הפועל ירושלים תנסה הערב (חמישי, 20:50) לאזן את סדרת גמר הפלייאוף נגד מכבי תל אביב כשתארח את המשחק השני בארנה. ירושלים חזרה למעמד הגמר לראשונה מאז שנת 2017, והיא מנסה לזכות באליפות השלישית בתולדותיה. לרגל מעמד הגמר התייעצנו עם פאנל אוהדים ירושלמים ואנשי כדורסל כדי לבחור את עשרת הזרים הגדולים בתולדות הפועל ירושלים, בהשפעה, מסורת והישגים שלהם בבירה. התוצאות לפניכם.
כמעט נכנסו: דרק המילטון, מריו אוסטין, טרנס קינזי, רדיסאב צ'ורצ'יץ', טימי באוורס וג'יימס פלדין.
10. קרטיס ג'רלס
בקיץ 2016, מיד אחרי שזכה ביורוקאפ עם גלאטסראיי, הוחתם ג'רלס בפרויקט של סימונה פיאנג'יאני שהכיר אותו נהדר מאיטליה. זאת הייתה קבוצת כוכבים, אבל ג'רלס היה מיוחד בה. הוא היה האיש שלא פעם התעלה כשזה חשוב. ירושלים גמרה את עונת 2016/17 עם חצי גמר יורוקאפ ואליפות, כשבפלייאוף הוא מתעלה במשחק הקריטי נגד נהריה בחוץ ובגמר נגד מכבי חיפה. בבירה היו מאוהבים בו, אבל יחסיו עם המאמן שהחליף את האיטלקי, פוטיס קציקאריס היווני, היו רעים, והפיצוץ ביניהם היה מוקדם. ג'רלס שוחרר מירושלים כבר באוקטובר בעונה לאחר מכן, ולא יכל להשאיר מורשת גדולה יותר.
9. קלי מקארתי
בניגוד לרוב המכריע של הכוכבים ברשימה הזאת, קלי מקארתי כבר היה כוכב בישראל לפני שהגיע להפועל ירושלים. הוא רשם שנתיים נהדרות במכבי רעננה, שנתיים טובות במכבי גבעת שמואל וחצי עונה מדהימה במכבי ראשון לציון לפני שהפועל ירושלים הצליחו לשים את היד עליו במהלך עונת 2003/4 בשל המצב הכספי של הקבוצה מעיר היין. ירושלים הייתה בדהירה ביול"ב קאפ, והיה חסר לה את החתיכה האחרונה בפאזל, החתיכה שמקארתי סיפק לה. הוא הצטיין מהרגע הראשון, וברגעי ההכרעה של העונה עזר לאחד, וויל סולומון, שהיה האיש של הקבוצה, להרים את האדומים עד הזכייה בתואר בגמר על ריאל מדריד. באותו גמר, מקארתי קלע 22 נקודות וזכה בתואר ה-MVP. הוא לא דורג גבוה יותר גם בשל הקדנציה הקצרה, וגם בשל האכזבה לאחר מכן בליגה.
8. נוריס קולמן
הפועל ירושלים הייתה קבוצה בעלייה לפני נוריס קולמן, והפורוורד עזר לה לעלות מדרגה בדרך לאימפריה ישראלית. אחרי עונה אחת בסוף שנות ה-80 ברמת השרון, חזר קולמן לישראל לירושלים בעונת 1992/3 המיתולוגית, היה נהדר וסיים עם הקבוצה בחצי הגמר נגד הפועל תל אביב. הוא המשיך לעוד עונה, בה נבחר הסרג'נט לשחקן העונה אחרי 24.7 נקודות ו-7 ריבאונדים בממוצע, אבל שוב הפועל תל אביב עצרה אותו בדרך. לאחר מכן הפך לזר הראשון שעובר מהליגה למכבי תל אביב, זכה באליפות עם הצהובים, וחזר להפועל ירושלים כדי לעזור לאדומים להביא תואר ראשון לבירה עם זכייה בגביע המדינה, כשהוא קולע 20 נקודות בגמר. סיים את הקרייה בירה כשהוא מדורג במקום ה-11 בקלעי כל הזמנים שלה, עם 1,540 נקודות, הזר שקלע הכי הרבה בתולדות ירושלים.
