תפסיקו לקשקש על מספר הזרים בכדורגל הישראלי. זו לא הבעיה

כולם בכדורגל הישראלי מדברים בשבוע האחרון על מספר הזרים שיוכלו לשחק בקבוצת ליגת העל. משווים בין מדינות וליגות שונות, מראים בנתונים שריבוי זרים לא פוגע בנבחרות ומקיימים שיח ער על האינטרסים של הבעלים, איגוד השחקנים, השחקנים, אנשי משרד הספורט ואנשי ההתאחדות לכדורגל. סלחו לי אבל כולם מקשקשים. הבעיה היא לא כמות הזרים. הבעיה היא שלשחקן הישראלי אין את אותן זכויות שיש למקבילו האירופאי.

חוק בוסמן נכנס לתוקף ב-1995 ובא לפתור בעיה אקוטית בכדורגל האירופי. לפני חוק בוסמן, כששחקן כדורגל סיים את חוזהו בקבוצתו, הוא עדיין היה שייך לקבוצה - שהיתה יכולה למנוע ממנו לעבור לקבוצה אחרת על פי חוק. זה יצר מצב אבסורדי שבו לשחקנים אין את חופש התנועה הבסיסי שיש לכל עובד ואזרח באיחוד האירופי. המאבק המשפטי של ז'אן מארק בוסמן הגיע לאחר שהוא סיים את חוזהו בליאז' ב-1990 וביקש לעבור לדנקרק הצרפתית. דנקרק לא הייתה מוכנה לשלם לליאז' את הסכום הכספי שהקבוצה הבלגית ביקשה ממנה ובוסמן נותר תקוע - בלי חוזה בליאז' ובלי אפשרות לעבור למקום עבודה חדש.

בוסמן פנה לסיוע משפטי, בטענה כי תחת תנאי הסכם רומא (1957) הוא חופשי לנוע ולמצוא תעסוקה בכל אחת מדינות השוק המשותף האירופי. ובית המשפט האירופי, אחרי חמש שנים של דיונים וטיעונים, קבע שהצדק עימו. מה שחוק בוסמן עשה היה לשחרר את הכדורגלנים ממעמד של צמיתים ולהפוך אותם לעובדים מן השורה. ההשפעה על הכדורגל האירופי היתה ענקית. לא רק בגלל שלשחקנים היה לפתע פתאום חופש תנועה ועבודה, אלא בעיקר בגלל שהמועדונים הבינו שהם לא יכולים להתנהל כמו פעם להישאר תחרותיים.

כשהעובדים מוכשרים חופשיים לעזוב את מקום העבודה שלהם למקום אחר, מקום העבודה שלהם חייב לעשות מאמצים כדי להשאיר אותם. זה אומר שמקומות עבודה עובדים בלהפוך את עצמם לטובים יותר עבור עובדים. הם לא רק משלמים יותר לעובדים, הם גם מספקים תנאי עבודה טובים יותר ועושים מאמצים כבירים למשוך אליהם כישרונות.

ולכן חוק בוסמן היה בבסיס הפריחה הכלכלית של הכדורגל האירופי, שהפך מתעשיה שבונה על עובדים כלואים במועדונים שלהם לתעשייה תחרותית, בה הקבוצות - מקומות העבודה - עושות מאמצים כבירים להפוך למקומות עבודה טובים יותר עבור העובדים שלהם. בישראל, 30 שנה אחרי שחוק בוסמן שינה לחלוטין את הכדורגל האירופי, הכדורגלנים הישראלים עדיין לא זכו להשוואת תנאים לשחקנים האירופאים ולכן רוב המועדונים הישראלים תקועים עדיין בסטנדרט ניהולי של 1990. אשמח אם כולם יקראו את המחקר של המרכז למחקר ומידע של הכנסת מ-2015.

בקצרה, לפני תקנון ההתאחדות לכדורגל בישראל, עד גיל 24 הכדורגלן הישראלי בסטטוס משפטי דומה לשחקן האירופאי לפני 1995. כלומר, גם אם הוא כבר ללא חוזה בקבוצה שגדל בה, הוא לא יכול להשתחרר ממנה בלי פיצוי. מי אחראי לתקנון הזה? בעלי הקבוצות שהם, בעצם, מרכיבים את הנהלת ההתאחדות לכדורגל. מה המצב הזה יוצר? מצב בו קבוצות לא באמת צריכות להתחרות על שחקנים.

אם שחקן ישראלי רוצה שיתייחסו אליו כמו אל שחקן אירופאי, הוא צריך לעבוד עם סוכן ועורך דין כבר בגיל 15. ואם הוא רוצה את "הכרטיס שלו ביד" כפי שאומרים, אז כשמסתיים לו החוזה עם הקבוצה שגידלה אותו הוא צריך לחתום בקבוצה מהאיחוד האירופי. ואם אין לו דרכון אירופי הוא יתקשה מאוד במשימה הזו.

זה יוצר מצב בו היום השחקן הישראלי הצעיר יכול להישאר על חוזה חייל עד גיל 24 בקבוצה שלא באמת צריכה להתאמץ כדי להשאיר אותו אצלה. זה מה שכל כך מעוות בתעשיית הכדורגל הישראלית - לא מספר הזרים. כשקבוצות לא צריכות להיות, בעצם, מקומות עבודה טובים שמושכים אליהן כישרונות, אז אין עלייה בסטנדרטים המקצועיים שלהן. וכששחקן יודע שעד אמצע הקריירה שלו בעצם הוא לא בעל זכויות זהות למקבילו האירופאי וזה ככה על פי חוק, כמה זה פוגע במוטיבציה שלו להשתפר ולהקריב מעצמו עבור קבוצתו?

כמו כן, כשמדברים על כך ש"תחרות על מקומות עבודה עם זרים תקדם את הצעירים", לא לוקחים בחשבון שהזרים שמגיעים לישראל הם לא בהכרח שחקנים טובים יותר מאשר השחקן הישראלי הממוצע, אבל מאחר שהם זולים יותר בגלל עניין המיסים, הם מקבלים תיעדוף על השחקן המקומי. הבעלים רוצים 8 זרים בקבוצות לא בגלל איזשהו סטנדרט מקצועי שהם שואפים אליו, הם רוצים 8 זרים בגלל שזה יצא להם יותר זול לתחזק את הקבוצה. וכמובן שאין שום רגולציה שמחייבת קבוצות להחתים אך ורק זרים שיכולים להעלות את הסטנדרט המקצועי של הליגה (למשל, לאשר רק שחקנים שמשחקים בנבחרות של מדינתם או בעלי ניסיון בליגות הבכירות באירופה).

כבר שנים שאיגוד הכדורגלנים הישראלי נובח על העץ הלא נכון. מדבר על מכסות ומכסים במקום לדבר על רגולציות שמגבילות השקעות בשחקן הישראלי. מקשקש על הגבלת זרים במקום להבטיח השקעה בעובדים הרשומים אצלו. במקביל, בהתאחדות לכדורגל לא עושים מספיק כדי להעלות את הסטנדרטים של מערכת טיפוח השחקנים במועדונים שלהם. ובעלי הקבוצות לא משקיעים מספיק ביצירת כוח עבודה איכותי. למה הכדורגל הישראלי נראה כמו שהוא נראה? כי הוא מנוהל כמו שהוא מנוהל. בקיצור, עד שלא יטפלו במעמד החוקי של השחקן הישראלי, הכל סתם קשקושים של אנשים עם אינטרסים.