אחרי שני הפסדים ביתיים מפתיעים, כולל התעקשות לא מוסברת לזרוק שלשות ללא הכרה גם כשהכדור לא נכנס, בוסטון הרגישה שזה היא נגד העולם. בקרב הזה היא התעקשה להישאר כמו שהיא, ולפחות אמש (ראשון) זה עבד. הניצחון 93:115 על הניקס במשחק מספר 3 בסדרה, היה התשובה המושלמת למבקרים.
"למי אכפת מה כולם אומרים עלינו?", תהה פייטון פריצ'ארד, שלהט עם 23 נקודות כולל חמש שלשות. בסך הכל, בוסטון זרקה 40 שלשות - בדיוק כמו במשחק 2 - רק שהפעם היא דייקה ב-50%. "שימשיכו לומר שאנחנו זורקים יותר מדי שלשות. כולם אומרים את זה, אבל אם אתה מאמין בזריקה שלי וזוכר שאתה קולע אתה באחוזים גבוהים, אתה ממשיך לזרוק אותה באותו ביטחון בדיוק".
כל שחקני הסלטיקס באו באותה גישה בדיוק. ג'ייסון טייטום שדייק ב-29% בלבד מהשדה בשני המשחקים הראשונים בסדרה, התחיל את המשחק עם שתי שלשות שנכנסו ונתנו ליתר חבריו ביטחון לחזור לזרוק בתדירות הרגילה. הוא אמנם סיים את המשחק עם 8 מ-20 בלבד מהשדה, אבל הגיע ל-22 נקודות לצד 9 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. גם לו, כמו לכל שחקני בוסטון שחטפו אש צולבת בימים האחרונים, אין שום כוונה להשתנות.
"לבוא למשחק הזה עם פרצוף עצבני ולשחק כמו אחד שכועס על כל העולם, זה לא אני", אמר בסיום. "אם אני מנסה לשחק ככה, אני לא במיטבי. לאורך השנים למדתי שאתה חייב להישאר אותו בן אדם בדיוק גם כשאתה מצליח וגם כשהדברים פחות הולכים. אי אפשר לשנות את זה. זה האופי הנכון שצריך להיות לך כדי להצליח".
טייטום מרגיש את האחריות על כתפיו, ויודע שמונח עליו משקל. "אני מבין מה כרוך בלהיות האיש שעליו הקבוצה בונה. מצד שני, אני זוכר את כל היתרונות הנלווים לזה. אני חי חיים נהדרים, לא אשקר. הרווחתי הרבה כסף, מספיק בשביל לדאוג למשפחה ולחוות הרבה דברים. על המגרש, אני חייב לקבל את האחריות שמוטלת עליי. אני לא מושלם וברור לי שהייתי צריך לשחק טוב יותר במשחקים הקודמים. הייתי צריך לעשות יותר".