ב-13 ביולי, ממש אוטוטו, לאמין ימאל יחגוג את יום הולדתו ה-18. החגיגה תהיה גדולה, ברצלונה כנראה תכריז על כך שהוא קיבל את החולצה מספר 10 והאינטרנט יתמלא במימים שמראים את המספרים וההישגים שלו בגיל 18 ביחס למספרים וההישגים של גדולי השחקנים בכל הזמנים (והוא הרבה יותר מתקדם בגיל 18 מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה). והדבר הכי חשוב מבחינת ברצלונה שיקרה ב-13 ביולי? החוזה החדש של ימאל עד 2031 יכנס לתוקף.
החוזה הזה הולך להיות אחד מהנכסים החשובים ביותר של ברצלונה, מועדון בחובות שמוערכים ב-3 מיליארד יורו, כולל חובות למועדונים אחרים על שחקנים שרכשו. וכפועל יוצא מהחובות הללו, הכניסה לתוקף של החוזה החדש של ימאל תפעיל גם מספר מגבלות כספיות לא קלות בכלל על ברצלונה מצד מנהלת הליגה הספרדית.
אם יעמוד בכל התנאים ויקבל את כל הבונוסים בחוזה, ימאל עשוי לקבל כ-40 מיליון יורו בעונה לפני מס (50% בספרד). רוברט לבנדובסקי, מי שהיה בעל השכר הגבוה ביותר בברצלונה עד ההחתמה של ימאל, יקבל בעונה באה כ-36 מיליון יורו. זו תהיה העונה האחרונה שלו בחוזה ובאוגוסט יחגוג 37.
עד כמה שדרוג השכר של ימאל יהיה משמעותי בתקציב השכר של בארסה? בעונת 2024/25 ימאל הרוויח 3 מיליון יורו בעונה וברצלונה עדיין התקשתה לרשום את כל השחקנים בסגל שלה. ההכנסות של ברצלונה צפויות לצמוח העונה אבל החובות עדיין עצומים ולא נראה שהולך להיות איזשהו שינוי בהתנהלות של מנהלת הליגה הספרדית מול הקבוצה. בשנים האחרונות המנהלת מנסה להגן על ברצלונה מהבזבוזים וההתנהלות של עצמה.
עד כמה חשוב היה החוזה הזה לבארסה? ז'ורז'ה מנדש, סוכנו של ימאל, הגיע פעמיים לברצלונה בשבועות שלפני החתימה על החוזה כדי להבטיח ללקוחו את הסכום הזה ובכדי לעבוד עם המועדון על כל הפרטים שיאפשרו את השדרוג הזה בשכר לקוחו.
כאן יש לציין שלמנדש יש שני לקוחות נוספים בברצלונה - אלחנדרו באלדה ואנסו פאטי ובין לקוחותיו נמצאים חלק מהשחקנים הטובים ביותר בכדורגל העולמי (ויטיניה, ז'ואאו נבש, בראדלי בארקולה, רובן דיאש, רפאל לאאו ורבים אחרים). הוא מכיר טוב את מבנה תקציב השכר של הארגון ובעצם הבטיח שימאל יהיה בעל השכר הגדול ביותר בקבוצה עד 2031. בנוסף, "ברצלונה היתה חייבת" למנדש, ששני לקוחותיו ז'ואאו קאנסלו וז'ואאו פליקס, וויתרו על הכסף שמגיע להם ממנצ'סטר סיטי וצ'לסי כדי להצטרף בהשאלה לברצלונה, שהיתה חייבת שהם יוותרו על שכר בכדי לרשום אותם לקבוצה.
