"בתחילת שנות ה־70 הייתה להקת בנות 'שוקולד מנטה מסטיק' עם ירדנה ארזי, לאה לופטין ורותי הולצמן, שהייתה פופולרית מאוד. בתקשורת כינו אותנו - אורי, דני ואני - בשם הזה. אני הייתי מנטה. עד היום אוהדי הכדורגל בירושלים מדברים ומזכירים לי זאת".
ויקטור לוי נולד ליהודה ופאני. "המשפחה עלתה ארצה מקזבלנקה בשנת 1956 - ישר לחצור, בזמן העלייה הגדולה ממרוקו לישראל. אנחנו שמונה ילדים, ארבע בנות וארבעה בנים. אני השישי. את גילי אני לא מפרסם, מהחלטה אישית, ומי שרוצה לנחש עושה זאת על דעת עצמו. התחלנו ישר להשתלב, התאקלמנו, ובתוך הצריפים בנינו שתי חנויות מכולת של הימים ההם. סיימתי את בית הספר היסודי בחצור".
הכדורגל החל בשדות. "היו מרחבים גדולים לרוץ בהם בהתלהבות אחר הכדור. קיימנו משחקים בשכונה ונגד קבוצות מאיילת השחר, מחניים וקריית שמונה. הייתה לנו בחצור קבוצת כדורגל בליגה גימל. הצטיינתי בה מאוד, אוהדים רבים הגיעו לצפות במשחקי הבית בחצור. שיחקתי בהפועל חצור מ־1965 עד 1967, בעמדת הקשר הקדמי. בין השנים 1968 עד 1971 שיחקתי בהפועל קריית שמונה בליגה השנייה - ליגה א' צפון, עם חנניה פחימה, גדול שחקני קריית שמונה, ועם החלוץ יצחק קנר הנהדר ואחרים שכיף להיזכר במשחקים איתם".
ביקור בירושלים הוביל אותו לנסות להיבחן בבית"ר. "אחד החברים שלי לקח אותי לאירוע פרטי בירושלים. הוא היה מקורב לראשי בית"ר ירושלים והציע להם לבחון אותי. הגעתי לימק"א, שם פגשתי את הקשר אלי חג'ג', אותו הכרתי ממשחקים נגד בית"ר נתניה. הוא קיבל אותי יפה, לקח אותי לאפסנאי עמיאל, וקיבלתי תלבושת כדורגל. המאמן היה אריה רדלר, איש הפועל פתח תקווה. במגרש הקפצתי את הכדור, בעטתי ומעט כדרורים. הצוות המקצועי התלהב והחליט לאכסן אותי שלושה ימים בבית מלון ולבחון אותי באימונים ובמשחקי אימון. בסיום האימון השלישי, השוער יוסף סורינוב, אגדה בין הקורות, רץ לעבר אריה רדלר וצעק להחתים אותי מיד".
המעבר לא היה קל. "אלו היו ימי מרכזי הפועל, מכבי ובית"ר. קריית שמונה סירבה, אבל מלחמה של מספר ימים והעברת סכום של 17 אלף לירות להפועל חצור וקריית שמונה, פלוס מספר שחקנים מבית"ר תל אביב גם לכפר בלום - סידר את המעבר שלי לבית"ר ירושלים הגדולה".
את השירות הצבאי עבר במחנה פילון של גדוד 13, גולני. "החיבור לרס"ר הבסיס דרך הכדורגל הפך אותי לעוזר שלו", הוא מספר ומוסיף על ימיו הראשונים בבית"ר: "הגעתי לקבוצה בה שיחקו ארצי בן יעקב, אברהם סאבו, סורינוב, חכם, ג'אנו ואחרים. כשאני הגעתי, אורי מלמיליאן ודני נוימן עדיין לא היו בקבוצה הבוגרת. זה היה עניין של זמן עד שהם יגיעו לקישור הקדמי ופני הקבוצה ישתנו".
אתה דורש דירה מיהושע מצא?
"מצא היה מבכירי מפלגת הליכוד, האיש שניהל את בית"ר ירושלים. אחרי עונת משחקים ראשונה ביקשתי ממנו לרכוש לי דירה. עזבתי את חצור ואת המשפחה, והיו לי הורים שצריך לדאוג להם. מצא הבהיר לי שהוא לא יכול לעמוד בבקשה שלי. הבהרתי לו כי יש לי את כרטיס השחקן ביד, ואני יכול לעזוב לאלתר או לחתום על חוזה ארוך טווח תמורת דירה. הוא הזמין אותי אליו לחברת "פרזות" אותה ניהל, ולאחר ויכוח הסכים שאראה דירה בשווי של 60 אלף לירות. רכשו עבורי דירה ברחוב נפתלי בעיר.
