אינתה עמרי

חבר'ה, יאמר אולי ניר קלינגר בתדרוך הטקטי לשחקניו בשבת לפני הדרבי, רק דבר אחד אני מבקש מכם תעברו בשלום את שתי הדקות הראשונות, והניצחון בדרך.

הליגה נכנסת לישורת האחרונה, ועמרי אפק מתעורר ומאפס את הרגל. זה קורה לו בנבחרת, עם צמד שערים מדובר מול קפריסין וצרפת, שניהם בדקה השנייה. בהפועל תל אביב מצפים ממנו לתפוקה דומה גם ברגעים המכריעים בליגה. מכל הדיבורים על מחסור בחלוצים לנבחרת, הגיח פתאום אפק משומקום. ניצול מקסימלי של שתי הזדמנויות העמיד בפינה את אברג'יל, מזרחי, תורג'מן, הולצמן ורביבו.

אחד מרביעיית תינוקות קשטן בעונת הדאבל עשה סוף סוף את קפיצת המדרגה שלו. הזינוק הזה נרשם בינתיים בעיקר בנבחרת. כשאברהם גרנט נכנס לתפקיד בקיץ שעבר, אפק היה אחד המוזמנים החדשים שלו. במשחק הראשון שבו פתח, מול ליטא (2:4), כבש צמד. מאז הספיק לצבור שבע הופעות בינלאומיות וארבעה שערים. בליגה, בנתיים, הוא לא יותר מבינוני פלוס – 19 משחקים (שמונה כמחליף) ורק שלושה שערים, אם כי שניים מהם שערי ניצחון. בהופעותיו האחרונות ניכרת עליית מדרגה רצינית: בקרית אליעזר בישל לקלשצ'נקו את הגול שהציל לאדומים את העונה, בגביע הכריע את אשדוד אחרי שעצר כדור בחזה, נגד ראשון לציון בשבת האחרונה בלט במהלכיו.

עונה קצת מוזרה עוברת על הבחור מקריית אונו. הצלחתו בנבחרת, ובעיקר היחס האישי והמפרגן של גרנט, היו לצנינים בעיני דרור קשטן. בנובמבר מצא אפק את עצמו בין הפטיש לסדן. זה התחיל בנובמבר, במשחק ההפסד של הפועל תל אביב למכבי חיפה בבלומפילד. תשעה שחקנים באדום ניסו בהרואיות להשוות ל-2:2, וקשטן זרק למגרש את כל הכלים ההתקפיים שהיו לו. אפק נכנס בדקה ה-74, אבל קשטן לא אהב את המשחק שלו. "אנשים הוציאו את הנשמה ואתה בעשרים דקות ששיחקת לא עשית אפילו גליץ' אחד", צעק עליו כמה ימים אחר כך בחדר ההלבשה.

קשטן רתח על אפק במיוחד בעקבות הפרסום ב'ידיעות אחרונות' כי ישב עם גרנט בבית קפה בקריית אונו. הפגישות האלה, יחד עם זימוניו לנבחרת של כפיר אודי, שהפך לשחקן ספסל קבוע בהפועל, התפרשו כהתרסה של גרנט כלפי קשטן. באותה אסיפת קבוצה כעוסה התבטא מאמן הפועל במילים ברורות: "אני רוצה להזכיר לכמה ילדים כאן, שאני זה שבניתי אותם. מהפועל תל אביב מגיעים לנבחרת, אבל מהנבחרת לא מגיעים להרכב בהפועל".

כבר במשחק הבא, מול ראשון לציון בחוץ, החלה סידרת החינוך: הבן הסורר הוכנס בדקה ה-90. פציעה שהתווספה לא תרמה למצב, ואפק החמיץ את ארבעת המשחקים הבאים בליגה (כולל הניצחון בדרבי). גם החלמתו לא החזירה אותו לעניינים. בארבעת המשחקים שלאחר מכן שולב כמחליף, עם ממוצע של 15 דקות. את שובו להרכב הפותח חגג בפברואר בשער ניצחון בבלומפילד, על באר שבע, מלווה בתנועות השמחה שלו – ירייה באצבע לעבר דמות עלומה ביציע – שאותה הוא מסרב להבהיר: "זה משהו אישי", הוא טוען.

רבות דובר בתחילת העונה על הסטטוס של ארבעת ילדי הדאבל. לפני שלוש שנים היו אפק, טועמה, בלילי ואודי תגליות העונה. בשנתיים שלאחר מכן הם קצת התאיידו – שילוב של פציעות עם ייבוש לא תמיד מובן של קשטן. העונה הדברים כבר ברורים יותר. אודי, שהתמודד בגבורה עם שתי הפציעות הקשות הרצופות שעבר לפני שנתיים, הועלם העונה כמעט לגמרי על ידי הבוס. בלילי נתן כמה משחקים טובים אבל נבלם בדרך. טועמה רושם עונה טובה ונחשב היציב מבין הארבעה. אפק, עד עתה, הצטיין בעיקר בנבחרת.

