מחיר המלחמה: יותר קבוצות חוששות מכדורגלן מישראל

תמיד היה נהוג ומקובל לשאול אילו זרים איכותיים ירצו לנחות בליגת העל, כשישראל במצב ביטחוני קשה ומורכב. זו הייתה האמירה לאורך השנים, אמירה שהיוותה הסבר לכך שקבוצות בעיקר אלה שיש להן כסף ואמצעים בכדורגל הישראלי, התקשו לצרף שחקנים איכותיים מאירופה.

אותם שחקנים העדיפו הרבה פעמים להרוויח אפילו קצת פחות ולא לקחת סיכון ולשחק בישראל. אבל בשנה האחרונה, או יותר נכון לומר מאז השבעה באוקטובר, ובמשך שלושה חלונות של העברת שחקנים, סובל הכדורגלן הישראלי מהמעבר ההפוך. שחקנים רבים מתלוננים לאחרונה כי הם מבינים שיותר קשה להם לצאת לשחק בחו"ל בגלל מחיר המלחמה והחרם שיש על ישראל.

גם אם לא מדובר בתופעה גורפת, הרי שאי אפשר להתנתק מהעובדה שלמעט ענאן חלאילי שעבר לליגה הבלגית, לא נרשמה העברה של שחקן ישראלי לליגה מערב אירופית ברמה בינונית ומעלה בשלושת החלונות האחרונים. מי שכן הצליחו לצאת מכאן, עשו זאת בעיקר לארצות הברית או לליגות באירופה המזרחית שם הביקורת כלפי ישראל פחות נשמעת. כך למשל המעבר של תומר יוספי ואופק ביטון לאוקראינה. כולם זוכרים את הקושי איתו היה צריך להתמודד ליאל עבדה בסלטיק והמהירות שבה עזב לטובת ארצות הברית. כמובן שאי אפשר לשכוח את מה שעבר שגיב יחזקאל בטורקיה.

המצב הנוכחי מקשה מאוד על הכדורגלן הישראלי וגם סוכני השחקנים מספרים בשיחה עם וואלה ספורט, כי הרבה יותר קשה להם היום לשווק את השחקן הישראלי מאשר בעבר. גבי קניקובסקי למשל קיבל הצעות טובות מצסק"א סופיה ומפרנצווארוש, אך כאמור שתיהן ליגות ממדינות שאינן מערב אירופאיות.

חשוב להדגיש כי יש גם מקרים יוצאים מן הכלל כמו זה של דניאל פרץ שאמור לעבור מבאיירן מינכן לפ.ס.וו איינדהובן או של אוסקר גלוך ומנור סולומון, אך במקרה של שלושתם מדובר בשחקני העל של ישראל ובעיקר כאלה שכבר משחקים באירופה. סוכני השחקנים עדיין לא מרימים ידיים ומנסים לנצל את הקשרים שלהם על מנת לייצר עסקאות בחלון הנוכחי, אף שכאמור מדובר במשימה הרבה יותר קשה מבעבר.

לא מן הנמנע כי שחקנים רבים שקיוו להגשים חלום ולצאת לשחק באירופה, ימצאו את עצמם ממשיכים לעונה נוספת בליגת העל בתקווה שבחלונות הבאים דעת הקהל על ישראל תשתנה והם לא ימצאו את עצמם מול מחסום כל כך גבוה.