1
הקלישאה החבוטה ביותר בנוגע לסדרות של הטוב משלושה היא שהמשחק הראשון הוא המפתח. הוא החשוב ביותר. הוא זה שבו יש לקבוצה האורחת את הצ'אנס האמיתי לגנוב את יתרון הביתיות. אם זה נכון, אז הפועל ירושלים בעטה במו רגליה בדלי כשאיבדה אמש (שני) יתרון דו ספרתי מבטיח במחצית השנייה והפסידה למכבי תל אביב 91:88 בהיכל מנורה.
יש רק בעיה אחת עם כל הסיפור הזה: שהוא לא נכון. ומי כמו הירושלמים יודעים את זה. הם, שאיבדו איכשהו את הניצחון באותו אולם ביד אליהו בסדרת חצי הגמר מול הפועל תל אביב, חזרו לחיים במשחק 2 בארנה וגנבו את הביתיות במשחק השלישי והמכריע, ואפילו בשנייה הלפני אחרונה שלו. את המנטרה הזו ירצו לוודא בקבוצה שכולם יזכרו ויפנימו עד יום חמישי, כי הקלישאה החבוטה שבאמת מצדיקה את עצמה בכל סדרת פלייאוף היא אחרת: המשחק הבא הוא החשוב ביותר.
2
לירושלים היה כמעט הכל כדי לנצח את יריבתה הוותיקה בצהוב. בחמש הדקות הראשונות, כשכל ההתקפה עבדה בחסימות עבור ג'ארד הארפר וההגנה מן העבר השני לא מצאה לו פתרונות, הצליח הכוכב למצוא את הנתיב לסל פעם אחר פעם - וכשלא, האחרים היו שם כדי לנעוץ ארבע שלשות מחמישה ניסיונות.
ג'רמי מורגן (מישהו זוכר שפעם, למען האמת לא כל כך מזמן, קראו לו פלופ?) היה יעיל ואפקטיבי בשני צידי המגרש, וביחד עם יובל זוסמן חיבר יתרון מהותי ומשמעותי בעמדת הסמול פורוורד. ג'סטין סמית' היה סולידי, וגם אם רועי הובר לא הצליח לתרום בסטטיסטיקה האישית, הרי שרוב הדקות שלו היו מהחיוביות יותר בצד האדום.
אלא שזה לא הספיק, כאמור. בתחילת הרבע הרביעי, בתוך פחות משתי דקות, ירו שחקני ירושלים חמש שלשות ולא פגעו באף אחת מהן; בסך הכל, מאז יתרון השיא (54:65 ו-56:67) שנרשם באמצע הרבע השלישי עד לחצי הדקה האחרונה במשחק, הם החטיאו 12 זריקות רצופות מעבר לקשת. ברגע האחרון הספיקו הארפר וזוסמן לצלוף פעמיים כדי להותיר תקווה וסיכוי, אבל הכדור האחרון לא הגיע לשום מקום והותיר את הניצחון הדחוק והחשוב בצד של מכבי תל אביב.
"אין לי כל כך הסבר, כי הייתי מרוכז במשחק", סיכם הקפטן זוסמן. "שיחקנו פחות טוב בדקות של הריצה שלהם. היינו צריכים להיות יותר קרי רוח בדקות האחרונות, ולשפר את קבלת ההחלטות שלנו".
3
אז למה שהפעם זה יקרה, וירושלים תשחזר את המהפך מחצי הגמר? כדי לעשות זאת, היא תצטרך בראש ובראשונה - פשטני ושטחי ככל שיישמע - לקלוע טוב יותר. בשני ניצחונות הליגה על מכבי תל אביב היא קלעה 13.5 שלשות ב-55%, ובשני ההפסדים הייתה רחוקה משם: 4 מ-27 בגמר גביע המדינה ו-8 מ-29 אתמול.
כשמדברים על צבירת נקודות מבחוץ ועל אחוזים, מן הראוי לדבר על קאדין קרינגטון. משחק הנפל שלו בפתיחת הגמר, עם 2 מ-11 מהשדה, מצטרף להופעה השלילית במשחק המכריע של חצי גמר הפלייאוף (1 מ-5), וכדי להיות שוב בעניינים - יזדקק יונתן אלון לתצוגה משופרת מהגארד המתאזרח שלו.
וכדי שהגארדים ייהנו מהספייסינג הנכון והנוח, דרוש אלמנט נוסף: משחק פנים אמיתי. כזה לא היה אתמול לאדומים, ולא בהכרח באשמתו של הסנטר אוסטין וויילי. מול היכולת ההגנתית החלשה של טרביון וויליאמס ורומן סורקין, האיש לא החטיא (ואפילו פגע לראשונה העונה ב-6 מ-6 מהעונשין). הבעיה: הוא נע ונד, עלה וירד, זז מחסימה לחסימה, וסיים רק עם 2 מ-2 מהשדה ב-19 דקות.