הדבר הראשון שחשים בשיחת זום עם חבורת Snow Therapy של אוהדי מכבי תל אביב, זה שיש ביניהם קשר חזק בצורה יוצאת דופן. אחוות לוחמים אמיתית. תחושת המוכרות בין חברי הקבוצה, כולם לוחמים שיצאו לתרפיה ביחד בהרי האלפים בצרפת, גורמת לאדם מהצד לחשוב שמדובר בחבורה של חברים שמבלים ביחד כבר יותר מ-20 שנה. וזה בשיחת זום, לא בין אישית.
קשה לתאר את זה במילים, אבל כשאליחי סלע, לוחם בנח"ל בגדוד 931, וטל הולנדר, שאינו לוחם אבל איבד את אחיו וייסד המיזם המיוחד הזה, יורדים בצחוק על בן אורנשטיין, לוחם נח"ל בגדוד 932, על כך שהוא כל הזמן אצל הספר ומשבחים את אלמוג בצוות הניהול של המיזם, על כך שהוא חתיך במיוחד בבוקר - זה מרגיש כאילו נכנסת לקבוצת צ'אט של חברים מאז שהם ילדים, או לפחות חברים שעשו את כל השירות ביחד. אור קליין, לוחם הנדסה קרבית, גם כן איתנו וכולם מאושרים לראות גם את מאיה מור יוסף, שהיתה בין המארגנות של המסע שעברו ביחד.
האנרגיות, כאמור, הן של קבוצת חברים שגדלו ביחד או במינימום חבורה של לוחמים ששירותו ביחד שנים. "כמה מכם שירתם ביחד?" אני שואל. "אף אחד", עונה הולנדר. "אנחנו מכירים בערך חודש", מפתיע סלע.
מה?
מהאנרגיות בשיחה, זה ברמת הבלתי נתפס שיש כזו זרימה רגשית בין החבר'ה הצעירים האלה. "זה הרבה יותר מווייב של מילואים" אומר סלע. "עשינו מילואים באלפים", צוחק הולנדר. "יש כאן משפחה שהתגבשה".
"המשפחה" הזאת שנוצרה בפחות מחודשיים היא ההוכחה האולטימטיבית לתרומות של תרפיה קבוצתית לנפש.
במהלך חורף 2025 יצאו לאלפים הצרפתים שתי משלחות שמורכבות מלוחמים ולוחמות, כולם אוהדי מכבי תל אביב, כדי לעבור ביחד תרפיה ועיבוד רגשי לדברים שראו במלחמת השבעה באוקטובר.
חלק מהלוחמים נלחמו בשבעה באוקטובר. חלק חוו אובדן אישי. חלק שירתו בסדיר. חלק שירתו במילואים. כולם אוהדי מכבי תל אביב - מה שעזר לחיבור הראשוני שלהם. הפרויקט הזה נולד בשער 11 ויצא לפועל בזכות כשיתוף פעולה בין כל האוהדים של מכבי תל אביב: שער 11, עמותת אחים לסמל, ארגון מכבי פנאטיקס, ארגון הגייט וקרן מכבי תל אביב.
"יש כאן אווירה של אחוות לוחמים אבל זה הרבה מעבר. זה חיבור אמיתי", אומר הולנדר, שלא הקים את המיזם הזה רק לאוהדי מכבי תל אביב, ומעוניין בכך שיותר קבוצות יעזרו לאוהדים הלוחמים שלהן.
המסע לאלפים עירב בתוכו גלישה על המדרונים וקצת חופשה ובערבים הלוחמים התכנסו בבקתות למעגלי שיח אינטימיים שהונחו על ידי פסיכולוגיים קליניים. בשיח הזה דיברו על הכאבים, הטראומות, החרדות, הרגשות אחרי השבעה באוקטובר. בשיחה שקיימו בישראל עם וואלה, חודש אחרי, כבר אפשר להבין עד כמה האירוע הזה היה משמעותי בחייהם.
העובדה שאתם אוהדי מכבי תל אביב גורמת לכם להרגיש פתיחות גדולה יותר לדבר עם אוהד מכבי תל אביב אחר על מצבכם הנפשי?
"יש לנו את המכנה המשותף הזה, כולנו אוהדי מכבי תל אביב וכולנו לוחמים", עונה בורנשטיין. "התמזל מזלנו עם מכבי", מוסיף הולנדר. "אם אדם א' ואדם ב' אוהדים את מכבי, זה אומר שיש להם זיכרונות משותפים. סוג של עבר משותף. יש להם אירועים שהם היו שמחים מהם או עצובים מהם, ועצם זה שאנחנו אוהדים את מכבי זה אומר שחווינו את אותו אירוע עם אותן הרגשות. אוהד אחר יכול להסתכל על האירוע הזה בצורה אחרת כמובן. ולכן החיבור בין אוהדי מכבי תל אביב הוא של שותפים. כי יש לנו זיכרונות משותפים".
"זה חיבור מאוד חזק" אומרת מאיה. "הם גם לוחמים, הם גם אוהדי מכבי וגם יצאו למסע. אבל החיבור הוא הרבה מלפני שיצאו מהמסע. מה שחשוב לנו זה לשמר את הקשר. במפגשים, על היציע. בהמשך לעיבוד. מה קורה, איך הטיפולים וכו' וזה מחזק את הקהילתיות של מכבי ואיך שאנחנו מתחברים אחד לשני. אני לא הייתי במסע אבל זו הדרך שלי להחזיר חזרה ללוחמים שהם אוהדי מכבי".
