אומנם יש שיאמרו שמפגש בין אינדיאנה פייסרס לאוקלהומה סיטי הוא לא מספיק אטרקטיבי, אבל משחק מספר 1 בגמר ה-NBA סיפק אקשן נהדר וסל ניצחון שעשוי להיכנס להיסטוריה, כך שכל חובבי הכדורסל מצפים בקוצר רוח למשחק מספר 2. באתר ה-NBA ניתחו ופירטו על "ארבעה דברים להם ניתן לצפות לקראת משחק מספר 2", ועל ההתאמות הנדרשות משתי הקבוצות בהתבסס על מה שקרה במשחק הראשון.
1. החמישייה של OKC
הסנטר אייזיאה הרטנשטיין פתח ב-53 מתוך 57 משחקיו בעונה הסדירה (למרות פציעות), וגם בכל 16 משחקי הפלייאוף שבהם שותף - עד משחק מספר 1 בגמר. המאזן של הת'אנדר כשפתח: 12:57. אך כעת הם בפיגור 1:0 בסדרת הגמר לאחר שהמאמן מארק דיינולט בחר לשחק עם הרכב נמוך יותר, כשהכניס את הגארד קייסון וולאס לחמישייה במקומו, ובכך פירק את הצמד הגבוה הרטנשטיין וצ'ט הולמגרן. המטרה: להתמודד טוב יותר עם הקצב המהיר של אינדיאנה ולהתאים את ההרכב לזה של היריבה.
איך זה עבד? בסדר, אם מתמקדים ב-20 איבודי הכדור של אינדיאנה במחצית הראשונה - בסיומה הובילה אוקלהומה סיטי 45:57. אבל פחות טוב בכל הנוגע לריבאונד, שם הפייסרס שלטו באופן ברור - 39:56.
הולמגרן, שנחשב לחלק מ"השלישייה הגדולה" של OKC, רשם ממוצעים של 16.4 נקודות ו-8.6 ריבאונדים בשלושת סבבי הפלייאוף הראשונים. במשחק הראשון בגמר הוא סיים עם 6 ו-6 בלבד בפחות מ-24 דקות משחק. הרטנשטיין שיחק 17 דקות בלבד ורשם 9 נקודות ו-7 ריבאונדים - נתונים שהיו סבירים ביחס לדקות שלו, אך לא מספקים.
הניתוח פשוט: הת'אנדר היו במאזן 3:37 בעונה הסדירה כאשר היו בשוויון או ניצחו בריבאונד, ו-1:8 בפלייאוף. כשהם לא שולטים בלוחות - הם קבוצת 50%. כדאי לזכור שגם לניו יורק היו דקות אפקטיביות במיוחד מול אינדיאנה כשמיטשל רובינסון וקרל-אנתוני טאונס שיחקו יחד.
2. אינדיאנה מהדקת את השליטה בכדור
לא הייתה אף קבוצת NBA שאיבדה 20 כדורים או יותר במחצית הראשונה של משחק מאז נובמבר 2007 - אז עשתה זאת ניו ג'רזי נטס מול מיאמי. הפייסרס "בחרו" לפתוח כך את סדרת הגמר של 2025.
זה התאים לסגנון הלחץ ההגנתי של OKC, אך חריג מאוד מהצד של אינדיאנה, שבדרך כלל מדויקת יותר למרות הסגנון המהיר שלה. "אנחנו אוהבים כאוס מבוקר, אבל זה היה פשוט כאוס מכוער", אמר טייריס הליברטון.
אינדיאנה שינתה גישה אחרי המחצית: האטה מעט את הקצב - מ-54 פוזשנים במחצית הראשונה ל-47 בשנייה. המסירות הפכו מדויקות יותר, ושחקנים נשארו באזור המוכר שלהם - אובי טופין איבד שלוש פעמים ב-5 הדקות הראשונות, אך שמר על הכדור ב-20 הדקות שלאחר מכן.
3. הקליעה - עדיין העוצמה המרכזית של אינדיאנה
איבודי הכדור קיצרו הרבה מהפוזשנים של הפייסרס, אבל כשהם הצליחו להשלים התקפה - הם היו יעילים. הם הגיעו ל-110 נקודות - בזכות סל הניצחון של הליברטון - ושמרו בכך על מדד ההצלחה המרכזי שלהם: אינדיאנה במאזן 23:45 בעונה הסדירה ו-0:13 בפלייאוף כשהיא קולעת לפחות 110 נקודות. כשהיא קולעת פחות - המאזן שלה הוא 14:5.
אותו עיקרון תקף גם לדיוק ואחוזי הקליעה: הפייסרס קולעים 49.6% מהשדה, כולל 40.5% מעבר לקשת, עם אחוז אפקטיבי (True Shooting) של 61.2% - נתונים שממקמים אותם ראשונים בפלייאוף בכל שלוש הקטגוריות.
נראה שהמאמן ריק קרלייל וצוותו ניצלו היטב את זמן ההכנה בפלייאוף ואת המפגשים החוזרים מול יריבות כדי לחשוף נקודות תורפה בהגנות ולבצע בחירות זריקה טובות. כמו בעניין סך הנקודות - גם כאן: אינדיאנה במאזן 0:13 כשהיא קולעת לפחות 45% מהשדה או יותר מ-33% מהשלוש.
OKC תעשה בחוכמה אם תתמקד פחות בלגרום לאינדיאנה לאבד כדורים, ויותר בלהקשות על זריקות ולדחוק את הקלעים שלה מהעמדות הנוחות. במחצית השנייה של משחק 1: אינדיאנה קלעה ב-51.1%, קלעה 10 מתוך 20 שלשות, וניצחה את המחצית 53:66.
4. גילג'ס אלכסנדר ויכולת המסירה
במשחק הראשון שיי גילג'ס-אלכסנדר נראה כמו ה-MVP - כסקורר וכקלע יעיל - עם 38 נקודות ב-14 מ-30 מהשדה. אך ב-39 דקות, חילק רק 3 אסיסטים - פחות ממחצית מהממוצע העונתי שלו. OKC כקבוצה רשמה רק 13 אסיסטים על 39 סלי שדה - רחוק מאוד מהממוצע העונתי שלה, 26.9 אסיסטים למשחק.
למעשה, OKC מסרה רק 208 מסירות בכל המשחק. זו דרך אחת להימנע מאיבודים (היו להם רק 7), אבל זה הלך רחוק מדי. לפי ESPN, זהו מספר המסירות הנמוך ביותר של קבוצה בכל העונה (!) - והשני הנמוך ביותר למשחק פלייאוף מאז שהחלו לעקוב אחרי הנתון בעונת 2013/14.
העובדה שגילג'ס-אלכסנדר יזם כל כך הרבה מההתקפות אפשרה לאינדיאנה לרכז את ההגנה סביבו - לא רק כקלע אלא גם כמוסר. ג'יילן וויליאמס הוביל את OKC עם 6 אסיסטים - הממוצע שלו - אך ייתכן שהוא יצטרך ליזום יותר כדי לגוון. הספסל של OKC, בשילוב של 71 דקות משחק - סיפק רק שני אסיסטים. מבחינת אלופת המערב, כדאי שהדברים האלה ישתנו.