האימונים של האנזי פליק הם אינטנסיביים ומדמים אירועים שקורים במהלך משחקים. הרבה שלושה על שלושה, המון ארבעה על השלושה. השחקנים שלו רצים הרבה ספרינטים באימונים. עם הכדור, בלי הכדור, בצמדים, בשלישיות, ברבעיות. על חצי מגרש, רבע מגרש, לעיתים רק ברחבה.
באימונים שלו דורש פליק מהקבוצה שמאבדת את הכדור, להתנפל על היריבים כדי להחזיר את הכדור חזרה אליהם כמה שיותר מהר. היריבים חייבים לנסות לשמור על הכדור אצלם תחת לחץ. ובכל אימון, כמו שהוא דורש מהם לרוץ במהירות שיא חזרה להגנה, פליק דורש משחקניו לרוץ במהירות שיא להתקפה כדי לתת אופציית מסירה לשחקן התוקף עם הכדור. בכל שער בקלאסיקו אתמול (ראשון), אפשר היה לראות איך שחקניו עבדו ביחד, בהילוך החמישי, בדיוק על פי הדרישות של המאמן הגרמני באימונים, כשהדרישה החשובה ביותר של פליק משחקניו היא הדרישה לשחק עם קו הגנה גבוה ו"מסוכן".
קו הגנה גבוה שמצד אחד הוביל לשני שערים מוקדמים של ריאל מדריד אבל מצד שני גורם להרבה מאוד איבודי כדור של היריבות (הרבה בנבדלים) ויותר חשוב: "מקטין" את המגרש ודוחף את שחקני ברצלונה לעשות לחץ בשטח קטן יחסית, ולחטוף כדורים קרוב לשער היריבה יחסית. "זה אולי נראה מסוכן אבל זה לא מסוכן" הסביר פליק על קו ההגנה הגבוה של קבוצתו אחרי ניצחון 0:4 על ריאל מדריד מוקדם יותר העונה. משחק בו ריאל מדריד נתפסה 12 פעמים בנבדל.
הטקטיקה ה"מסוכנת" הזו הובילה את ברצלונה להרבה קאמבקים העונה (חמישה קאמבקים לניצחון אחרי פיגור של שני שערים, עוד שני ניצחונות כתוצאה מקאמבק מפיגור של שער אחד ועוד שתי תוצאות תיקו אחרי פיגור של שני שערים). מצד אחד הקבוצה כל הזמן חוטפת שערים. מצד שני, קשה עד בלתי אפשרי לשמור על רשת נקייה מולה.
בשביל לשחק ככה, עם קו הגנה גבוה, צריך ששחקני הקבוצה יהיו קרובים אחד לשני. צריך שידעו איך לעשות לחץ אגרסיבי. וצריך שיהיה תיאום באמת יוצא דופן כדי לדעת מתי לצאת למלכודת הנבדל ומתי לתקוף את היריבים בלחץ גבוה, שמוכח מחקרית כיעיל בצורה בלתי רגילה (לפי מחקר של פול פאוור מאוניברסיטת סנדרלנד, עשר שניות אחרי חטיפת כדור מגיעות ההזדמנויות האיכותיות ביותר לכבוש). ובלי קו הגנה גבוה קשה - עד בלתי אפשרי - לעשות לחץ גבוה. כך שקו ההגנה הגבוה הוא בעצם יותר כלי התקפי מאשר כלי הגנתי. זה לא רק "לסכן" את עצמך, זה לסכן, תמידית, את היריבים.
כשזה נעשה כמו שצריך, קו ההגנה הגבוה "דוחס" את המגרש לשטח ש"נקבע" על ידי ברצלונה. זה מצמצם את האופציות של היריבות, מוביל להרבה איבודי כדור וכשיש לך בקבוצה שחקנים יצירתיים כמו לאמין ימאל, ראפיניה ופדרי, שנעים ביחד לכיוון השער - הסגנון הזה מוביל להרבה מאוד שערים.
