אם יש משהו שבמכבי חיפה לא צריכים להיות מודאגים ממנו אחרי המינוי של דייגו פלורס למאמן, זה מוסר העבודה של הארגנטינאי. כשמרסלו ביילסה ניהל מו"מ עם מארסיי, מועדון הפאר הצרפתי העניק לו סכום כולל לכל הצוות שהביא איתו - והוא היה זה שצריך לחלק את הכסף בינו לבינם. המאמן היה נדיב והם קיבלו שכר נדיב, וגם זכו בידע מקצועי נדיר. התמורה שהוא דרש מהם: שכל הזמן ה"פנוי" שלהם יוקדש לו. לפלורס לא הייתה שום בעיה עם זה.
עבודה קשה, הצבת מטרות ועמידה בהן - זה מה שהגדיר את דייגו פלורס מלכתחילה. בארגנטינה הוא היה אנונימי כמעט לחלוטין. הוא שיחק כבלם בליגות הנמוכות ופרש בגיל צעיר. הוא השלים תואר אוניברסיטאי בחינוך גופני וקיבל תעודת אימון מההתאחדות לכדורגל של ארגנטינה. אחרי כמה שנים כמאמן בקבוצות ילדים במולדתו, בחר ללכת בכיוון מאוד לא שגרתי.
ב-2013 פלורס הגיע לאירלנד. המטרה: ללמוד אנגלית ולהשיג תעודת אימון אירופית. ב"אתלטיק" סיפרו עליו: "בריאן קולמן אימן את קבוצת הנערים של קינגסווד קאסל בפאתי דבלין, כאשר הבחין בגבר שעושה אימון כושר על הדשא הציבורי לידם. כשהוא סיים, הוא התיישב לצפות בקולמן ובילדים מסיימים את האימון. קולמן הסתקרן וניגש לדבר איתו. האיש הציג את עצמו כדייגו פלורס".
אותו קולמן - מאמן קבוצת נערים אנונימית בדבלין, סיפר ל"אתלטיק": "הייתי קצת זהיר בהתחלה כי לא ידעתי מי הוא. הוא הופיע משום מקום, אבל התחלנו לדבר, ויכולתי להבין שהוא מבין בכדורגל ושהוא מתעניין במה שאנחנו עושים. חוץ מזה, התברר שהוא שוכר חדר בבית של אמא של חבר שלי — צירוף מקרים מוזר, אבל זה גרם לי לבטוח בו יותר".
השיחה התגלגלה וקולמן הזמין את פלורס לשחק בקבוצת הבוגרים החובבנית של קינגסווד. הארגנטינאי היה הדרום אמריקאי היחיד בקבוצה מלאה באירים - והם אהבו אותו. באותה תקופה הוא היה מאחר באופן קבוע, בגלל שהתפרנס כבריסטה בבית קפה בדבלין. "התחלנו בשעה 19:00, והוא תמיד הגיע ב־19:15, ישר אחרי שסיים את העבודה", סיפר קולמן, "הוא היה מחויב מאוד. פשט את מכנסי הג'ינס, לבש את מדי האימון וזינק למגרש. אני חושב שהוא פשוט אהב לשחק כדורגל".
פלורס הפך לדמות מוערכת במועדון הקטן וקולמן הציע לו לבוא לסייע לו באימוני הנערים. "בהתחלה זה היה קצת מוזר לילדים שמישהו כמו דייגו מאמן אותם," נזכר קולמן ב"אתלטיק", "אבל ברגע שהוא התחיל להעביר אימונים, היה ברור כמה ידע יש לו. האימונים שלו היו מבריקים, והחבר'ה אהבו אותם. אפשר היה לראות כבר אז כמה הוא 'שקוע' בתוך הכדורגל".
את הכסף שהרוויח מעבודתו בבית הקפה, פלורס השקיע בלמידה. הוא היה מאתר השתלמויות, הרצאות - כל דבר שקשור בכדורגל ובסופי שבוע היה ממריא לאנגליה הסמוכה כדי להשתתף בהם. המטרה שלו הייתה למצוא עבודה בכדורגל - להגשים את החלום.
