מאורעות היומיים האחרונים גרמו לכל מה שקרה רק כמה ימים לפני כן בישראל להיראות כמו היסטוריה רחוקה. במציאות נורמלית, מכבי ראשון לציון של שרון דרוקר הייתה עוד עמוק בחגיגות, אחרי שהצליחו לחזור לליגת העל בתום שלוש עונות. בפועל, הכתומים מקווים כי בקרוב יצליחו להוציא את הזרים קוואה גרנט ודי ג'יי ברנס מישראל, כשלשניים חוזה לעונה נוספת.
"איך שאני מכיר את המועדון, את עצמי, את פרי, את כל הקהל, את ההנהלה שלנו, אנחנו מאוד אמביציוזיים", סיפר עוד לפני המתקפה מאמן הקבוצה שרון דרוקר בראיון לוואלה! ספורט, "לא נוריד ציפיות. כשאתה מנתח את ליגת העל, יש שלוש קבוצות ברמה נפרדת, כל משחק שאתה לוקח מהם זה נס והישג. צריך לנתח את הליגה כמו שהיא. כבר בקרוב מאוד נצטרך לשבת, אנחנו מתחילים באיחור, כי התחלנו מאוחר כדי לנתח את השוק, לראות את האופציות, מה אפשר לבנות. לראות את החוקים שהמנהלת תכתיב, את מענק השר של מיקי זוהר. נתחיל משם. יש לנו שלושה שחקנים חתומים, ג'וש פרוינד והזרים. נדבר עם השחקנים העכשוויים ששמו את הגוף והדם שלהם כדי שהקבוצה תעלה, נראה מה התוכניות שלהם".
הכתומים מעיר היין השלימו את המשימה עם ניצחון 89:75 במשחק החמישי והמכריע נגד עירוני אילת בחוץ, "אחד הקשים שהיו לי", מודה דרוקר, "כבר עברתי סדרות בחו"ל וגם בארץ. שיטת הליגה שהונהגה השנה, שהמקום הראשון עולה, ואז צריך לנצח פלייאוף עם שבעה ניצחונות כדי לעלות, הפכה את הפלייאוף למרתק. היינו כמה פעמים על סף הדחה, גם אשקלון, גם אילת בשני משחקים. הליגה הזאת מאוד מאתגרת, יש פה כישרונות ושחקנים טובים, מאמנים טובים. היינו צריכים לעבור את כל המסע הזה, להרים את עצמנו כדי לעלות. אני שמח שכל ההתפוצצות באה ברבע רביעי מכריע באילת במשחק החמישי כדי להחזיר את ראשון למקום הטבעי שלה".
פתיחת העונה של ראשון לציון הייתה רעה. הקבוצה רשמה הפסד אחרי הפסד, ובאמצע נובמבר הייתה קרובה מאוד לתחתית, במרחק גדול מחלומות העלייה שהיו בקיץ כשהיו"ר יצחק פרי חזר ודרוקר ירד אל הקווים. במצב הלא פשוט הזה, שהקבוצה יכלה להתרסק, הם הצליחו להפוך את העונה עם החתמות נהדרות של גרנט וברנס שהגיעו ביחד מקוסובו והשתלטו על הקבוצה.
"כולם ראו את זה, כולם הרגישו את זה. התחלנו לא טוב, הסגל לא היה מאוזן, היה הרבה פציעות, הרגשנו שהקבוצה לא טובה", מודה דרוקר, "הציעו לי את קוואה ודי ג'יי ברנס. ראינו אותם, היה בהם משהו מרענן, טרי ורעב, החלטנו ללכת עליהם. ההנהלה עשתה מהלך והחתימה את שניהם, היה קשה, שילמנו בייאאוט בקוסובו. ברגע שהם נחתו ראיתם שהם אנשים מיוחדים, ושחקנים מיוחדים. הם שונים, כל אחד בקטע שלו מאוד מיוחד. אופק גול הצטרף אלינו, הקבוצה התחילה להתחבר עם אחוזי הצלחה מטורפים, עד הסוף המתוק. הם קראו לעצמם משפחה. קראתי בראיון שאינדיאנה פייסרס אמרו שהכי חשוב זה היחסים בין השחקנים, ככה זה היה גם פה. הם אהבו אחד את השני".