גמר הגביע הראשון שלו היה ב-1975 בבלומפילד, נגד הפועל כפר סבא. "שני שערים מאוחרים של יורם מור ויצחק שום הביאו ניצחון להפועל כפר סבא 1:3 והותירו בי, בדני נוימן ובמלמיליאן את הטעם של גמר גביע".
החיבור עם נוימן ומלמיליאן תפס את המנהיגות בקבוצה. "הפכנו לקישור הטוב ביותר בליגה הראשונה במשך מספר שנים. אורי ודני מקדימה התקפי, אני עם החולצה מספר 10 בקישור האחורי. בלי שחצנות - השלישייה הגדולה ביותר של בית"ר ירושלים בכל הזמנים. אני הייתי עושה להם סדר ושקט הגנתי. ימים בלתי נשכחים בימק"א".
הוא עדיין נפגש עם השניים. "יש לי בירושלים חנות טוטו ודברים נוספים שרבים מהכדורגל באים אליי. דני נוימן הוא אורח קבוע, ואת מלמיליאן ביקרתי לפני למעלה מחודש, בשבעה על פטירת אחותו".
נוימן מוסיף: "אין ספק שויקטור לוי היה בשנות ה־70 הקשר האחורי הטוב ביותר בכדורגל שלנו. שחקן שעבד עבור קבוצה שלמה, חבר ובן אדם משכמו ומעלה. אם ויקטור היה מנטה בכינוי, צריך לשאול את מלמיליאן מי משנינו שוקולד או מסטיק".
בית"ר ירושלים משאירה אותך מאחור וממריאה ארצה בלעדיך?
"היינו במסע באירופה. באחד משדות התעופה בדרך חזרה, אני ודוד קרקו היינו האחרונים להעביר את הציוד במסוף. כשעלינו לטיסה - התברר שהיא המריאה בלעדי שנינו. קרקו הרגיע אותי. איש הקשר דאג לנו ליומיים מלון וטסנו חזרה ארצה. חזרתי ארצה אש וגופרית. החרמתי את משחק הליגה והכעס על המאמן ניסים בכר והמנהל אברהם לוי היה אדיר".
עונת השיא הייתה 1975/76. "פספסנו את האליפות במשחק האחרון להפועל באר שבע. לא האמנו שהם יפסידו בבית למכבי יפו. אנחנו הפסדנו בשלומיאליות למכבי תל אביב 2:0. ניצחון שלנו בכל תוצאה - והיינו אלופים. גמר הגביע נגד מכבי תל אביב הביא לרמת גן מעל 55 אלף צופים - שיא של קבוצה ישראלית. דרמה ענקית במגרש: נוימן כבש ראשון, ויקי פרץ השווה. מלמיליאן החטיא פנדל, ובתוספת הזמן בעט עונשין לרשת של גדעון אלרן - 1:2, והר הגעש התפרץ עד ירושלים, כשהקפטן דוד ישי הניף את הגביע. לקחנו גם את אלוף האלופים בניצחון בבלומפילד על הפועל באר שבע 2:3, בשיפוטו של מנחם אשכנזי".
ואז הגיעה העזיבה. "בתום עונת 1977/78 סיימתי חוזה. היו"ר רובי ריבלין לא נענה לבקשות שלי לחוזה המשך ארוך טווח. כאב לי מאוד. הייתי בורג חשוב מאוד בקבוצה ברמות, אבל זאת הייתה המציאות. תם פרק השיא בימק"א".
ההמשך?
"עברתי להפועל ראשון לציון. היינו בעונה הראשונה שלי בכיף בצמרת העליונה, אבל משבר בשנייה - וירדנו ליגה".
אחר כך הוא עשה את מה שנראה, אולי, בלתי ייאמן - לבש את המדים האדומים בבירה. "עברתי להפועל ירושלים בליגה הארצית, תחת המאמן המדהים לייזר שפיגל, שהיה מגיע אליי לחנות בימי שישי להדליק נרות. עלינו לליגה העליונה עם שפיגל. שיחקתי שם במשך שלוש שנים טובות. בהמשך הייתי גם המאמן של הפועל בית שמש".
היכן הכרת את אשתך גילה?
הכרתי את גילה דרך חברה של אחותה במלון פלטין. את החתונה ערכנו בטבריה כדי להיות באמצע בין המשפחות. יש לנו ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות - ועשרה נכדים אהובים. אני עובד על הנכד מאור, בן 15, שיהיה הממשיך שלי בכדורגל.