בשנים הראשונות של רומן אברמוביץ' כבעלים של צ'לסי, היה ברור לכולם שהאוליגרך מפמפם כסף כביר לתוך הפרויקט שלו בלונדון. זה נעשה בצורה גלויה ומאוד ברורה. ברמה שדיוויד דין, הנשיא של ארסנל לשעבר, אמר: "אברמוביץ' החנה את הטנק שלו מול האמירייטס ויורה עלינו מזומנים".
ואולם, בעידן הפייר פליי הפיננסי, שהתחיל בערך חמש שנים לתוך הבעלות של אברמוביץ', נראה היה שצ'לסי לא רק נהנית מכך שיש לה שוגר דדי, שמכסה את כל ההפסדים אם צריך, היא גם מתחילה להתנהל כמו ילדה גדולה ואחראית שאפילו רושמת רווחים והיא בעלת חזון לעתיד בר קיימא ללא תלות בכספים העצומים של אבא רומן.
ואולם, מסמכים שפורסמו בגרדיאן ב-2023, הראו שצ'לסי, בבעלותו של אברמוביץ', שילמה מספר רב של תשלומים מתחת לשולחן לשחקנים, מאמנים וסוכניהם. כלומר, הסיפור של צ'לסי הגדולה והרווחית, שמגדילה את ההכנסות, מקטינה את ההוצאות והופכת לחברה קבועה במועדון הקבוצות הגדולות באירופה - הוא שקרי. הקבוצה הצליחה לשמור על הסגל שלה ולחזק אותו אך ורק עם כסף ששולם בצורה לא חוקית.
זה לא מפתיע אף אחד באמת. מאז שרומן אברמוביץ' השתלט על צ'לסי, כנראה הרבה בגלל ולדימיר פוטין, היה ברור שמשהו מאוד מסריח ביכולת של הקבוצה שלו לשמר, עצמאית, על דומיננטיות מקצועית וכלכלית. וב-2023, כאמור, זה יצא לאור שאברמוביץ' פשוט רימה את מתחריו ו"עמד בתנאי הפייר פליי הפיננסי" על הנייר בעודו משלם על האיכות שיש לקבוצתו מתחת לשולחן.
לא סתם צ'לסי - כנראה המועדון הרביעי בפופולריות שלו בלונדון - מצליח להתחרות בהכנסות עם היריבות האנגליות והאירופאיות הפופולריות הרבה יותר ממנו - ולזכות בתארים בעיקר בזכות רמת השחקנים במועדון והאיכות המקצועית של הצוות המאמן. אבל נראה, שעכשיו עם בעלים חדשים - בעלים שלא מוכנים לשלם לשחקנים מתחת לשולחן (כנראה) - צ'לסי חוזרת לגודלה הטבעי.
באביב 2022 רוסיה פלשה לאוקראינה וממשלת בריטניה הטילה סנקציות מחמירות על האוליגרכים של ולדימיר פוטין, שאחד מהם היה אברמוביץ'. הוא איבד את השליטה על הקבוצה שנמכרה על פי בקשת הממשלה הבריטית לטוד בוהלי, אחד מהבעלים של לוס אנג'לס דודג'רס מה-MLB ומשקיע מקצועי ולחברת קלירלייק קפיטל, קרן הון שבסיסה באל.איי, שמגלגלת בעסקים שלה לפחות 85 מיליארד דולר.
השותפים שילמו עבור צ'לסי 2.53 מיליארד ליש"ט והתחייבו להשקיע 1.75 מיליארד ליש"ט נוספים בתשתיות "עבור עתיד המועדון". כולם הבינו שהם רוכשים את הקבוצה כי הם רואים בה השקעה טובה. בשנה הראשונה של המיליארדרים בקבוצה, אכן הושקע סכום חסר תקדים ב"תשתיות" - הם בנו קבוצה חדשה במיליארד ליש"ט, סכום שיא, סביב כישרונות-על צעירים והחתמתם על חוזים לטווח הארוך.
אנסו פרננדס הובא במחיר שיא בריטי של 106 מיליון ליש"ט. מויזס קייסדו הובא מברייטון ביותר מ-100 מיליון ליש"ט. צעירים מבטיחים בני 19-22 כגון קול פאלמר, ווסלי פופאנה, רומאו לאביה, כריסטופר אנקוקו, אקסל דיסאסי, ניקולאס ג'קסון, פדרו נטו, ז'ואו פליקס ואחרים נרכשו במחירים של 40-60 מיליון יורו כל אחד. ועוד מספר שחקנים בני 17-18-19-20 הובאו במחירים שנעים בין 7 מיליון יורו ל-20 מיליון יורו. אלו היו הוצאות חסרות תקדים על "מהפכה בסגל" חסרת תקדים.
