מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, לתאר את האימפריה האוסטרו-הונגרית בלי ההשפעה היהודית האדירה שחדרה לכל תחום ותחום בעידן הזהב של מרכז אירופה במאה ה-19 ובמאה ה-20. בעקבות רפורמות ליברליות שהנהיגו הממשלות האוסטרו-הונגריות, המוני יהודים עזבו את מזרח אירופה והגיעו לערי הקיסרות הגדולות בחיפוש אחר עבודה. עם השנים, היהודים הפכו לחלק מהותי ומשפיע בתהליך הפיכתה של וינה למרכז עולמי של פיתוח תרבותי ואנושי - משהו מקביל ל"סיליקון ואלי" של ימינו.
בווינה התקבץ אוצר אנושי יוצא דופן - אינטלקטואלים מרקעים אישיים, אתניים ומקצועיים מגוונים - ששינו את פני הכלכלה, הפילוסופיה, המדע, הרפואה, הקולנוע, המיניות, והמציאו תחומים שלמים כמו פסיכואנליזה, מדעי הניהול, תורת המשחקים ושיטות שיווק. הם יצרו חיבורים ושיתופי פעולה אינטלקטואליים שמשפיעים עלינו עד היום - כולל המצאת הציונות המודרנית והלאומית.
בבתי הקפה של וינה נוהלו שיחות אינטלקטואליות מסעירות, וצמחו שם שמות כמו זיגמונד פרויד, קרל פופר, פרידריך האייק, ויקטור פרנקל, לודוויג ויטגנשטיין, בילי וויילדר, בנימין זאב הרצל ועוד רבים וטובים - גאונים ששינו את האופן שבו אנחנו חושבים, בונים, מדברים, מחשבים וחוקרים. הספר המרתק של ריצ'רד קוקט, "Vienna: How the City of Ideas Created the Modern World", מתאר את וינה ההיא כ"האב" פילוסופי-אינטלקטואלי שבנה את העולם המודרני.
הסיפורים האנושיים, הגבורה והחיים שאחרי - כל הכתבות ליום השואה תשפ"ה
היהודים מילאו, אם כן, תפקיד יוצא דופן בעיצוב וינה כעיר של רעיונות ששינו את המאות ה-20 וה-21. בשנת 1938, ערב האנשלוס, חיו בווינה כ-170 אלף יהודים - כ-10% מאוכלוסיית העיר. בבודפשט, שהייתה אמנם מרכז תרבותי קטן יותר מווינה אך עדיין העיר השנייה בחשיבותה באימפריה, הייתה גם כן קהילה יהודית ענקית. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה כ-200 אלף יהודים - כ-23% מאוכלוסיית העיר.
גם הכדורגל האוסטרו-הונגרי היה מהפכני ופורץ דרך - והרבה בזכות ההשפעה היהודית. הוגו מייזל, למשל, היה כנראה הדמות החשובה ביותר בתולדות הכדורגל האוסטרי - והוא היה יהודי. כמי שכיהן כמזכ"ל ההתאחדות האוסטרית וכמאמן הנבחרת הלאומית הגדולה ביותר בתולדותיה, הוא היה מהאחראים הבולטים ליצירת "אסכולת הדנובה" - סגנון המשחק והטקטיקה שמונחים עד היום בבסיס הכדורגל המודרני באירופה.
מועדונים שלמים היו יהודיים - למשל MTK בודפשט והכח וינה. אלו היו מועדונים שהוקמו על ידי יהודים, עבור יהודים, עקב האנטישמיות שמנעה מהם להצטרף למועדוני ספורט אחרים. בפועל, הם הפכו למעבדות כדורגל מהפכניות שהגיעו להישגים בינלאומיים בזכות סגנון משחק חדשני שהתבסס על מסירות קצרות על הדשא - ולא על כדורים ארוכים למרכז רחבות בוציות.