7. ספידי סמית'
אולי השם המפתיע ברשימה, ואולי לא. אם יסתכלו על הסטטיסטיקה של קנת' ספידי סמית' בהפועל ירושלים, לא יבינו מה הוא עושה ברשימה הזאת, אבל שורת ההישגים, והאחריות שלהם עליה העלתה אותו עד לכאן. הגארד ששיחק לפני כן גם במכבי חיפה, הובא לבירה על ידי אלכסנדר דג'יקיץ', והיה האיש של המאמן בקבוצה הקשוחה שנבנתה בבירה החל משנת 2022. ירושלים בשנתיים המלאות של סמית' זכתה פעמיים בגביע, כשהוא נבחר לשחקן המצטיין של הגמר בשני המקרים, והגיעה לגמר ה-BCL. אמנם לצד סמית' שיחקו כמה שחקנים נהדרים, אבל ההתעלות שלו במאני טיים פעם אחרי פעם, הכניסה אותו גבוה כל כך.
6. ג'ייקובן בראון
אחד מאהובי הקהל המודרניים בארנה, ולאחר מכן גם בהפועל תל אביב. בראון הגיע לירושלים אחרי עונה נהדרת בגלבוע והחל משנת 2018, כשמסביבו שחקנים נהדרים שבאים והולכים, זאת הייתה ההצגה שלו. במשחקים רבים הוא התעלה, והפך את הפועל ירושלים של עודד קטש לאחת הקבוצות האטרקטיביות מחד, והמסוכנות גם כן, שיש בישראל ובליגת האלופות. השורה התחתונה של בראון בירושלים היא שני גביעי מדינה, התעלות בגמר אחד, וכמה כמעט הצלחות באירופה. הדומיננטיות שלו שמה אותו גבוה יחסית ברשימה, אבל לא מספיק כשהוא ידע המון פציעות כיאה לקריירה הלא יציבה שלו.
5. ג'ארד הארפר
אחרי פחות מעונה אחת, אפשר למקם את הגארד שהגיע הקיץ מולנסיה גבוה ברשימה, ואולי בעתיד, ייתכן שכבר בשבוע הבא, קצת גבוה יותר. ג'ארד הארפר לקח על עצמו את הפועל ירושלים העונה גבוה, בלעדיו, ועם רכז אחר, ספק אם הקבוצה הזאת הייתה מגיעה רחוק כל כך. הארפר היה דומיננטי מהרגע הראשון בליגה וביורוקאפ, כשהמספרים שלו מתאימים לתקופה בה היו משחקים שני זרים בליגה ולא חמישה כמו היום. ירושלים אמנם נעצרה ברבע גמר היורוקאפ, אבל הוא זכה בתואר ה-MVP, המשיך לתואר ה-MVP בליגה וקינח עם סל הניצחון המדהים על הפועל תל אביב בסוף סדרת חצי הגמר שהקפיץ אותו לפחות עוד שני מקומות בדירוג הנוכחי.
4. קני וויליאמס
במבחן התוצאה, קני וויליאמס לא העשיר את ארון התארים של הפועל ירושלים. אבל למכשף יש חלק מרכזי בהפיכת הפועל ירושלים למה שהיא הייתה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. הפורוורד הקפיצי היה דמות מיוחדת בנוף של הכדורסל הישראלי, מה שהפך אותו לכל כך אהוב בבירה, וגם כדורסלן מחונן. הוא היה חלק מרכזי בקבוצה הנהדרת של אפי בירנבוים בשנת 1999 שהגיעה לגמר הפלייאוף לראשונה עם יתרון ביתיות, והוביל את ירושלים לשלוש הופעות בגמר הגביע. במבחן הזמן, הוא היה מחובר לקהילה הירושלמית מאוד, ארבע עונות שיחק בקבוצה, וסיים עם פרשת הדרכון הצ'כי המושמצת. עד היום ממשיך לדבר באהבה על התקופה בבירה.
