"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה". במשפט הידוע הזה פותח לב טולסטוי את ספרו "אנה קארנינה".
הקרוסיבל, היכל התהילה של עולם הסנוקר, יכול להיות מקום אומלל, בודד וחשוף מאוד, כאשר אתה בצד הלא נכון של המשחק. השאלה היא לאן וכמה רחוק לוקחים את האומללות.
הסשן השני של המשחק בין זאו שינטונג לרוני אוסליבן חשף את הרוקט במלוא אומללותו, והוא לקח אותה בדרכו שלו - עד הסוף. הוא סירב בתוקף להתחרות בחודשים האחרונים, והוא ידע בדיוק למה. הרגע ממנו חשש יותר מכל הגיע - הוא ידע שהוא לא מוכן נפשית ונשאר חשוף בחולשתו לעיני כל. בסוף הוא הובס 17:7.
ענף הספורט האכזר הזה לא סולח לחוסר עמידות מנטלית. רוני פשוט לא עמד בלחץ. לרוב הוא ישב על הכיסא, טרוט עיניים, וגם בפעמים הנדירות שנפתחה ההזדמנות בפניו לייצר משהו, הוא החטיא ממצבים נוחים מאוד, עם תגובות נואשות ושפת גוף שרק שידרה "קחו אותי מפה". ברגע מסוים הוא אף נצפה ממלמל את המילה "מביך".
שחקני הסנוקר נוהגים בכל משחק מחדש להשתמש בצורך שלהם "to find some sort of form" - ובתרגום חופשי: "לתפוס יד", "להיכנס לפורמה". קצת מוזר לשמוע את זה משחקנים מקצוענים, אבל זו בדיוק הנקודה - כשאתה מרגיש חובה לייצר רצף של פעולות טובות. לאוסאליבן לא היה את זה.
כנראה שצפינו בשני תהליכים מנוגדים קורים במקביל בערב אחד - שקיעתו של אוסאליבן כגורם מוביל בענף, מול זריחתו של שינטונג שייקח את ההובלה, יחד עם עוד מספר שחקנים בשנים הבאות.
הציקלון מצידו היה בכל מקום, והעניש ללא רחם את הרוקט על כל טעות הכי קטנה עם ברייקים של: 57, 112, 82, 57, 67, 115, 87, בדרך ל־8:0 - "ווייט וואש" מהדהד בסשן השני, ו־4:12. בסשן השלישי רוני, שלא ידוע כצ'ייסר, עוד ניסה לחזור בעזרת דחיפת הקהל, אבל זה היה חסר סיכוי. זה נגמר 7:17 לשינטונג.
עד כמה זה מדהים? הבחור לא שיחק נגד מקצוענים במשך שנתיים. הוא נמצא במעמד הזה בפעם הראשונה בחייו, ומתנהל כאילו הוא משחק על שולחן במרתף של בית הוריו. בשיא הקריירה שלו, אחרי שני תארי דירוג, הכול היה מוכן עבורו לכיבוש הענף. ואז הגיעה פרשיית ההימורים והשהיה לשנתיים. הוא הוצא מהסבב ונאלץ לחזור לליגת החובבים ב"קיו סקול", שם הוקצה כרטיס בודד למוקדמות אליפות העולם. הוא נאלץ להעפיל מהמוקדמות. רבים היו נשברים, אבל הוא הוכיח שהוא מתכוון, בגיל 28, להמשיך בדיוק היכן שעצר ולהיות הכוכב הזורח של הענף.
ובעיקר - מול מי הוא עושה את זה? מול מלך הקרוסיבל, אימת הענף. כאשר בני ארצו בסיבובים הקודמים עמדו חצי מבוישים כשהם נתקלו ברוקט, הציקלון הבהיר שהוא פשוט עשוי מחומר אחר. הכי מדהים - הוא עשה זאת בשלושה סשנים בלבד, כלומר בשבת הוא ינוח ויצפה בטראמפ נאבק בוויליאמס עד מאוחר.
אוסליבן אמר בסיום: "כל הקרדיט לזאו, הניצחון מגיע לו. אני משחק נורא כבר הרבה זמן. מאוד מאכזב שלא הצלחתי להוות יריב. מה יהיה בעתיד? נצטרך לחכות ולראות". שינטונג: "אני צריך להודות לרוני כי הוא עזר לי הרבה בעבר", אמר ל־BBC. "הוא האליל שלי. פשוט ניסיתי ליהנות מהקרוסיבל. זו הפעם הראשונה שלי במעמד שולחן בודד, זה זמן מדהים בשבילי ואני פשוט רוצה ליהנות מזה כל עוד אני יכול. רוני היה ראוי לעזרת הקהל. הוא אגדה כאן אז הייתי צריך לשלוט בעצמי".
הגמר מתחיל ביום ראשון ב־15:00 ויימשך יומיים.