הריאיון המלא של ריקי רוביו לעיתונאי הספרדי ג'ורדי אבולה פורסם, ובו חשף הרכז הנהדר עוד צדדים למשברים הנפשיים שחווה לאורך הקריירה המפוארת שלו.
רוביו, שהפך לשם דבר בספרד כבר בגיל 14 ועזב את הענף בתחילת 2024 - לא ברור אם באופן זמני או קבוע - הודה ואמר: "אם אני מסתכל אחורה על הקריירה שלי, אני לא מרוצה. זה אף פעם לא היה מספיק".
גם רגעי השיא, כמו זכייה בתואר ה-MVP של אליפות העולם ב-2019, לא מילאו אותו. "עמדתי עם הגביע וחשבתי לעצמי: 'אני לא באמת ראוי לזה. אני מרמה את כולם'", אמר. "הרגשתי כאילו בכל רגע יגלו שאני לא מספיק טוב, כאילו ייקחו לי את היכולות. חייתי ברוטינה של רובוט, בלי לאפשר לעצמי לטעות".
לצד המשברים הנפשיים, רוביו התמודד גם עם פציעות קשות. השיקום מניתוח הברך השני שלו השאיר אותו "כועס על העולם", והוא תיאר כיצד ניסה לחזור בכוח - אך משהו פנימי בו נשבר. "לא הרגשתי שאני אני. הסתכלתי במראה וידעתי שמשהו לא עובד. אפילו לא הצלחתי לארוז לבד את הדברים שלי".
את תקופת ה־NBA הוא זוכר בה בעיקר כעובדה ביוגרפית, לא כחוויה. "לא מצאתי שם חברים. לא התחברתי לתרבות. זה שואו, זה ביזנס - לא אהבת משחק. מה אני לוקח מאמריקה? בעיקר מה לא לעשות".
והיום? רוביו עוד לא החליט אם יחזור לשחק באופן מקצועי, אבל כן חזר לכדורסל - בליגה חובבנית, למען ההנאה. "זה מה שאני באמת מתגעגע אליו - לשחק בשביל הכיף. אבל גם שם, אני כבר לא סתם עוד שחקן. אני הדמות, אני 'ריקי רוביו'. ואני מחפש דרך להשתחרר מזה".
כזכור, לפני כמה ימים פורסם קטע ראשוני מהריאיון, בו חשף רוביו שאפילו היו לו מחשבות אובדניות. "היה לילה אחד במלון, שאמרתי שאני לא רוצה להמשיך. לא רק עם הכדורסל - עם החיים," סיפר הרכז בן ה-34. "אני יכול להבין אנשים שאומרים שהם לא יכולים להמשיך. יש רגע שבו הכול כבד מדי. כשאמרתי באליפות העולם שאני עוצר, זה כאילו מתתי, כאילו לחיים שלי אין משמעות".