשים טובים.
"לגבי השנה הזו - אם היינו נכנעים, אני אומר לך - היינו מסיימים במקום ה־12. אבל לא נכנענו. היינו רעים, ממש רעים, אבל היינו שם, נאבקנו... ובסוף סיימנו במקום השלישי, שזה, אני אומר לך, בפרמיירליג - בכלל לא רע".