3. בילי תומפסון
בתווך שבין נוריס קולמן לקני וויליאמס הגיח לו הכומר שבא לישראל עם תואר שמעטים לפניו ואחריו יכלו להתהדר בו - מי שמחזיק בשתי טבעות אליפות מה-NBA. וויליאמס, שחקן פנים שקצת יותר גבוה מ-2 מטר, היה הכוכב של הפועל ירושלים מהגעתו ועד עזיבתו. הוא הגיע לכאן בתור שחקן מנוסה מאוד, ועזר לירושלים להתגבר על העזיבה הרגעית של קולמן והתמודד עם הגבוהים של מכבי תל אביב מהרגע הראשון בצורה מרשימה. באמתחתו של תומפסון שני גביעי מדינה, כשבראשון הוא מככב עם 21 נקודות, ובשני היה פחות מרכזי. המסורת שהשאיר בשנים שלו בירושלים עזרו לקבוצה לתפוס את מקומה של הפועל תל אביב בשנים הללו כמתמודדת הקבועה על האליפות עם מכבי תל אביב.
2. דונטה סמית'
עבור רבים, הוא מספר 1. אחרי שנתיים, שכללו אליפות וכמעט אליפות, במכבי חיפה, הגיעה התמונה הבלתי נשכחת של אורי אלון עם דונטה סמית' שהודיעה על הגעתו להפועל ירושלים. לאיש לא היה ספק מהרגע הראשון, שזאת הקבוצה של דאנטה, כפי שכולם קראו לו. סמית' סחב את ירושלים על הגב כבר בעונה הראשונה לאליפות היסטורית, ולעד ייזכר כראשון שהביא את הצלחת לבירה. הדומיננטיות והצבעוניות שלו היו ידועים עוד מימי חיפה, אבל העובדה שהצליח לשבור את המחסום של הירושלמים, מחסום אותו לא הצליחו האדומים לשבור שני עשורים, הפכו אותו לאליל. גם בעונה השנייה המשיך סמית' להיות נהדר, למרות שהאישיות שלו גרמה גם לבעיות. הוא היה אמור לסיים עם שתי אליפויות, אבל במשחק הגמר השני נגד מכבי ראשון לציון ראה שוב יריבה חוגגת תואר עליו.
1. וויל סולומון
בקיץ 2003, וויל סולומון היה אמור לשחק בספרד. בגלל בעיות בחוקי הליגה, הוא נחתך, והפועל ירושלים קפצה על הגארד המוכשר, שרק שנה קודם הביע תואר אירופי לאריס סלוניקי. מיד עם הגעתו, היה לשחקן הדומיננטי ביותר של האדומים, הדומיננטי ביותר ביול"ב קאפ, ואחד הדומיננטים בישראל.ירושלים נשענה על סולומון במשך עונה שלמה, כשהמספרים שלו באותה עונה היו כמעט לא אנושיים - 23.4 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים. הוא קלע 3 פעמים מעל 30 נקודות באירופה באותה עונה, כולל 34 נקודות על הראש של ז'לז'ניק בחצי גמר.
הוא לקח את ירושלים לתואר אירופי על חשבון ריאל מדריד, והכניס את עצמו לספרי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי. אחרי שבליגה הדברים פחות הסתדרו, הוא עזב לטורקיה לאפס פילזן ביורוליג,ושנה לאחר מכן הגיע עם מכבי תל אביב לגמר היורוליג. לירושלים הוא חזר בקיץ 2010 אחרי שניסה את עצמו שוב ב-NBA. הוא היה פחות מרשים מהקדנציה הראשונה, לא הסתדר עם עודד קטש, אבל האגדה של עונת 2003/4 תישאר עמו לעד.