"הפרויקט הזה לא נועד למכבי בכלל", מגלה הולנדר. "אבל זה שזה יצא ככה... בזכות זה אני קם בבוקר מחויך יותר. אני מרגיש שאני נותן משהו ללוחמים שנתנו הכול בשבילי. ברובד הנוסף אנחנו נפגשים עם חברים שאנחנו מכירים במשחקים. אם זה יהפוך למשהו רשמי של מכבי תל אביב הקבוצה, למען היציע והלוחמים, אני חושב שזה יכול להיות עם אימפקט מדהים".
"כשאני רואה חבר מהתרפיה אחרי, נגיד, שלא ראיתי אותו יומיים, אני קופץ עליו כאילו לא ראיתי אותו שנתיים" אומר אלמוג. "זה אח שלי. זה קהילה מטורפת. כל היום בוואטסאפ, צחוקים וסתלבט. באמת, לא ציפיתי שיהיה לי משהו כזה ככה. תוך חודש וקצת להגיע לרמה כזו, זה מדהים".
"ספציפית, אחרי הרצף אירועים בסדיר ובמילואים והזוועות, קיבלתי את המספר של טל, ואמרתי לו 'תרשום אותי'", מספר סלע, "הייתי צריך את זה. בשביל הטראומה. ומאז כולם, הם משפחה. אני רוצה להיקבר איתם".
כולם צוחקים ואז סלע מבהיר בזמן שהוא צוחק: "מתחת לשלג".
"כל העניין הזה הוא 'להעביר את זה הלאה'", אומר בן בורנשטיין. "הנה אוהד מכבי עושה משהו בשביל אוהדים שהם לוחמים. וזה מרחיב לנו את הקהילה כמה שיותר. זה משהו שלקחתי ממש ליום-יום. אני מרגיש את זה, שזה המקום שלנו כאוהדי מכבי. קיבלנו משהו ומעבירים את זה הלאה. אז סתם, משהו בקטנה ממש, יש לנו קבוצה 'מנוי לוחם', לוחמים עם מנוי לקבוצה שאם הם לא יכולים להגיע, הם מעבירים את הכרטיס ללוחם אחר. אז מישהו רשם משהו שהוא צריך מדים טקטיים. הוא שלח הודעה ושנייה אחרי ששלחתי לו 'בוא קח'. חודש לפני, לפני התרפיה, לא בטוח שהייתי עושה את זה כל כך מהר. לא בטוח שהייתי מודע להודעה. ואני יודע שאת הכרטיסים למושבים שלי, כשאצא מהצבא ואהיה בטיול אחרי צבא, יעברו ללוחמים אחרים מהקהילה שלי, האוהדים. והם גם יעבירו הלאה משהו טוב שהם קיבלו. התרפיה בשלג, איזה אחלה זה. אחלה כולם. אחלה כולכם".
מתי בדיוק התחילו כולם לחזור להתעניין בכדורגל אחרי השבעה באוקטובר?
"בערך 7 חודשים לתוך המלחמה התחלתי לחשוב מחדש על כדורגל", אומר סלע. "במלחמה אתה דואג מה קורה עם הפלוגה שלך, עם החברים שלך. מה שמעניין אותך זה לא מה שקורה בחוץ. אחרי שבעה חודשים - התחלתי לחשוב: בואנ'ה, יש לי קבוצה שאני אוהב אותה כל החיים וצריך להתעניין בה. לראות מה קורה".
"המשחק הראשון שהיה לנו אחרי השבעה, זה היה המשחק הראשון בלי רועי ברקת ז"ל", מספר אורנשטיין. "הכנתי איזה דגל עבורו, משהו מאולתר כזה. התחלנו להנציח את הבנאדם. זה מה שאני זוכר מהמשחק".
"לא זוכר בדיוק מתי זה היה אבל באיזשהו שלב התחננתי למפקד שלי שאוכל לצאת למשחק", מספר אור קליין. "הוא אמר לא, אבל שבוע אחרי ממש אמרתי לו שאם הוא לא משחרר, אני דופק נפקדות. למשחק נגד הפועל חיפה, כן?! זו אהדה. זו אהבה לקבוצה ומן הסתם היא מלווה אותך לכל מקום בחיים שלך. הוא הבין שיש לי את הבעיה".
"כדורגל זה השעתיים שלנו לברוח טיפה במציאות. להתעסק במשהו שאנחנו אוהבים. לנקות את הראש" מסכם אורנשטיין.
כולם מעידים על כך שהתרפיה בשלג סייעה להם - לא רק בחיבור לאוהדים אחרים - אלא גם לתחושה האישית שלהם. פתאום מישהו מקשיב להם ומבין אותם. וזה נכס משמעותי למדי במדינה מוכת PTSD. יותר ויותר חיילים ומילואמניקים כבר לא יכולים לתפקד בשירות הצבאי. רבים מוצאים את זה קשה לתפקד ביום-יום. וגם כאלו שלא נלחמו או חוו אובדן כבר מתקשים להתמודד עם המציאות.
טיפול נפשי הוא לא פריבילגיה. הוא הכרח. ואם אהדה לקבוצה יכולה לסייע, הרי זה מבורך. אם עוד יוזמות כאלו יצוצו ביציעים ברחבי הארץ, תהיה לזו תרומה משמעותית להתאוששות הנפשית של כל אוהדי הכדורגל מהשבעה באוקטובר.