הספורט הישראלי לא יודע הצלחות גדולות בענפים הקבוצתיים ורוב ההישגים והגאוות הלאומיות מגיעות מספורטאים יחידניים שההצלחה שלהם, שאותה אנחנו כל כך אוהבים לנכס לעצמנו, היא בעיקר בזכות העבודה הקשה שהם משקיעים.
לכן, הזכייה האחרונה של הפועל תל אביב בכדורסל בתואר אלופת היורוקאפ, המפעל השני בחשיבותו ביבשת אירופה, הוא כבר הישג ללא כל קשר למציאות העגומה בה אנחנו חיים. כשמסתכלים על התמונה היותר גדולה, ומכניסים את המציאות לתוך המשוואה, מקבלים את אחד ההישגים היותר מרשימים שידע הספורט הישראלי. עם כל הקשיים, וכשהדברים לא אמורים ללכת לטובתה, היא הצליחה, והגיעה להישג המדהים.
"בכל זאת הגענו" - פרויקט מיוחד ליום העצמאות
השנה הזאת הייתה, כמו רוב השנים צריך להגיד, בינונית ומטה ברמת ההישגים של הקבוצות והנבחרות הישראליות. בכדורגל, מכבי תל אביב הגיע לשלב הבתים בליגה האירופית בזכות הגרלה נוחה, ושם לא בדיוק היממה את היבשת, כשאת משחקי הבית שלה היא מארחת בבלגרד. שאר הנציגות הודחו עוד בשלב המוקדמות, חלקן באופן די מביך. נבחרת ישראל בכדורגל שוב כשלה, כשאירחה בהונגריה. בכדורסל? מכבי תל אביב באחת מעונות השפל הגדולות בתולדותיה באירופה, הפועל ירושלים הייתה לא רעה, אבל לא מספיק טובה, ושאר הנציגות לא עשו יותר מדי.
עד כמה קשה להיות קבוצה ישראלית במפעל אירופי בימים הללו? לא מספיק שאתה לא יכול לשחק מול הקהל הביתי שלך באולם הביתי שלך, אז במשחקי החוץ אתה מלווה באבטחה כבדה לעיתים, ולקבוצות קשה מאוד להביא את השחקנים שכן התמונה שנראית לנו הגיונית מפה, לא תמיד הגיונית להם. וכך, איבדה מכבי תל אביב שחקנים בשל המתקפה האיראנית באוקטובר, ואת העונה כולה כנראה.
הפועל תל אביב, בזכות הבעלים העשיר והשאפתני שלה עופר ינאי, היא עוף שונה. דווקא בסיטואציה הקשה הזאת ינאי השקיע סכומי עתק של מעל 100 מיליון שקל העונה. הנחית שחקן NBA בדמות פטריק בוורלי, ובאמצע עונה מאמן אלוף אירופה, דימיטריס איטודיס, שייקח את הקבוצה למטרה. הוא לא פחד לשלם פיצויים לקבוצות כדי לשחרר שחקנים, והנחית שם אחרי שם אחרי שם. מבחינת כישרון, הפועל הייתה מספיק מוכשרת משלב מאוד מוקדם כדי לעשות את זה.
ועדיין, המשימה הייתה קשה מאוד. לשחק באולם קפוא ומנוכר בסמוקוב שבבולגריה לאורך כל העונה היה אמור לעלות לקבוצה במשחקים, אבל היא הייתה עם מאזן ביתי נהדר. ובחוץ? הדהימה במקומות שקבוצות לא ניצחו שנה שלמה.
כך היא הגיעה לרגעי ההכרעה של העונה כקבוצה שמבחינת כישרון יכולה לעשות את זה, אבל בשל התנאים גם יכולה ליפול בדרך. ואם זה לא הספיק, הכוכב הישראלי הגדול שלה, ים מדר, סחב פציעה שבגינה לא היה אמור לשחק. אבל כמו שהפועל הגיעה, גם מדר הגיע ושיחק. בזמן האמת, הקהל צבע את בולגריה המושלגת בצבע האדום, ויצר אווירה מחשמלת, והעביר את ההכרעה למשחק אחד משמעותי בספרד.
גם בו, הפועל לא הייתה אמורה לנצח. ולנסיה, זו שעמדה באמת בינה לבין התואר, נחשבה לטובה יותר, וגם הובילה במשחק המכריע בדקות חשובות. אלא שהפועל של ינאי היא לא קבוצה שתוותר, והציגה את הכישרון שלה במלוא הדרו ברגעים החשובים כדי לנצח את המשחק הקריטי, בדרך להנפת הגביע שבוע וחצי לאחר מכן.
העובדה שעד היום האוהדים האדומים לא באמת יכלו לחגוג אם הקבוצה את התואר מלמדת עד כמה הדרך קשה ועקומה. הם יעשו כך, ככל הנראה, רק בסוף העונה בעוד חודש וחצי. בעולם נורמלי, הם כבר היו רוקדים עם הגביע. אבל אם תשאלו אותם, לא באמת אכפת להם, הם זכו ביורוקאפ, ישחקו בשנה הבאה ביורוליג, המפעל הבכיר של היבשת, לצד היריבה העירונית שלהם. וכפי שהוכיחו כבר העונה, לא משנה כמה זה קשה, הם שם כדי לעשות את זה.