עד כמה הם היו חלוצים? ננדור הידקוטי, חלוץ MTK ונבחרת הונגריה הגדולה של שנות החמישים, שיחק כ"9 המזויף" - יותר מ-50 שנה לפני שליאו מסי קיבל את התפקיד הזה מפפ גווארדיולה ויצא למסע ההיסטורי שלו. וזו, כמובן, רק דוגמה אחת מני רבות.
היסטוריון הכדורגל ג'ונתן ווילסון כתב רבות על ההשפעה היהודית על הכדורגל - בעיקר על הפן הטקטי - בספרו "The Names Heard Long Ago: How the Golden Age of Hungarian Football Shaped the Modern Game". לטענתו, היהודים - כחלק מהאליטה התרבותית והאינטלקטואלית של בודפשט - חשבו אחרת על המשחק. הם שילבו רעיונות מתחומים אחרים, וניגשו לכדורגל בגישה מתוחכמת בהרבה מזו של האנגלים, ששלטו בו באותם ימים בעיקר בזכות עוצמה פיזית וכדורים ארוכים. המאמנים ואנשי המקצוע היהודים היו הסוכנים הראשיים של השינוי, והפכו את המשחק מברוטלי לאינטליגנטי.
בניגוד למה שוויקטור אורבן מנסה למכור - ואף הצליח למכור לראש ממשלת ישראל, מסתבר - ממשלת הונגריה הפאשיסטית והאנטישמית עסקה ברדיפת היהודים והתרבות היהודית הרבה לפני הכיבוש הנאצי. ווילסון מציין כי "פעולות הממשלה הובילו להגירה מאסיבית של יהודים מהונגריה - כולל מספר בלתי נתפס של אנשי כדורגל שעברו למדינות שונות ברחבי העולם". האנשים הללו השפיעו באופן דרמטי על פיתוח הכדורגל במדינות רבות.
המחיקה שאינה ניתנת לשיקום
בגלל רדיפות אלו - עשרות שנים לפני השואה - נמחקה כמעט כליל הזהות היהודית של מועדונים כמו MTK, שהוקם על ידי אינטלקטואלים יהודים כבר ב-1888. אפילו אחרי המלחמה, ב-1946, שחקני MTK הותקפו על ידי פאשיסטים מקומיים בטענה שהם "יהודים" - אף שכבר לא היו יהודים בקבוצה.
דמויות כמו בלה גוטמן, דורי קירשנר, אמריקו הירש, ארנסט ארבשטיין, ארפד וייס ואחרים הפיצו את "אסכולת הדנובה" ברחבי העולם - גם לפני וגם אחרי מלחמת העולם השנייה. הם השפיעו על כדורגל בברזיל, ארגנטינה, פורטוגל, ספרד, איטליה, הולנד - ובכל מקום שאיפשר להם לאמן.
הנאצים, כמובן, ריסקו את מרכזי האינטלקטואלים של מרכז אירופה, חיסלו אנשי כדורגל רבים, וניסו למחוק כל זכר להשפעה יהודית על המשחק. ההשפעה הזו לא נשארה רק בגדר "כדורגל יהודי". הכדורגל ההונגרי, שפרח לאחר המלחמה בזכות "נבחרת הזהב" - ששחקניה צמחו במועדונים יהודיים או טופחו על ידי מאמנים יהודים - הפך עם השנים, בלי השורשים התרבותיים שהזינו אותו, לכדורגל פריפריאלי באירופה.
כיום, הכדורגל ההונגרי נגוע עדיין באנטישמיות וגזענות, ואינו מצליח לייצר נבחרת תחרותית, תרבות כדורגל חיובית או מועדון משפיע באמת. בשואה לא הושמד רק הון אנושי עצום - חוסלה כמעט לחלוטין תרבות שלמה. וזה, כמובן, ניכר גם על מגרש הכדורגל אז - ועדיין מהדהד בו היום.