לפי הדיווחים בספרד, מנדש גם הוציא מהנהלת ברצלונה סעיפים בחוזה שעוסקים בסטטוס של ימאל, בבניית הקבוצה מסביבו ואפילו סעיף שמבטיח שיקבל את המספר 10. בקיצור, כדי להבטיח את הישארותו של ימאל, המועדון הבטיח לו ולסוכנו, אחד מהאנשים החזקים ביותר בעולם הכדורגל, שלל הבטחות. ז'ואן לאפורטה, הנשיא ודקו, המנהל הספורטיבי היו אלו שהבטיחו את ההבטחות הללו לצד הצגת חזון ברור: לבנות את הקבוצה סביב ימאל.
"המפתח לפרויקט ימאל הוא לתת יציבות לאותה קבוצת שחקנים" הבטיח דקו. "ההחתמה הכי טובה שלנו הקיץ? ימאל כמובן. אנחנו על המסלול הנכון איתו. אני רוצה שהוא יזכה בבלון ד'אור כשהוא במדי ברצלונה". אחרי ההחתמה הזו התחילה, בעצם, העבודה הקשה - לבנות קבוצה יציבה סביב גאון בן 18 עם הגבלות משמעותיות של תקציבי שכר ורכש.
קודם כל, בבארסה קיוו שהסטטוס של ימאל כתוצר אקדמיה יעזור בחישובי תקרת השכר (אחת מההגבלות הכספיות של המנהלת) שיעשו בהקשר של הפייר פליי הפיננסי של לה ליגה (לא ברור אם יקרה). דבר שני שהם רצו לעשות זה להביא את ניקו וויליאמס לברצלונה כדי שיהיה חלק חשוב בקבוצה שהולכת להיבנות סביב ימאל. פה צריך לעצור ולהגיד שוויליאמס הוא לא רק שחקן מצוין והמכדדר השני הכי טוב בליגה הספרדית אחרי ימאל, הוא גם אחד מהחברים הכי טובים של היהלום וגם סוג של מנטור עבורו.
"בפעם הראשונה שהתאמנתי עם ימאל בנבחרת ספרד אמרתי לעצמי 'הוסטיה' (מה לעזאזל)" אמר וויליאמס בראיון ל- Movistar Plus בינואר האחרון. "מה שאמרתי לו מאז זה שהוא די צנוע, די נורמלי - בטח בהתחשב בכל מה שקורה איתו. כי כשאתה בגיל הזה, אתה יכול לאבד את הראש. אבל הוא אותו אדם שהביא אותו לאן שהוא. אני תמיד אתמוך בו ותמיד אתן לו סטירה בראש אם הוא יאפשר לשתן לעלות לו למוח".
הגעתו של וויליאמס היתה אמורה "להצעיר" את ההתקפה המזדקנת של ברצלונה אבל גם לתת לימאל חבר ומנטור למרתון עד 2031. יש לומר גם שוויליאמס לא רק חבר טוב של ימאל. הוא חבר טוב של שאר השחקנים שבברצלונה רוצים לבנות סביבם - באלדה, פאטי ופרמין לופז, ושיחק בנבחרות עם פדרי, דני אולמו, גאבי, פאו קובארסי ואריק גרסיה. בקיץ האחרון אף בילה איתם בחופשה במרבייה שבדרום ספרד.
וויליאמס - שהיו לו ספקות לגבי הצטרפות לברצלונה בקיץ שעבר ובקיץ הזה מסר לבאיירן מינכן וארסנל שהוא מוכן לעזוב את בילבאו אך ורק כדי להצטרף לברצלונה - אמר לפני מספר שבועות לדקו ולאפורטה שהוא מוכן להגיע. מאחר שסעיף השחרור היה נמוך יחסית - 58 מיליון - הדבר הזה היה צריך להסתדר במהירות.
ואולם, ברצלונה, כהרגלה, הבטיחה דברים שהיא לא יכולה לקיים. בספרד, בשביל להעביר שחקן במחיר של סעיף השחרור שלו, צריך להעביר לו את הסכום של סעיף השחרור ושהוא יעביר אותו לקבוצה שלו במשרדים של לה ליגה במדריד. בברצלונה, על פי הדיווחים, לא הצליחו לגייס מספיק כסף כדי להעביר לו שישלם את הסכום הזה בתשלום אחד. הם גם כנראה אף פעם לא קיבלו את ההסכמה המלאה של השחקן - כלומר לא סגרו את ענייני החוזה עמו למרות הרצון שלו להצטרף לימאל וחברים.
