פרסום סדר מרוצי הפורמולה 1 לעונת 2026 גרר תגובות מעורבות. השמטתו של הגרנד פרי של אמיליה רומנה, מסלול אימולה שבצפון איטליה, הייתה צפויה - ובכל זאת עוררה גל נוסטלגי לאתר שבו נהרג איירטון סנה. הבעלים של המסלול הבטיחו שייאבקו על חזרתו. עם זאת, לפחות אדם אחד עשוי להיות מרוצה, גם אם באופן חלקי, מהשמטת המרוץ מהקלנדר: אדריאן ניואי, מתכנן המכוניות שבאחת מהן נהרג סנה - בגרנד פרי של סן מרינו 1994 - ושמאז חש אי-נוחות בכל פעם שהוא מגיע למסלול. למרות זאת, לדבריו הוא מקפיד לבקר בכל הזדמנות בפניית טמבורלו, שבה נהרג סנה במכונית ויליאמס-רנו FW14.
אבל את עיקר הביקורת תפסה ההחלטה לקיים את הגרנד פרי הקנדי ב-24 במאי, מוקדם מהרגיל, במקום הגרנד פרי של מונאקו, שהוזז מסוף מאי ל-7 ביוני. הקדמת המרוץ בשבוע או שבועיים עשויה להעלות את הסיכוי למרוץ גשום, אך חמור מכך - היא תיצור התנגשות חזיתית עם האינדי 500, מרוץ המכוניות המפורסם ביותר בצפון אמריקה. בין מונטריאול, המארחת את הגרנד פרי הקנדי, לבין אינדיאנפוליס מפרידה שעה אחת בלבד, ושני המרוצים יחפפו לפחות חלקית. קהל הצופים ייאלץ להתמודד עם חלוקת קשב לא פשוטה.
אינדי 500, פורמולה 1
בשנות ה-50, האינדי 500 נכלל בסדרת הפורמולה 1, שניסתה להתבסס בצפון אמריקה באמצעות השיוך למרוץ שכבר אז היה אייקון ספורטיבי אמריקני. אך למרות השתייכותו לסדרה, המרוץ התנהל לפי חוקיו וכלליו - המכוניות לא עמדו בתקני הפורמולה 1, הנהגים היו שונים, והמסלול האובלי הפך את המרוץ לגוף זר בתוך הסדרה. בסיום עונת 1960 הוסר המרוץ מלוח הפורמולה 1.
בשנים 1957-1958 נעשה ניסיון לשלב בין הסדרות, כאשר במונזה נערכו שני מרוצים שכונו "מרוץ של שני עולמות", על המסלול האובלי. השתתפו בהם בעיקר מכוניות אינדי מארה"ב עם נהגיהן, בעוד היצרניות האירופיות כמעט שלא נטלו חלק - וכך הסתיים הניסיון למזג בין שתי התרבויות.
דווקא בתחילת שנות ה-60 החלה קבוצת לוטוס הבריטית, בראשות קולין צ'פמן, להתעניין באינדי 500, והציגה לאמריקנים שמרניים מכונית מרוץ עם מנוע אחורי. ב-1963 עמד ג'ים קלארק לנצח במכונית לוטוס 29, אך סיים שני, אחרי שהסטיוארטים האמריקנים סירבו להוריד מהמסלול את פרנלי ג'ונס, שמכוניתו התיזה שמן בשלבים הסופיים של המרוץ. ב-1965 חזר קלארק לאינדי 500 וניצח במכונית לוטוס 38 - הראשונה עם מנוע אחורי שניצחה שם. מאז נרשמו ניסיונות נדירים מצד נהגי פורמולה 1 להשתתף באינדי 500; האחרון שבהם היה פרננדו אלונסו ב-2017 - אך הוא נכשל.
סטטוס קוו
בעשורים האחרונים התבסס סטטוס קוו, לפיו בסוף השבוע האחרון של מאי נערך בצהריים (שעון אירופה) הגרנד פרי של מונקו, ומיד לאחריו - האינדי 500 בשעות הערב, כשחובבי המרוצים משלבים לעיתים גם את הקוקה קולה 600 מסדרת נאסקאר. בתכנון לוח המרוצים לעונת 2026, מישהו בארגון הפורמולה 1 החליט ללכת ראש בראש עם האינדי 500 - תחרות שלפורמולה 1 אין סיכוי לנצח בה, גם לנוכח הפופולריות הגוברת של הספורט בארה"ב.
