10 ביולי 2005. יום לפני כן, בשבת, הכריזה הפועל ירושלים על מסיבת עיתונאים דרמטית שאיש לא ידע לפשרה. בראשון כבר הגיעה הבשורה: האוליגרך ארקדי גאידמק הוא הנשיא החדש של המועדון ולמעשה הספונסר הראשי שלו, כשבעזרתו יוכפל תקציב הקבוצה באופן מיידי.
בין הצדדים תיווך אהוד אולמרט, אז עוד לא ראש ממשלה וגם לא אסיר משוחרר אלא שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. גאידמק, או בשמו העברי: אריה בר לב, שימש אז כיו"ר הקונגרס של הקהילות היהודיות ברוסיה והונו הוערך במיליארדים, אם כי הוא נחשד בפלילים, עמד נגדו צו מעצר בינלאומי בצרפת (בשל עסקאות נשק בלתי חוקיות, העלמת מס והלבנת כספים) וחשבונות הבנק שלו בלוקסמבורג הוקפאו.
"השם של ירושלים גדול מאוד בספורט ובעולם, ולכן החלטתי להצטרף לקבוצה", הסביר גאידמק במסיבת העיתונאים, כאשר לפני כן קושר שמו לקבוצת הכדורגל של בני סכנין, שנאלצה להסתפק בתרומה בלבד. "חשוב לי שאנשים בעולם יתגאו בהישגי הספורט הישראלי. ניצור מצב בו הפועל ירושלים תהיה קבוצה מובילה באירופה".
היו"ר דני קליין הודה ל"שותף חדור המוטיבציה שהעמיד לנו רף ציפיות גבוה" והתגאה ב"גב כלכלי שיאפשר לנו להתחרות במכבי תל אביב", והצוות בראשות המנהל המקצועי מוטי דניאל והמאמן ארז אדלשטיין החל לחפש שחקנים בהתאם למציאות החדשה.
לפני כחמש שנים פרסם דניאל בטוויטר את השתלשלות האירועים אז. "בתחילת הקיץ נסענו ארז אדלשטיין ואני לליגת הקיץ בלאס וגאס. היה לנו תקציב של כ-400 אלף דולר לארבעה שחקנים זרים. בבוקר הראשון כשהתעוררתי, היו לי על הטלפון עשרות הודעות ושיחות שלא נענו מאנשי תקשורת בארץ. כשתפסתי את דני קליין הוא סיפר על ספונסר 'רוסי' (כך כינה אותו בשבועיים הראשונים עד שלמד להגיד את שמו). 'תביאו את מי שאתם רוצים - אל תדאגו לכסף'.
"כשחזרנו לארץ דני לקח אותנו לביקור היכרות באחוזה בקיסריה. הבית היה שמור כמו בסצנה מנרקוס. היינו דוממים ולחוצים. נכנסנו לסלון ענק, הטמפרטורה בחדר הייתה קרובה לאפס מעלות. כל הזמן דמיינתי מה יש בחצר האחורית הענקית מתחת לדשא. כדי להיכנס לאווירה הידידותית, המארח הראה לנו תמונות שלו בתחפושת שחורה מבצע פעולות של אומנויות לחימה. קיבלנו שתייה ואז הוא אמר באנגלית עם מבטא רוסי כבד: 'בואו נדבר כדורסל, מי השחקן הכי יקר באירופה?'. אני מרגיש שהקור מקפיא לי את השכל. מסתכל על ארז והוא הפוך ממני, כולו נוטף זיעה.
"אה, אה, בודירוגה", ענינו. 'כמה כסף?' 2.5 מיליון דולר, ארז עונה בלחש. 'נו, אז אפשר להביא ארבעה כאלה ולקחת אליפות?'. עוד ניסינו, כל אחד בתורו, להסביר לו שזה לא כל כך פשוט אבל לא הייתה לו סבלנות לשמוע אותנו. 'אני רוצה לזכות באליפות', אמר. זאת הייתה הפעם האחרונה שפגשתי אותו".
דניאל עזב את הפועל ירושלים כחודשיים לאחר מכן. הסגל אמנם השתדרג והקבוצה סיימה במקום השני בישראל והגיעה לחצי גמר גביע יול"ב, ועונה לאחר מכן זכתה בגביע המדינה, אבל הפוקוס הספורטיבי של גאידמק עבר לבית"ר ירושלים, אותה רכש כחודשיים לאחר הכניסה לכדורסל וכאשר הבין כי החשיפה הציבורות שיעניק לו הכדורגל גדולה פי כמה וכמה.
ב- 2005 החזקתי לתקופה קצרה בתפקיד מנהל מקצועי בהפועל ירושלים. פחות משלושה חודשים אבל עם הרבה חוויות ושיעורים לחיים.
— Moti Daniel (@motidaniel5) April 17, 2020
בתחילת הקיץ נסענו ארז אדלשטיין ואני לליגת הקיץ בלאס ווגאס. היה לנו תקציב של כ- K400 לארבעה שחקנים זרים.
>>
עם הפועל ירושלים הקשר כספונסר הופסק אחרי כשלוש שנים, בעוד בבעלות על בית"ר החזיק גאידמק כמעט שבע שנים. הוא נכנס בסערה וגרם לעזיבת הסמל אלי אוחנה, בהמשך הביא את לואיס פרננדז ואז שינה לחלוטין את מפת הכדורגל בישראל, כשההגמוניה עברה לירושלים בעונה השנייה תחת בעלותו של גאידמק - בזכות השקעה כלכלית חריגה במונחי ליגת העל והחתמת שלל כוכבים - ובית"ר זכתה באליפות ואז בדאבל. אך הצלחה באירופה למען העלאת קרנה של ירושלים, לא הגיעה ובית"ר לא הפכה ל"גאוות העם היהודי" כפי שציפה.
בסוף 2008, לאחר שחווה את מפח הנפש בבחירות לראשות העיר ירושלים, גאידמק איבד עניין בישראל. האוליגרך עזב את המדינה והחל להתנתק מבית"ר ולהפסיק את הזרמת הכסף, גם אם עדיין שימש כבעלים. איציק קורנפיין היה זה שניהל את המועדון והחזיק אותו עם הראש מעל המים, למרות שלל צרות ודרמות מדי שבוע, רוכשים לרגע (דן אדלר ואדם לוין) וספונסרים קפריזים (גומא אגייאר) - עד הפרידה הסופית של גאידמק ביוני 2012.