וויליאמס, שמשפחתו העדיפה שישאר בבילבאו וישחק איתה בליגת האלופות, החליט לחזור בו מההחלטה להצטרף לחבריו בקאמפ נואו המחודש ולהישאר בבילבאו עם חוזה חדש עד 2035 וסעיף שחרור גבוה בהרבה (כ-90 מיליון יורו). עכשיו, אפשר להאשים את כל העולם ואחותו בהחלטה הזו, אבל בברצלונה היו אמורים לדעת את כל האתגרים הפיננסים האלה וכהרגלם בקודש, וביהירות האופיינית להם, הם דפקו את המעבר הכל כך חשוב הזה לימאל.
לא משנה איך מסתכלים על זה - ברצלונה צירפה שחקן בעמדה שהיא לא צריכה ולא פתרה בעיות בסגל שלה כדי לאפשר את החוזה החדש של ימאל ואת צירופו של וויליאמס. כדי לממן את החוזה החדש של ימאל ואת המעבר של ניקו וויליאמס ברצלונה, לפי הדיווחים, תכננו למכור שחקנים שלא מקבלים דקות משחק משמעותיות - כגון אנסו פאטי ואת השוער הראשון שלה מארק אנדר טר שטגן (בגלל זה רכשה את ז'ואן גרסיה מאספניול ב-25 מיליון יורו).
טר שטגן הוא לא סתם שחקן שאפשר למכור או לשחרר. הוא בעל חוזה בשווי 42 מיליון יורו עד 2028 ואף אחד במועדון לא סידר את העניין הפעוט הזה לפני שהביאו את מי שאמור להיות מחליפו. השוער הגרמני הודיע שהוא לא מוכן לוותר על אף גרוש מהחוזה שלו לאחר שבזמן הקורונה איפשר לברצלונה להאריך את החוזה שלו ולפרוס את התשלומים שהיו חייבים לו על פני מספר שנים.
בנוסף, טר שטגן רוצה לשחק העונה לקראת מונדיאל 2026, שיהיה הטורניר הראשון בו הוא אמור להיות, בגיל 33, השוער מספר 1 של הנבחרת שלו אחרי פרישת מנואל נוייר. טר שטגן - שסבל פציעה קשה בספטמבר, ושיחק רק תשע פעמים בעונה שעברה - חשב שבגלל החוזה שלו והמצב הכספי של ברצלונה, הוא יהיה השוער מספר 1. ואכן, זה היה הצעד ההגיוני לעשות. אבל גרסיה "היתה הזדמנות שאי אפשר לפספס" לפי אנשי ברצלונה והחליטו ללכת עליו לפני שטיפלו בבעיה שהיא שוער נבחרת גרמניה שעדיין בסגל.
ושוב, זו בעיה מורכבת. חייבים לו הרבה כסף ואין אף קבוצה שתרכוש אותו. הרי כל המועדונים הגדולים כבר עם שוער. בספרד אין אף קבוצה אחרת מחוץ לריאל מדריד ואתלטיקו מדריד שיכולה להרשות לעצמה אותו - אפילו אם הוא מקבל שחרור מבארסה. זה נכון גם לבונדסליגה - אולי מלבד באיירן מינכן, שלא תביא שוער בן 33 כמחליפו של מנואר נוייר. בפרמיירליג, כרגע, אין קבוצה שמחפשת להשתדרג בעמדת השוער עם טר שטגן (אולי צ'לסי אם לא תצליח להביא את מייק מניאן ממילאן). גם באיטליה קשה למצוא קבוצה שיכולה להרשות לעצמה את שכרו.
