1. הארפר בתפקיד עדי גורדון
לסלים הגדולים, המיתולוגיים והאלמותיים יש תמיד הקדמה. כזו שמרמזת על הרגע ההוליוודי הבלתי נשכח שעומד לבוא, ונותנת את החותמת שאנו חוזים בהיסטוריה. וכמו באירועים היסטוריים אמיתיים, ההבנה שהם כאלה מגיעה רק בדיעבד.
מי כמו אוהדי הפועל ירושלים מכירים את זה. לתואר הראשון בתולדותיה הגיעה קבוצתם בזכות סל ניצחון של עדי גורדון, שרק כמה שניות קודם נזף במאמנו פיני גרשון ודרש שיאמין בו, ינטוש את התרגיל ששירטט ויסדר לו Open.
המילה הזו חזרה על עצמה גם אמש (שלישי), בסיום פסק הזמן האחרון, בשוויון 83:83. "ברור שאנחנו הולכים על Open, אף אחד לא יכול לעצור אותך", הפטיר יונתן אלון באוזנו של ג'ארד הארפר. הוא בחר לשחק על מגרש שלם למרות הזמן המועט שנותר, כדי לאפשר לכוכב שלו את הריווח ולהימנע מצפיפות יתר.
מאמנים מצליחים לא צריכים תמיד לתבל את ההוראות שלהם בתחכום יתר, בתרגיל מסובך במעורבות של כל השחקנים או בטוויסט מפתיע בעלילה. לפעמים החלטה אחת מספיקה. הוראה אחת. אפילו מילה אחת. Open, להארפר, בום, סל ניצחון. כלומר, שלשת ניצחון. בדרגת קושי גבוהה. כי אם כבר תסריט הוליוודי, אז שינטוף קיטש מכל עבר. 83:86.
אלון, בעונתו המלאה הראשונה בקריירה כמאמן ראשי, כבר מסמן גולגולת אחת על החגורה; הוא הדיח את דימיטריס איטודיס בסדרת פלייאוף.
אז לא, הלבנים-אדומים מהבירה עוד לא זכו בתואר. הם בסך הכל עלו לגמר. הראשון שלהם זה שמונה שנים. והראשון שלהם מול מכבי תל אביב מ-2007, מאז הערב ההוא של סמי בכר ומאיר טפירו וג'יימי ארנולד. דווקא העונה, אחרי 18 שנה, לאחר שנאלצו לחזות בהפועל תל אביב מגשימה את החלומות שלהם, זוכה ביורוקאפ ומאיימת לשנות סדרי בראשית. מאיימת, אבל לא משנה. לפחות לא עכשיו.
2. ההפסד הראשון, האחרון וההובר שביניהם
הפועל תל אביב כבר ברחה ל-16 נקודות יתרון, אבל ברבע האחרון נטל רועי הובר את המושכות. סל לשתיים, ושלשה, ועוד סל, ונקודה מהעונשין, וחמישה אסיסטים, ומהפך. זה לא מה שקרה אתמול בהפסדם האחרון של האדומים, אלא בהפסד הראשון - ברבע גמר גביע ווינר. הרכז הישראלי הוביל אז את מכבי רמת גן לניצחון מדהים בהארכה, ממש כמו שעשה אמש עם ירושלים, בכבוד ובלי הארכה.
לפני כחצי שנה, למחרת ההפסד בהמבורג שאותו סיימה ירושלים עם ארבעה שחקנים, הושחזה כאן המקלדת. "זה עליך", הייתה כותרת הטור שהפנה אצבע מאשימה למתן אדלסון. "כשמקדשים את הבינוניות, לא מגיבים לפציעות, מנחיתים שחקנים זולים ושוליים ומתנהלים באדישות - אין זה פלא שבסוף לא נשארת אפילו חמישייה על המגרש". וגם הפעם, זה עליו.
אם ההחלטות להחתים את טאריק פיליפ ודרק אוגביידה הפכו לסמל ההדחה המוקדמת יחסית מאירופה, הרי שהמהלך להבאתו של הובר מסמל את ההצלחה הכבירה בזירה המקומית. לפתע, גם בדקות שבהן הארפר אינו על המגרש, ירושלים מרגישה פחות חשופה. ואפילו אם מחליפו עדיין לא לגמרי התמזג לתוך הקבוצה, ולא מפגין יציבות מרשימה מדי, הוא שם והוא יודע מה צריך לעשות. למשל, לקלוע עשר נקודות בלא החטאה ברבע הכי חשוב של העונה, ולתבל בשלושה אסיסטים.
הארפר הוא גיבור הניצחון. בגלל השלשה האחרונה, ובגלל שידע להתעלות דווקא ביום הכי חשוך שלו. ב-33 הדקות הראשונות הוא עמד על 1 מ-13 מהשדה, וירושלים פיגרה 72:59. אבל בשבע הדקות האחרונות הוא פגע ב-5 מ-6 וירה 12 נקודות. בלי הובר שהכין עבורו את הקרקע, ובלי יובל זוסמן שחרש את השדה, הרוצח השקט בגופייה מספר 1 לא היה מגיע בכלל למצב שבו יש על מה לשחק.
וזה, כאמור, על אדלסון. שידע לנעול מראש את הארפר, זוסמן וקאדין קרינגטון על חוזים חדשים ויקרים כדי שלא יברחו, ושהשקיע את מה שצריך כדי להנחית את הובר כבר עכשיו - למרות שבקיץ הבא עלינו לטובה הוא היה מחכה על המדף בחינם.
כמו אצל המאמנים: החלטה אחת, הוראה אחת, לפעמים מילה אחת, מספיקה. בעצם שתיים: זה עליך.
3. "הוא עולה לגובה של מטר"
"זה משחק שלוקח את הכדורסל הישראלי קדימה", סיכם זוסמן את הערב שכבר תויק היישר בקלסרי הפנתיאון. "נכנסנו לבור, אבל תמיד האמנו. לקחנו את זה צעד אחר צעד, והתייחסנו בכל פעם רק לפוזשן הקרוב".
לזוסמן יש מזל: כשומר מדופלם, הוא נאלץ להתמודד עם הארפר כיריב רק באימונים. "אני לא חושב שאפשר לעצור זריקה כמו שלו", ניתח. "הוא רץ בספרינט, ועולה לגובה של מטר. אם אני מגן, אני בסדר עם זריקה כזאת שלו, כי זו זריקה שנכנסת באחוזים נמוכים ולא עובדים עליה יותר מדי. אבל הוא שחקן גדול. זה כמעט תמיד תלוי בו. שחקנים חולמים על קליעה כזו במשך כל הקריירה".
האם אפשר כבר לומר בירושלמית את המילה ההיא שלא הוזכרה מאז הנפת הצלחת האחרונה ב-2017? "אולי בשבילכם זו חותמת להכיר אותנו יותר טוב ולדעת מי אנחנו בתור קבוצה", הסביר הקפטן. "אנחנו אולי לא הכי סקסיים ונוצצים, אבל אנחנו יודעים מה אנחנו שווים. אני תמיד מאמין".