במחנה האימונים של הפועל בתחילת העונה הוא דווקא הפך כוכב השיטה החדשה שניסה קשטן כשתופקד מתחת לחלוץ ונע על שטחים רחבים יותר. אבל יכולת חלשה של הקבוצה במשחקים רבים החזירה את ה-2:4:4 למקומו. באימונים ובמשחקים הוא משמש מטרה קבועה לחציו של המאמן . "יותר מהר, עומרי!", ו"עומרי, מה אתה עושה?", הן צעקות מוכרות ברפרטואר. "הוא צועק עליו בגלל שהוא מחזיק ממנו", מסבירים בקבוצה. אפק לא מתרגש יותר מידי מהירידות עליו. הוא מקבל את הדברים בקור רוח טיפוסי, שילוב של אדישות וריחוק. לעתים הוא מישיר את עיניו הכחולות בתוספת חיוך דק וממיס לב.

הוא לא משויך לשום מחנה בקבוצה לא מקורב במיוחד ליוסי אבוקסיס, לא לשמעון גרשון וגם לא לחבורה של בלילי את בן עמי בע"מ. האוהדים אוהבים אותו, למרות התנשאות מסוימת שהוא משדר. אחרי אחד המשחקים המתינו מחוץ לבלומפילד אוהדים צעירים על מנת לקבל חתימות מאליליהם. אפק יצא עם תיק ביד אחת וסלולרי צמוד לאוזן ביד השניה, מנסה להשתחרר מההמון ומתעלם מהדפים המושטים לעברו, כאילו שקוע בשיחה חשובה. לפתע צלצל הפלאפון. התרמית נחשפה והאוהדים קצת כעסו.

הוא צמוד כבר שנתיים ללילך וייזל, שהשבוע עשתה לו מסיבת הפתעה ליום הולדתו ה-24, שחל בשבוע שעבר, בעת ששהה עם הנבחרת בחו"ל. ההצלחה במדי הכחול-לבן כבר הביאה להתעניינות מצד קבוצות מהיבשת. מכיוון שחוזהו מסתיים בסוף העונה, הוא אמור לככב בידיעות המלפפונים בקיץ. בסופו של דבר, הוא צפוי לחתום בהפועל לשנתיים-שלוש נוספות.

לראיון גדול הוא מסרב. הוראה של ההנהלה. הוא גם מרגיש לא נוח לענות רק על כמה שאלות. "או הכל או כלום", הוא מסביר. "אדבר על הכל רק בסוף העונה". קו הדממה הזה מקובל גם על בני משפחתו, שמסרבים בתוקף לדבר על ילד הסנדוויץ'. "עמרי הוא אחד משלושת ילדי המוצלחים", מסכם האב יוני אפק. "כולם מוכשרים, כולם נהדרים, ואני גאה בהם באותה מידה".

במסע הנבחרת האחרון, שממנו חזר כמנצח הגדול, חלק חדר עם מיכאל זנדברג, חברו לדור החדש של עידן גרנט. "יש לו כמה יתרונות שעוזרים לשחקן להגיע לרמות הגבוהות", מפרשן יוסי מזרחי, עוזר מאמן הנבחרת. "יכולת הלמידה שלו, ההבנה והאינטליגנציה הגבוהה עוזרות לו להתגבר על נפילות במהלך הדרך. אין הרבה שחקנים עם תכונות כאלה. אפק ממלא היטב כל תפקיד שמטילים עליו, מבין את המשחק ואת ההוראות".

השערים האחרונים שכבש במדי הנבחרת הם לא מקריים?

"הם בהחלט לא הבלחה חד פעמית. אנחנו מצפים ממנו להמשכיות ביכולת המשחק וגם בתפוקה. הוא עלה על הגל ואנחנו מאמינים שימשיך לרכוב עליו".

לפני כחצי שנה סיפק אפק קבלות לאינטליגנציה הגבוהה שלו, כשזכה בשעשועון "החוליה החלשה" מול פני האומה (במסגרת הרייטינג הצנוע של ערוץ 10). עמו התחרו עוד שבעה כדורגלנים. גם מעידה מביכה של הסטודנט מהמרכז הבינתחומי במהלך החידון – לא ידע מה השורש הריבועי של 100 – לא מנעה ממנו את הניצחון בגמר מול אקדמאי אחר, איציק קורנפיין.

עכשיו הוא מגיע לגמר האמיתי, הקרב על האליפות, שיושפע עמוקות מהדרבי הגדול בחייו. עוד מאמץ קטן מצידו, עוד הברקה בצד ימין, יקבעו סופית – ההבטחה הגדולה מתממשת.