הפארסה הזו מאוד מזכירה איך ברצלונה התמודדה בעבר עם שחקנים ולא מוציאה שם טוב למועדון. ואף שחקן לא רוצה להגיע למועדון שמתייחס ככה לשוער שהיה מוכן להוריד בשכר שמגיע לו כדי לעזור למועדון. בנוסף, הצוות המקצועי בברצלונה צריך להתמודד עכשיו עם שוער שההנהלה לא רוצה שישחקו איתו (וזו לא הפעם הראשונה).
נחזור רגע לניקו וויליאמס. ברצלונה הראתה יהירות בלתי נתפסת ביחס שלה לרכישה האפשרית. הם כל כך היו בטוחים שהם יחתימו את ניקו שהם שכחו שהוא לא שחקן שלהם. אחרי שדקו הודיע, פומבית, שברצלונה מעוניינת להחתים את ניקו וויליאמס, נשיא בילבאו, ג'ון יוריאטה, הגיע למשרדי לה ליגה כדי לדון בנושא.
"אחד מהנושאים שדיברנו עליהם עם מנהלת הליגה זו היכלות של ברצלונה להחתים שחקנים חדשים" בילבאו מסרה בהצהרה. "יש לנו עניין לגיטימי בכך מאחר שהמנהל הספורטיבי שלהם דקו הודיע בפומבי שהוא מעוניין להחתים את אחד מהשחקנים שלנו שנמצא תחת חוזה עד 2027". לאפורטה ענה ליוריאטה באירוע פומבי שערך לאחרונה: "אני מבקש מבילבאו שתעסוק בעסקים שלנו ולא תסכלו לכיוון שלנו". הדברים האלה ממש לא עזרו להרגיע את האווירה המתוחה בין המועדון הבאסקי שרצה לשמור את ניקו אצלו למועדון הקטלוני.
כנראה שבגלל האווירה הזו לא הצליחו להגיע לסיכום על רכישת וויליאמס בתשלומים ולא בתשלום אחד. אחרי שבסופ"ש וויליאמס הודיע שהוא חותם בבילבאו, בברצלונה האשימו את נפילת העסקה בפליקס טאינטה, הסוכן של ניקו וויליאמס. וגם זה רחוק מלהיות צעד חכם.
טאינטה הוא השותף הבכיר בסוכנות GIDOT, שאחראית לכ-85% מהעברות של בילבאו. בברצלונה טוענים שהוא "הוריד מהפסים הסכם סגור" אבל טאינטה פשוט דאג לאינטרסים של הלקוח שלו, שהיה יכול לבלות את העונה תקוע ביציע אם ברצלונה לא היתה מסדרת את המספרים שלה מול המנהלת. בנוסף, טאינטה דאג לאינטרסים של בילבאו ולקבלת הכסף שלה מבארסה (שחייבת עשרות או אפילו מאות מיליונים לקבוצות ברחבי העולם).
השאלה כרגע בתעשייה איך ברצלונה תוכל לבנות סביב ימאל בשנים הקרובות מבלי למכור נכנסים משמעותיים שיש להם במועדון. ואפילו יש השואלים אם בפעם הבאה שימאל יחתום על חוזה חדש בברצלונה, יהיה לקבוצה מספיק כסף כדי להבטיח את המשך דרכו במועדון.
כולם זוכרים איך ברצלונה חפרה לעצמה בור כדי לשדרג את החוזה של מסי כל פעם מחדש (שהגיע לשכר שנתי של 75 מיליון יורו אחרי מס, שכר שהיה יכול להגיע ל-100 מיליון יורו אחרי מס) ולתחזק קבוצה בכסף גדול הרבה יותר מההכנסות הטבעיות של הארגון. דקו ולאפורטה השיגו את ההחתמה הגדולה של הקיץ, כאמור, אבל במקום ליהנות מההישג, הם מתמודדים עכשיו עם כאבי גדילה של החוזה. וזה הרבה בגלל ההתנהלות שלהם.