שיא הכיבושים בעונה לברצלונה נשבר ב-2011/12 כשאר הקבוצה של פפ גווארדיולה וליאו מסי כבשה 190 שערים בכל התחרויות. בארסה של פליק כנראה לא תגיע למספר הזה אבל עם 167 שערים עד כה, היא בהחלט אחת מהקבוצות ההתקפיות ביותר שהיו לברצלונה בהיסטוריה. קו ההגנה הגבוה של ברצלונה לא היה יכול לעבוד אם השחקנים לא היו רוצים לשחק בשיטה הזו. שיטה קשה למשחק, שדורשת תיאום וכושר גופני מעולים - אבל גם שיטה שמבטיחה לכמעט כל שחקן הזדמנויות רבות להבקיע.
בבאיירן מינכן, שחקניו של פליק ידעו להסביר בדיוק איך קו ההגנה הגבוה עוזר להם. "לשחק לחץ גבוה מעניק לנו ביטחון עצמי ומותיר את היריבים שלנו עם פחות שטח לנוע" הסביר תומאס מולר. "אנחנו לא יכולים ללכת אחורה, זה יהיה נגד כל מה שהופך אותנו לקבוצה איכותית" הוסיף יוזועה קימיך. "בכל המשחקים שלנו ניסינו לכפות את הסגנון שלנו על היריבה ולכן תמיד שיחקנו עם קו הגנה גבוה. הגענו לתוצאות הרצויות כשעשינו זאת, ולכן לא נשנה משהו. מה שחשוב זה לא להעניק שטחים ליריבים" - אמר פליק בעצמו.
בברצלונה, הקבוצה צעירה יותר מזו שהיתה לפליק במינכן, ולכן - אולי, הכל נראה יותר פרוע ופחות ממושמע. לא סתם, בפעם הראשונה ב-126 שנות היסטוריה שלה, ברצלונה סיימה שני משחקים רצופים בתוצאה 3:4 (אחד הפסד לאינטר, אחד ניצחון בקלאסיקו).
אבל הרציונל של קו ההגנה הגבוה הוא איתן. ואם השחקנים מבינים את הרציונל הזה - השיטה של פליק תעשה להם טוב. והרציונל הוא שקו הגנה גבוה מסוכן יותר ליריבות מאשר לקבוצה שמשחקת בקו ההגנה הגבוה. הרצינול הוא שעם קו הגנה גבוה הקבוצה הלוחצת מגיעה ליותר הזדמנויות הבקעה מאשר הקבוצה היריבה, שנתפסת לא מעט באופסייד ומתקשה לצאת להתקפה בגלל הלחץ הגבוה.
בעידן בו מאמנים מבקשים מהכוכבים שלהם להקריב מהיצירתיות שלהם לטובת עבודת צוות מפרכת שבסופה סגירה אלכסונית מעולה, פליק שם את שחקניו במצב בהם הם חייבים לעבוד בתהליך קשה שבסופו יש הרבה הזדמנויות הבקעה. וצריך לומר: הרציונל של פליק מנפץ הטיה קוגניטיבית מוכרת.
לפי המחקרים של הפסיכולוגים פורצי הדרך עמוס טברסקי ז"ל ודניאל כהנמן ז"ל, אדם המפסיד 100 דולר, יחוש חוסר שביעות רצון בעוצמה חזקה הרבה יותר מאשר שביעות הרצון שיחוש כשיזכה ב-100 דולר. ההטיה הקוגניטיבית היא "שנאת ההפסד" שמובילה אנשים רבים, משקיעים רבים ומאמני כדורגל רבים ל"שנאת סיכון". זאת למרות שלקיחת סיכון עשויה להיות הדרך הטובה להצלחה. כלומר אנשים, באופן טבעי, מעדיפים לא להפסיד מאשר לנצח.
פליק שונה מאוד. הוא אוהב לנצח הרבה יותר מאשר הוא שונא להפסיד. ומאחר שבסגל שלו יש שחקנים שאוהבים לנצח - הם מוכנים לקחת סיכונים רבים ביחד. זה מוביל להרבה ספיגות אבל גם להרבה מאוד ניצחונות. וזה יוביל בארסה להרבה זכיות בגביעים. ככה זה כשאתה אוהב ליצור ולנצח יותר מאשר אתה שונא להפסיד.