"נולדתי ברומניה ב-15 בינואר 1964, לאבא ינקו ז"ל ואמא ציפורה שהלכה לעולמה בתחילת אפריל. הורי ברחו מרומניה איתי ועם אחי, עלו בחשאי על ספינה לאיטליה עם 60 קילוגרם ציוד בלבד. אם היו תופסים אותם השלטונות הרומנים, היו נכנסים לכלא לתקופה ארוכה. אבא היה מנהל בית תרבות ואמא מורה, בשלטון הקומוניסטי ברומניה. אמא איבדה בשואה את אמא שלה ואחד האחים".
הדובר הוא פרדי לסנר, שוער מכבי יבנה ושמשון תל אביב בשנות ה-80, שאחרי ילדות לא פשוטה תחת השלטון הקומוניסטי הנוקשה הגיע לישראל. "בהתחלה הגענו לאשקלון, ואחרי שנה עברנו לשכונת החולות ביבנה. בשנת 1973 עברנו לדירה בשדרות העצמאות. ביסודי למדתי בבית הספר 'חולות יבנה'. לא הלכתי כלל לגן. בגיל חמש וחצי עשו לי מבחני קבלה לכיתה א', ואמא שלי הייתה המורה הראשונה שלי. למדתי בתיכון מקצועי במגמת מכונאות רכב, עם בגרות מלאה".
צעדים ראשונים בכדורגל עשה במשחקי שכונה וטורנירים פנימיים. "שיחקתי כמגן ימני. כשהצטרפתי לנערים של מכבי יבנה, המאמן חיים חדד הפך אותי לשוער. בהמשך המאמן עמי גרובשטיין, שהיה שוער עבר מצטיין בנס ציונה, העלה אותי למשחקי הנוער, ובאחר הצהריים ישבתי על הספסל של הבוגרים תחת השוער הקבוע ג'קי לוי - שלימים הפך למנטור שלי, עזר לי, קידם אותי לאורך הקריירה. הייתי שוער נבחרת הנוער של מוישיק מאירי, ושוער במכביה של 1983 אצל לייזר שפיגל".
זאב זלצר מספר על לסנר: "כשאימנתי את מכבי יבנה ב־1983 העליתי אותו מקבוצת הנוער לשער הבוגרים. היו לו את כל הנתונים להיות שוער ברמות הגבוהות ביותר - הוא היה גבוה, שלט ברחבה, עם כושר מנהיגות בולט. אין לי ספק שאם היה משחק בקבוצות הגדולות כמו מכבי תל אביב או הפועל תל אביב - הוא היה שוער נבחרת ישראל לשנים רבות".
בצבא החל בבה"ד 20 כמכונאי טנקים: "זה הקשה מאוד על הכדורגל. לאחר מאבקים הצלחתי לעבור לבסיס הדלק באשדוד, שם היו הרבה יבנאים ואשדודים. הייתי ספורטאי מצטיין, וסידרו לי תפקיד של סגן מש"ק משמעת. כל המפקדים שלי זכו לשבת ביציע הכבוד במשחקי מכבי יבנה בשבתות".
הוא נזכר בכרטיס אדום שספג בקריית חיים. "בעונת האליפות של מכבי חיפה, 1984/85, שיחקנו בקריית חיים. צדוק מלכה תפס אותי פעמיים בקרנות - השופט ליפקוביץ' לא הגיב. אחרי שחיפה הפכה פיגור לניצחון 1:3, זרקתי חופן בוץ על צדוק והורחקתי. השוער המחליף שלי, יגאל מדר, ספג פנדל נוסף בסיום".
עם ליאון קונסטנטינובסקי זה לא הסתדר. "במהלך עונת 1985/6 הדברים ביני לבינו לא עבדו. במחזור ה־14 עברתי לשמשון תל אביב של אבינועם עובדיה, אלי כהן 'השריף', גידי דמתי וויקי פרץ. היינו בתחתית, אבל עשרה משחקים בלי הפסד הרימו אותנו. עלינו לגמר גביע המדינה אחרי 0:4 על מכבי חדרה. בגמר הפסדנו 2:1 לבית"ר ירושלים בהארכה - גול של מלמיליאן. זה היה המשחק האחרון בקריירה של אלי כהן השריף".
לשמשון הוא שומר מקום חם. "אהבה גדולה מכל הלב - למועדון ולאוהדים. במסעדות בכרם התימנים הזמינו אותנו לארוחות צהריים וערב, כמו בני משפחה".