בעוד סדרת האינדי היא השנייה בחשיבותה בספורט המוטורי האמריקני, לאינדי 500 - שהחל עוד ב-1911 - מעמד מיוחד, החורג מהחשיבות של הסדרה עצמה. מדובר באירוע הספורט החד-יומי הגדול ביותר בארה"ב, והוא מושך מיליוני צופים שאינם עוקבים אחרי שאר מרוצי הסדרה. השנה צפו בו מעל 7 מיליון איש בטלוויזיה, ועוד כ-350 אלף במסלול עצמו. לשם השוואה, בגרנד פרי הקנדי צפו בצפון אמריקה כ-1.9 מיליון צופים. נראה שההתנגשות בין שני המרוצים תהפוך לפגיעה קשה במרוץ הקנדי - מעבר לפגיעה בסדר יומם של חובבי המרוצים.
בקסטון
מי שסדר יומו כבר השתנה בשנה האחרונה הוא וויל בקסטון, שדרן המוכר מצופי פורמולה 1 בעיקר בזכות הופעותיו בסדרת Drive to Survive. הצלחת הסדרה בצפון אמריקה הפכה אותו לידוען ומשפיען - והוא מנצל את החשיפה: השנה עזב את פורמולה 1 והצטרף לפוקס ספורטס כשדר מרוצי האינדי, כולל האינדי 500. התמורה הכספית לא פורסמה, אך בוודאי נאמדת במיליוני דולרים. המהלך של פוקס מוכיח את עצמו: בשמונת המרוצים הראשונים נרשמה עלייה של כ-30% ברייטינג לכ-2 מיליון צופים בממוצע, והאינדי 500 נסק ל-7.05 מיליון צופים, עלייה של 40% לעומת 2024, עם שיא של 8.4 מיליון. בקסטון תרם להצלחה.
אפל
הפופולריות של פורמולה 1 בארה"ב מתבטאת גם בקולנוע. הסרט F1 The Movie, שהופק על ידי אפל אוריג'ינל פילמס בשיתוף פורמולה 1, הפך לבלוקבאסטר הראשון של האולפן, והכניס עד כה כ-463 מיליון דולר - מתוכם כ-154 מיליון בארה"ב.
בעקבות הצלחת הסרט, אפל TV+ מנהלת מו"מ לרכישת זכויות השידור של פורמולה 1 בארה"ב תמורת 150 מיליון דולר לעונה - 60 מיליון יותר מהחוזה הנוכחי עם ESPN, שלפי דיווחים אינה צפויה להגיש הצעה מתחרה. החיסרון הוא שתפוצת שירות הסטרימינג של אפל נמוכה מזו של ESPN - מה שעלול להרתיע מפרסמים. עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה שלפיה מפרסמים אינם מפחיתים השקעות גם כששידורים עוברים לפלטפורמות בתשלום. באירופה, מהלך כזה התרחש כבר לפני יותר מ-20 שנה ולא פגע באטרקטיביות הספורט. השנה, למשל, שודר הקוקה קולה 600 לראשונה בלעדית באמזון סטרימינג - והגיע ל-2.6 מיליון צופים בממוצע (ו-2.92 מיליון בשיא), ירידה של כ-16% - אך הפחית את גיל הצופים הממוצע מ-61.9 ל-55.8 - נתון חשוב למפרסמים.
עשרות מיליוני דולרים למרוץ
הקלנדר לעונת 2026 השמיט את אימולה, אך הוסיף מרוץ נוסף בספרד: מסלול ברצלונה שמר על מקומו, למרות צירוף גרנד פרי במדריד. הגרנד פרי ההולנדי, שחזר ב-2021 אחרי 36 שנות פגרה הודות להצלחת מקס ורסטאפן, ייערך ב-2026 בפעם האחרונה - משום שאין מי שמוכן לקחת את הסיכון הכלכלי הכרוך בתשלום שנע בין 25 ל-40 מיליון דולר (שכר של חצי עונה של ורסטאפן) הנדרש עבור מרוצים אירופיים קלאסיים. אוהדיו הכתומים של ורסטאפן ייאלצו החל מ-2027 לנדוד ברחבי אירופה - ולעיתים אף למפרץ הפרסי - כדי לצפות באלילם, באיזו מכונית שלא תהיה, מנצח מרוצים נוספים.
מדינות מבוססות אנרגיה פוסילית כמו סעודיה, אזרבייג'ן, בחריין וקטאר - שלרוב אינן מחזיקות בתרבות מוטורית מבוססת - משלמות, לפי הערכות, מעל 50 מיליון דולר לשנה עבור הזכות לארח מרוץ. מבחינתן מדובר במהלך של sportswashing - קידום תדמיתי באמצעות ספורט. גם סין, שבשונה מהן מחזיקה בתעשיית רכב ענקית אך תרבות מרוצים דלה, משלמת סכום גבוה בעבור אירוח הגרנד פרי. ברוב המקרים, התשלומים הללו ממומנים מכספי ציבור - והצלחה כלכלית של האירוע כלל אינה נדרשת.