פארק המים רעות אירח ביום שישי למעלה מ-1,000 שחיינים ושחייניות מאגודות שחייה רבות מרחבי הארץ, לזכרם של עדן נימרי מפקדת ברוכב שמיים שנהרגה ב-7 באוקטובר וגל רודובסקי לוחם השייטת שנהרג ב-1997.
סרן עדן נימרי ז"ל, בת 22 בנופלה, היתה מפקדת צוות ברוכב שמיים של חיל התותחנים. היא היתה שחיינית תחרותית עד גיל 19, התאמנה מגיל צעיר עד תקופת הצבא במועדון פארק המים רעות והיתה חלק מנבחרת הנוער של ישראל. היא גדלה במשפחת שחייה נפלאה, כאשר מלבדה גם אחותה נוגה שחיינית, אביה מיכאל שחיין מאסטרס ויחד עם אשתו שרון - שניהם שופטי שחייה.
עדן שילבה בין אימונים ותחרויות בבריכה לבין מים פתוחים וגם כשהתגייסה לצה"ל היתה מגיעה לשחות בחופשות. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתמקד בשחייה והתגייסה לקורס טיס. בסופו של דבר הגיעה ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים וכשסיימה את מסלול ההכשרה יצאה לקצונה וחזרה ליחידה כדי לפקד על צוות.
במסגרת מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, לקחה עדן פיקוד על הדיפת מחבלים במיגונית החיילות שבמוצב נחל עוז. בפיג'מה ועם נשק, ניהלה עדן קרב מול המחבלים שניסו לתקוף את המיגונית, וכשאזלה התחמושת נאבקה בהם בידיים חשופות. עדן נפלה בגבורה בקרב ובפעולותיה הצילה 17 מתוך 29 חיילות שבמיגונית.
גל רודובסקי נולד בשנת 1977 ברמת גן, בדיוק כאשר הגיעה לארץ צוללת חדשה לחיל-הים שנקראה "גל". האב משה, ששירת בחיל-הים במסגרת צבא קבע, החליט לקרוא לבנו הבכור כשם הצוללת מה שהוביל לתחילתו של קשר עמוק בין גל לבין עולם המים. בגיל 7 החל גל לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים, ולאחר-מכן עבר לשחייה תחרותית בקריית אונו, שם התמיד באימונים עד כיתה י"א, תוך שהוא זוכה באליפות ישראל.
התחרות מחולקת לקטגוריות גיל שונות, לבנים ובנות, מגיל 10 ועד לשחייני בוגרים ונושאת פרסים כספיים. תחרות הנוער והבוגרים התקיימה היום ומחר תתקיים אליפות הצעירים. טקס הפתיחה התקיים בהשתתפות נציגי המשפחות, איגוד השחייה והעירייה.
"עדן פיזרה אהבת חינם. תפזרו גם"
שרון ומיכאל נימרי הוריה של סרן עדן נימרי ז"ל: "חסרונה של עדן כל כך מורגש, חיסרון יומיומי בדברים הכי פשוטים. עדן השתתפה בתחרות הזאת מגיל 6 עד 19 ואנחנו מתרגשים היום במיוחד, בגלל שהתחרות לזיכרו של גל רודובסקי היתה חלק בלתי נפרד משיגרת התחרויות השנתית. עדן התחרתה כאן מדי שנה, ושרון ואני התייצבנו בבגדי השופטים הלבנים על הקוים.
"עדן אהבה את השחייה. מה שהיא אהבה זה את האתגרים הפיזיים והאתגרים המנטליים. ובמיוחד היא אהבה את החברויות שנוצרו. החברויות היו ענין מאד חשוב לעדן בכל התחומים (אם זה בי"ס, בשחייה וגם בצבא) וכולם מספרים לנו על כך שהיא הייתה מאירת פנים עם החיוך התמידי ,ועל כך שהייתה נותנת יחס אישי ורואה את הקושי של האחר ונרתמת לדחוף ולעודד את כולם, אפילו את המתחרות שלה. הבריכה כאן בפארק המים רעות הוא המקום בו עדן גדלה, אותו היא אהבה. כמו שכתבה כשפרשה לשירות משמעותי: '..הבריכה הפכה לבית השני שלי. ולפעמים אפילו הראשון. הבית הזה היה גם בית הספר הכי טוב שלמדתי בו… ולמדתי כל כך הרבה'".
היא סיכמה: "תזכרו את הערכים של עדן. תמשיכו לשמור על אורך חיים ספורטיבי, תתייחסו לחברים שסביבכם , תתעניינו, ושימו לב לקשיים שלהם. אמר מישהו מהלוחמים שהיה עם עדן במסלול רוכ"ש, שבמהלך המלחמה היו לו שעות רבות לחשוב, והוא ניסה לזקק 'מי היתה עדן', הוא סיכם שעדן היתה אדם שפיזר אהבת חינם'. אז תפזרו גם".