כאן הוא חוזר לשער אחר שספג ממלמיליאן. "בעונת 1983/84 החלפתי את ג'קי לוי הפצוע. בתחילת המשחק מלמיליאן בעט בעיטה חופשית חלשה שעברה את החומה. ויתרתי על ניסיון לתפוס - והכדור נכנס. בהמשך היה לי משחק שיא, עצרתי הכול, ובסיום ציון פוגל יעקב השווה ל־1:1. הכותרת במדור הספורט הייתה "הוי פרדי לסנר". זה גם היה הריאיון הטלוויזיוני הראשון שלי - אצל יורם ארבל. נתן לי חשיפה ענקית".
הוא חזר ליבנה בתחילת עונת 19867/ וירד ליגה. "מוישיק מאירי החל כמאמן ועזב. החליפו אליהו עופר. הייתה עונה קשה - ירדנו ליגה יחד עם מכבי יפו ובית"ר נתניה".
אחר כך הגיעו מעברים שנכשלו להפועל תל אביב ובית"ר. "הפועל תל אביב תחת המאמן רסטיסלב מאטיץ' רצו אותי, אבל ביבנה סירבו לחזק קבוצה ממרכז הפועל. גם מעבר לבית"ר ירושלים אצל לופא קדוש לא צלח".
בעונת 1987/88 ספג 15 שערים בלבד. "זו הייתה עונה מעולה - נאבקנו עם הפועל רמת גן על עלייה. ב־31 משחקים ספגתי רק 15 שערים - הכי מעט בשתי הליגות הראשונות. ועדת המשמעת הפחיתה לנו שתי נקודות - וזה מה שמנע מאיתנו את העלייה".
דרמה נוספת הייתה לו בעונת 1989/90. "נאבקנו עם הפועל תל אביב על הכרטיס השני, אחרי שצפרירים חולון כבר עלו. המאמן היה לופא קדוש. המשחק הכי זכור - עמידר 'נתנו' להפועל להבקיע. לא על כסף, פשוט החלטה עמידרית לא מוסברת. הפועל עלו עלינו בזכות הפרש של שני שערים. בני טבק כבש עבורנו 19 שערים בעונה הזאת".
ואז הגיעה עוד פרידה כואבת ממכבי יבנה. "בעונת 1990/91 המאמן היה ציון יעקב. הוא והיו"ר חיים היגרי החליטו לוותר עליי. זה כאב לי מאוד. לא אדבר על היגרי - אני מאמין שהוא עשה מה שטוב מבחינתו. עזבתי את המועדון שלי. במקומי הגיע אבי חדד, והקבוצה עלתה לליגה העליונה".
המשך הדרך?
"עברתי למכבי יפו, לבית"ר באר שבע עם המאמן ג'קי דקל, להפועל מרמורק של רוני מוסקוביץ', אותה הצלחתי להשאיר בליגה יחד עם שלמה קירט. שיחקתי גם במכבי רחובות אצל מנחם איריס. בשנת 2000 חזרתי מפרישה לחצי עונה, ועזרתי לחברי דוד בוארון להעלות את שדה עוזיה מליגה ג' לליגה ב' - אחרי 30 שנה".
את רעייתו דורית הכיר בגיל מוקדם. "ההיכרות הראשונה הייתה באוטובוס 212, בו נסענו ללימודים ברחובות. שיחות קצרות ו'שלום שלום'. לקראת השחרור מהצבא חשבתי על הבחורה היפה מהאוטובוס, הרמתי טלפון - וזה הוביל לחתונה. אנחנו 40 שנה יחד. שלושה ילדים: לידור מהנדס בניין עם שלוש נכדות ונכד, שיר עם שלושה נכדים, והבן הקטן בן-שלום - על שם שני הסבים."
ספר על שמעון פריינטה.
"איש שמכבי יבנה הייתה כל חייו. נאמן בלי גבול - אפסנאי, מעסה, איש עזרה ראשונה בלי שום הכשרה, עם אהבה כמו עמי פזטל, בן ציון יהודאי וליאור לויט בשמשון תל אביב."
החלוץ הכי גדול נגדו שיחקת?
"חד משמעית - אלי אוחנה. מפחיד כל שוער. תחבולן, ערמומי, דומיננטי מכל צד. למרות שהוא לא נראה כמו טיפוס של חלוץ - הוא היה ספורטאי אמיתי. ספגתי ממנו מספיק שערים".
הכדורגל ככלכלה?
"הצלחתי לרכוש דירה מהחוזים ביבנה. אני מסודר מהעסקים - כוח אדם, נדל"ן ויזמות תמ"א בתל אביב".