באיזשהו שלב היו כל הרבה שחקנים שרשומים בסגל של צ'לסי, שלא היה להם מספיק מקום לתת לכולם בחדר ההלבשה. שחקנים בני 17-18, שהובאו ב-4 מיליון יורו, 10 מיליון יורו ו-14 מיליון יורו היו צריכים להתלבש במסדרון ולא בחדר ההלבשה. זה קרה כי רכשו אותם מתוך קטלוג כי לא היה אף איש מקצוע רציני מטעם צ'לסי שליווה את התהליך.
ואולם, זה היה מאוד ברור מה הם בונים - את קבוצת החלומות של העתיד. רוב השחקנים שנרכשו מתחת לגיל 22. כל השחקנים שנרכשו מתחת לגיל 25. וכמעט כל שחקן מעל גיל 25 שהיה בסגל נמכר, שוחרר או הושאל. שחקנים שלא היו "נכס פיננסי" מצאו את עצמם מחוץ לקבוצה. בכל מקרה, שוד ושבר, הבעלים החדשים הבינו שזה לא כל כך משתלם לתחזק קבוצה כזו של נכסים צעירים, חסונים ויקרים - במיוחד שחלקם נפצע ומאבד מערכו או מסתבך עם פרשיית סמים ומושעה מפעילות.
לפי הדו"חות של העונה שעברה תקציב המועדון עמד על 681.8 מיליון ליש"ט, כשההכנסה העצמאית של צ'לסי בעונה שעברה עמדה על 468.5 מיליון ליש"ט בלבד. כלומר, הפסד של 128.4 מיליון ליש"ט - וזה אחרי שהצליחו להוריד, בזכות חשבונאות יצירתית (פריסת חוזים ותשלומים על שחקנים - שמונה שנים קדימה) את תקציב השכר מ-404 מיליון ליש"ט ל-338 מיליון ליש"ט, והגדילו את החוב מ-146 מיליון ליש"ט ל-303.2 מיליון ליש"ט.
ההפסדים התפעוליים של צ'לסי בשלוש העונות האחרונות עומדים על יותר מ-655 מיליון ליש"ט. את ההפסד הגדול בעונה שעברה, שבעצם חייב סנקציות קשות נגד צ'לסי בגין עבירות פיננסיות של הפרמיירליג (PSR), הצליחו בהנהלת הקבוצה להעלים לחלוטין בעיקר בזכות מכירת קבוצת הנשים לעצמם - מה שהוביל לרווח על הנייר. עכשיו, רגע - תזכרו את זה.
צריך לומר, הבעלים החדשים כבר הצליחו להסתכסך פומבית ונראה שלפחות צד אחד מחכה לאקזיט. מה שאומר שצריך לתחזק את היהלום הזה, אבל גם להוריד את העלויות כי מישהו צריך להרוויח כאן. בכל מקרה, המכירות של הנכסים של המועדון לעצמו "העניקו" לצ'לסי את האפשרות לתפקד בתוך החוקים הפיננסים, למרות שכולם ידעים שהם לא מכניסים מספיק ומוציאים הרבה יותר מדי. ההצלחה הכלכלית האמיתית של הקבוצה תלויה מאוד בהצלחתה המקצועית של הקבוצה. או בקצרה: צ'לסי חייבת להעפיל לליגת האלופות העונה.
ההכנסה מליגת האלופות גדולה פי 3 או פי 4 יותר מאשר ההכנסה מהליגה האירופאית, מה שיאפשר צמצום הפסדים. אבל יש כאן עוד קץ'. כרגע, כך נראה, מבחינת אופ"א, צ'לסי עושה עבירות חמורות במשחקים החשבונאים שלה. אופ"א לא ממש קונה את הקטע הזה שאפשר למכור לעצמך את קבוצת הנשים ולרשום רווחים גדולים אך ורק בזכות זה.
כלומר, אם צ'לסי רוצה לשחק באירופה - היא תצטרך לבצע כמה מכירות של "הנכסים" במכנסיים קצרים ולא לעצמם. וזה רק כדי שיוכלו להשאיר את רוב גרעין השחקנים הקיים. וגם אז, כנראה, יצטרכו למכור שחקן או שחקני הרכב ברווחים משמעותיים.
כמועדון שבזכות כספיי אברמוביץ' זכה פעמיים באליפות אירופה, צ'לסי חייבת להיות בליגת האלופות - זה ברור, זה לא רק צורך עסקי. אבל הצורך העסקי כאן הוא חזק. והצורך הוא להפוך את צ'לסי לנכס מניב, או לפחות לא מפסיד, כי קיים חשש, לא בלתי מבוסס, שהצלחה ברמות הגבוהות ביותר תעלה לבעליה הרבה יותר כסף ממה שהם ציפו אם לא יעשו שינויים משמעותיים בסגל שבנו. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה להיות שוגר דדי אם הוא לא מקבל משהו בתמורה.