הודעת הפרישה של גרג פופוביץ' היא אולי אחד הדברים הפופוביצ'ים שאי פעם קרו. המאמן עם הכי הרבה ניצחונות בהיסטוריה של ה-NBA, שזכה בחמש אליפויות, פורש מאימון וההודעה על כך מטעם קבוצתו סן אנטוניו ספרס, באה ביום שישי בצהריים, בזמן הפלייאוף, בשביל שהעזיבה לא תהיה פסטיבל שלם. כלומר, מה שחשוב זה הכדורסל שמשוחק - פלייאוף ה-NBA. אין צורך ב"פסטיפופ". ואיך מוודאים שלא יהיה פסטיבל להאדרת השם? עושים את זה לפני המשחקים הכי קריטיים של הסיבוב הראשון. הם יקחו כבר את כל הכותרות. מחר כולם כבר ימשיכו הלאה כי מה שחשוב זה לא פופוביץ', אלא המשחק.
פופוביץ', שהוביל את סן אנטוניו ספרס כמעט 30 שנה, לא אימן מאז נובמבר האחרון בגלל שבץ ונראה שמאז עבד על כך שהמשטר יוחלף בדרכי שלום. מתוך כבוד למוסד שהוא שירת במשך כל כך הרבה. הוא יישאר בארגון, ישאיר אותו חכם ומנוסה יותר מכל ארגון כדורסל אחר - אבל לא מתפקיד המאמן אלא מתפקיד אחר. משהו בין המנכ"ל RC ביופורד לג'נרל מנג'ר בראיין רייט. מי שיחליף אותו יהיה עוזרו ומי שהחליף אותו זמנית מאז נובמבר מיץ' ג'ונסון. פופוביץ' המליץ עליו כמחליפו.
פופוביץ' אמנם לא הצליח להגיע לפלייאוף מאז 2019 - אבל בכל השנים האלה בנה מחדש עם שותפיו בספרס את הקבוצה סביב הכישרון הנדיר והחד פעמי של ויקטור וומבניאמה. יש לקבוצה הרבה מקום מתחת לתקרת השכר, כוכב משני מעולה כמו דיארון פוקס, רוקי השנה סטפון קאסל ונכסים, כלומר שחקנים צעירים ובחירות דראפט רבות - בסיבוב הראשון ובסיבוב השני.
הספרס צפויים לקבל בחירה גבוהה בדראפט ואם הם רוצים - הם יכולים להביא שחקנים בכירים שיהפכו את הספרס לקבוצת פלייאוף. פופוביץ' משאיר את הקבוצה, שסביבה נבנה מוסד כדורסל מפואר, במצב הכי טוב שאפשר להשאיר קבוצה. ושוב, הוא לא העניין בכלל. הוא רק משרת את המוסד. העבודה שלו היתה להשאיר את המוסד בצורה הזאת.
פופוביץ', 76, היה כמעט בן 40 כשהתחיל לעבוד ב-NBA. לפני שהגיעה לליגה פיתח את אהבתו למוסדות. מיד אחרי התיכון התגייס לאקדמיה של חיל האוויר. הוא היה אחד הנציגים הראשונים של עירו, מריוויל, אינדיאנה, בחיל. הוא שירת את חייל האוויר כחייל, קצין, שחקן כדורסל, עוזר מאמן ועובד בתוכנית החלל והטילים של חיל האוויר. מכל תפקיד שעשה קיבל משהו. למשל מתפקיד בתוכנית החלל והטילים לקח את היכולת לנתח דאטה ולהוציא מסקנות מהרבה נתוני כדורסל.
ככדורסלן בנבחרת הצבא של ארה"ב היה נציג נאמן של הכדורסל האמריקאי במזרח אירופה. משחקים נגד קבוצות מברית המועצות ויוגוסלביה עזרו לו לפתוח את הראש ולהיות המאמן האמריקאי הראשון שהפך שחקנים בינלאומיים לעמוד השדרה של קבוצתו.
לפני שהחל בקריירת כדורסל שקל פופוביץ' הצעה ממוסד אמריקאי נוסף - ה-CIA - אבל החליט לשרת את המשחק שהוא גדל עליו. הוא אימן בשורשי המשחק ובנה אימפריה מקומית במכללת פומונה-פיצר שבקליפורניה. הוא עזב אותה לשנה בשביל להיות עוזר מאמן בחינם באוניברסיטת קנזס של לארי בראון כדי ללמוד ממנו כמה שיותר, וחזר לאמן בפומונה שלוש שנים. אחריהן קיבל את ההצעה להיות עוזר המאמן של בראון בסן אנטוניו. ככה הגיע ל-NBA.
בשנים שלו ב-NBA הפך למאמן עם עץ המאמנים המפואר ביותר בליגה. סם פרסטי, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה הטובה במערב (OKC), טופח בסן אנטוניו; המאמן של הקבוצה השנייה הכי טובה במערב בעונה הרגילה, אימה יודוקה של יוסטון רוקטס היה עוזר של פופוביץ'; מייקל מאלון, שזכה עם דנבר נאגטס באליפות לפני שנתיים ואימן את הקבוצה עד לפני הפלייאוף, היה עוזר שלו; סטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס, היה שחקן שלו ועוזר שלו בנבחרת ארצות הברית.