מפגש עם דייגו רייס, עוזרו הנאמן של מרסלו ביילסה, קיצר את הדרך לשם. רייס הצ'יליאני חיבב את את פלורס והתרשם מהתשוקה שלו - וחיבר בינו לבין המאמן הוותיק. ביילסה התרשם מהרצון של פלורס ללמוד והפך למתלמד של ממש.
התפקיד הראשון של פלורס תחת ביילסה, היה כאנליסט ועורך וידאו. מספרים שהמאמן הארגנטינאי היה יושב שעות וצופה בקטעי וידאו ערוכים לפי בקשתו, מנתח את היריבות, מנתח את הליגה, מנתח מצבים נייחים. פעם כשהיה בלידס, הוא סיפר שהוא צפה באימונים של כל קבוצות הצ'מפיונשיפ (והואשם ב"ריגול"). אז תתארו לכם כמה עבודה הייתה לפלורס.
בבוא הזמן פלורס עבר את "טקס החניכה" וממעמד של מתלמד, הפך לחבר צוות מן המניין. כשביילסה עבר קבוצות בהמשך, המאמן הטרי של מכבי חיפה תמיד היה ברשימת הדרישות שלו.
במקביל, פלורס קיבל סמכות נוספת: מתורגמן. הירידה של ביילסה לפרטים התבטאה גם בדרישות שלו ממי שהביא את דבריו לתקשורת האנגלית בזמן שאימן את לידס. בתקופה שלו התחלפו לא פחות מחמישה מתורגמנים וגם עם פלורס לא הכל עבד חלק.
ביילסה אמנם דיבר ספרדית בחלק מהמקרים, אבל הוא הבין אנגלית וכך המתורגמנים שלו היו בעצם במבחן. במסיבת עיתונאים אחרי שלידס הפסידה לק.פ.ר, ביילסה האריך בדבריו ובין היתר אמר ש"יצרנו פי שניים או שלושה מצבים מהיריבה". כשפלורס קיצר ותרגם ל-"יצרנו יותר מצבים מהיריבה", ביילסה תיקן בכעס: "לא יותר — פי שלושה!". מקרים כאלו חזרו על עצמם מדי פעם.
פלורס עבד עם ביילסה במארסיי, ליל ולידס, וב-2021 יצא לדרך עצמאית כמאמן ראשי בגודוי קרוס הארגנטינאית. "בגיל 24 החלטתי שאני אהיה מאמן", סיפר אז לתקשורת בארצו, "למדתי שפות, עברתי הכשרות בכל דרך אפשרית, והחיים הפתיעו אותי ב-2014, כשבאירופה התקרבתי למאמנים שונים — עד שהגעתי למרסלו".
העבודה תחת ביילסה עיצבה אותו והוא סיפר: "מרסלו העניק לי הכשרה מקצועית מאוד מעניינת, שבה הפרטים הקטנים, העבודה והחתירה לשלמות הם הערכים החשובים ביותר. חוויתי מעל 400 אימונים עם קבוצות שונות, בתרבויות שונות, עם שחקנים מליגות מגוונות".
עם מאמן שהיה תלמידו של ביילסה, אפשר גם לנחש איזה כדורגל מכבי חיפה תנסה לשחק. הקבוצות של פלורס בארגנטינה, גודוי קרוס, סן מרטין וחימנסיה לה פלאטה, שיחקו בדרך כלל במערך 4-2-3-1 או 4-3-3. אלא שמבחינת פלורס זה פחות המספרים ויותר הסגנון. כדורגל התקפי ולוחץ, ודגש על להרוויח מהר את הכדור אחרי איבוד.
"אני לא חושב שהמערך מגדיר את סגנון המשחק, אבל כן את תפקוד הקבוצה", אמר פעם, "נשיג משיגים יציבות בהגנה, יש יותר חופש בהתקפה. במקרים כאלה אפשר לקחת סיכונים עם הכדור ואם מאבדים אותו - לנסות להחזיר אותו מהר. אני רוצה קבוצה אמביציוזית, דומיננטית, אינטנסיבית ואתלטית".