דרוקר, מאמן שכבר הניף גביע יול"ב בעבר, והגיע להצלחות גדולות בכדורסל הישראלי, הסכים לרדת לקווים בליגה הלאומית הקיץ לראשונה בקריירה שלו, במהלך, שאם לא היה מצליח, יכול היה להיות הרסני לשאיפותיו העתידיות. עם זאת, הוא היה נחשב ליתרון הגדול של הכתומים לאורך רוב שלבי הדרך, ונתן את האמונה שהקבוצה יכולה לעמוד במטרות שלה.
"הלחץ עליי היה גדול, מהרגע שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. היה לי קשה לקחת אותו, מעולם לא אימנתי בליגה השנייה. היו לי המון שיחות עם יצחק פרי, גלעד זיו, רז קינסטליך לקח אותי לקפה כדי לראות שאני מוכן לקחת את זה. ברגע שלקחתי את זה, התמסרתי לזה פול טיים. הלחץ היה כל השנה, דני גוט ואילת היו יריבה מדהימה. אחת הסדרות הגדולות, אני שומע את זה מסביב, אתגרו אותנו, עשו דברים בהגנה. יש להם שחקנים של ליגה ראשונה. האנאס, גוט ותומר פורת הם שחקני ליגה ראשונה. יכולנו להם וניצחנו, אני רוצה לברך אותם על עונה מדהימה שהסתיימה במפח נפש, מגיע להם מילים טובות על מה שהם עשו".
אתה שנתיים וחצי מחוץ לליגת העל, חוזר מהדלת הראשית, ועוד עם הקבוצה שהועזבת ממנה רגע לפני שזכתה באליפות.
"זה סיכון גדול, אתה מגיע לליגה קשה וטקטית, מסובכת. הרבה דברים יכולים לקרות בדרך. לקחתי את הסיכון הזה. להישאר עוד שנה בליגה שנייה, עם כל הציפיות, וההייפ סביב קבוצה. כשאני לוקח משימה, אני מרוכז ואובססיבי כדי לעשות את זה הכי טוב. הרגשתי הקלה ושמחה גדולה שראשון לציון עם קהל האוהדים הנפלא שלה, עולה ליגה. לראות את בית מכבי ככה, האוהדים עטפו את השחקנים. המועדון שלנו מקצועני, הוא שייך לליגה ראשונה והתנהג כמו בליגה הראשונה. כל הצוות שלי, מהראשון ועד האחרון, התנהל כמו בליגה הראשונה, ואני שמח שחזרנו לשם".
הקיץ היה אמור דרוקר להיות עסוק במשימת נבחרת ישראל ליורובאסקט. הוא היה עוזרו של אריאל בית הלחמי במשך למעלה משנה, אבל אחרי חלון פברואר האחרון במוקדמות אליפות אירופה, קיבל הודעה שסיים את דרכו, בהחלטה שעד היום לא הוסברה עד הסוף.
"אני לא מבין מה קרה שם", מודה המאמן, "הצלחנו כצוות, הסתדרתי מצוין עם אריאל והוא בירך אותי בין הראשונים. יואב שמיר וגיא קפלן היו צוות שלי בנבחרת העתודה, היה לנו צוות מלוכד, זה היופי בצוות. בפגישה עם מוטי דניאל, הדברים היו עלומים שזה לא ברור מאיפה ולמה זה בא. אבל זה בא, ולמדתי שאם לא רוצים, אין לי מה להיאבק. בדרך הכי ג'נטלמנית נפרדת. אני מאמין שאמצא את עצמי באיגוד בתפקידים כאלה או אחרים. לצערי לא אהיה ביורובאסקט שיש לנו נבחרת נפלאה עם שחקנים מוכשרים וחיבור בינם לבין המאמן".