ובכלל, רוב המאמנים ב-NBA שיחקו או התאמנו אצל פופוביץ' או שיחקו או התאמנו אצל מאמן שהיה עוזר של פופוביץ'. פופוביץ' הוא האב הוא הסב הרוחני של מאות אנשי מקצוע שעובדים בקבוצות הליגה. כי מאמן גדול לא מייצר חסידים, הוא מייצר מאמנים גדולים אחרים. זה מה שמנהיג ששומר על המוסד שהוא משרת עושה. הוא נותן כלי ניהול לצעירים. הוא נותן את כל מה שהוא יכול כדי להפוך את המוסד שעליו הוא אחראי לטוב יותר, מנוהל בצורה שפויה בצורה ש"מייצרת אנשים טובים".
הדבר הראשון שאומרים על פופוביץ'. שאיכפת לו מהמוסדות שהוא עובד עבורם ומהאנשים שעובדים איתו. חשוב להדגיש. איכפת לו מהאנשים שהם, לא מהמקצוע שלהם. האכפתיות הזו באה בצורות רבות. אחת מהן - טיפוח הכדורסלנים כבני אדם חושבים ואכפתיים.
בראיון לבן כהן מוול סטריט ג'ורנל פופוביץ' סיפר איך הוא שומר על עניין בעבודה שלו ושל שחקניו. "אני חושב שזה מאוד עצוב שהתדמית העצמית, השווי העצמי של אדם תלוי בעבודה שלו. אם אתה שחקן כדורסל, אינסטלטור, דוקטור, דוור, מה שאתה לא, למה שלא תנסה לחיות חיים יותר מעניינים שכוללים אנשים אחרים, תרבויות אחרות ועולמות אחרים?"
"זה כיף וזה מחבר את השחקנים בסופו של דבר" הסביר פופ, "אם הייתי עושה רק כדורסל, הייתי משתעמם למוות. כמה סיפוק אפשר לקבל מלזרוק ג'אמפ שוטס וללמד איך לחסום נתיבי מסירות. אוקיי, זה קול, זו העבודה שלי, זה איך שאני מרוויח את לחמי ויש לי חיים טובים מאוד בגלל זה. אבל זה לא החיים שלי. זה לא מגדיר אותי אם אני מנצח או מפסיד. אני בסדר. אם אני מפסיד זה כואב אבל אני מתאושש ממש מהר".
פופוביץ' בנה מוסד כדורסל סביב ערכים אנושיים ואוניברסליים. הוא בנה קבוצה שאפתנית, מקצועית וברמה הגבוהה ביותר עם אנשים טובים ואיכפתיים. לא אגו-מניאקים מנצנצים שחושבים שהכל מגיע להם - אלא אנשי עבודה אפורים שמבינים את המשחק בצורה הכי טובה שאפשר. "פופוביץ' דואג בקשר לאנשים, לקבוצה ולמדינה ככלל - תמיד" אמר עליו מייק בודנהולצר, לשעבר עוזרו בסן אנטוניו, ואלוף במילווקי. "הוא תמיד חושב על בני אדם כבודדים שהם חלק מקבוצה, מוסד ושכל דבר משפיע על כל דבר".
פופוביץ' יהיה האחרון שיפיץ איזושהי תיאוריית כדורסל מתוחכמת. הוא לא איש של "שיטת המשולש" או "הטאו של פופ". המאמן והשיטה שלו הם לא העיקר בקבוצת כדורסל. המשחק יהיה פשוט ויאפשר לשחקנים להוציא מעצמם את הטוב ביותר. יהיה לו צוות טוב של אנשים עם ידע מגוון בכדורסל, שיעזור להם להתכונן לאתגרים שמולם. יהיו לו מאמני קליעה שיהפכו שחקנים שבקושי קולעים 30% מהשלוש לקוואי לנארד. כולם יפעלו לפי הגיון בריא. אגו גדול מדי ימצא את עצמו מחוץ לקבוצה.
פרופ' מייקל מת'יוס, שכיום הוא פרופסור להנדסה פסיכולוגית באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, הוא יועץ של פופוביץ' ובשיחה איתי סיפר: "בתחילת הדרך של פופוביץ' בספרס התגלה בסגל שחקן עם אופי מאוד בעייתי. הם הבינו שהם צריכים להיפטר ממנו בטרייד - אפילו אם לא היו מקבלים עליו הרבה דברים חזרה. אבל הם גילו שזו היתה הוספה על ידי הורדה. הבחור הזה היה תפוח רקוב וזיהם את הרוח של הקבוצה. פגע בגיבוש של הקבוצה".
כנער, פופ לא היה הכדורסלן הכי מוכשר בקבוצתו אבל הוא היה מגיע לאולם שעה לפני האימון ומתאמן על הגנה במשך חצי שעה לפחות - רק אחרי התחיל להתאמן עם הכדור (הוא גם שמר על הקשר עם המאמן שפתח לו את האולם, ג'ים ורמיליון, עד מותו). עם אותו מוסר עבודה אימן ודאג לאנשים. בנה תרבות למוסד כדורסל במשך שלושה עשורים. מוסד מפואר שישאר שם הרבה אחריו.
"כשהייתי לצד פופוביץ' ראיתי איך הוא פעל כדי לבנות ארגון יעיל לאורך כל כך הרבה זמן" סיפר פרופ' מת'יו על פופוביץ'. "הוא בנה תרבות ארגונית חיובית על ידי כך שהוא תמיד היה הראשון שלקח אחריות על כך שמשהו לא עבד כמו שצריך. וכשהקבוצה הצליחה הוא היה הראשון שפרגן לאחרים". וזה מה שפופוביץ' מייצג. אחריות, תרבות, פירגון, ניהול אמפתי ויעיל, דמוקרטיה מתפקדת. מוסד כדורסל.