בקיץ האחרון, סומנו הפועל תל אביב ובני יהודה, כשתי המועמדות הבכירות לעליה מהליגה הלאומית לליגת העל. בעוד שהאדומים יסיימו בקרוב, טיול של עונה אחת בלבד בליגה השנייה ואוטוטו יחזרו רשמית לליגת העל, בני יהודה לעומת זאת, נכשלה שוב במאמצי העלייה שלה ובעונה הבאה היא תפתח עונה חמישית ברציפות, בליגה הלאומית. בפעמיים הקודמות שבני יהודה ירדה, היא עלתה מיד בעונה שלאחר מכן והפעם משהו נתקע. הזהובים הוזכרו כמועמדים לעלייה גם בעונה הנוכחית וכולם בשכונת התקווה קיוו ופיללו שהסיוט הזה שנקרא הליגה הלאומית יסתיים, אבל תקוות לחוד ומציאות עגומה לחוד. בני יהודה תגיע הערב למשחק חוץ מול הפועל פתח תקוה, כשעל הנייר, היא אמורה לשמש תפאורה, בדרך להבטחת העליה והחגיגות של הפתח תקוואים.
זאת השנה הרביעית בה תקציב בני יהודה הוא אחד משני הגבוהים בליגה והיא עדיין נשארת בלאומית. בעונה הראשונה אחרי הירידה, זה היה תחת הבעלות של ברק אברמוב ואילו בשלוש השנים האחרונות הבעלים הוא אלירן עובד. שמונה מאמנים עברו בבני יהודה בארבע השנים הללו, מעל 100 שחקנים, 3 נציגי בעלים והשקעה של קרוב ל-20 מיליון ש"ח, שלא הביאה שום בשורה. אם בעונה שעברה הקבוצה נאבקה על העלייה, עד הדקה ה-90 של המחזור האחרון ונשארה בגלל יחס שערים, העונה היא קרסה כבר בשלב מוקדם וחווה עונה משפילה, שלא מוסיפה כבוד למועדון. זה נראה שיותר מדי החלטות התקבלו בשליפות מהמותן במהלך השנים, גם מתוך העובדה שבני יהודה היה ונשאר אחד המועדונים הכי לחוצים בכדורגל הישראלי.
"אני מאוד מקווה שהנקודה הזאת, שבה פיספסנו את העלייה במחזור האחרון של העונה שעברה, לא תהיה בכייה לדורות ושזה לא יהיה אירוע שבגללו ניתקע עוד כמה שנים בלאומית", אומר העיתונאי ואוהד הקבוצה איציק שאשו. "בני יהודה כבר ארבע עונות בלאומית, אבל בתכל'ס רק בעונה שעברה היינו בכלל בתמונת העלייה. הפיספוס של העונה שעברה הכניס אותנו לסחרחורת. באו והלכו שלושה-ארבעה מאמנים העונה ואף אחד לא עזר. בסוף העונה שעברה, שיחררנו את עומר פרץ, שהוא לטעמי המאמן הכי טוב בליגה הלאומית ושלחנו אותו לזרועות הפתוחות של הפועל פתח תקוה ואנחנו רואים מה הוא עשה שם העונה, בתקציב שהוא בערך הרביעי בליגה".
במבט לעונה הבאה מוסיף שאשו: "אני רק מקווה שמכבי פתח תקוה לא תרד העונה ללאומית, כי הם בניגוד לקבוצות אחרות, תמיד עולים ובקלות, בעונה שלאחר מכן וזה אומר שתאורטית כרטיס אחד כבר יהיה תפוס. בעונה הבאה, זה כבר ברור שבני יהודה תהיה עם התקציב הכי גבוה בלאומית וגם הקבוצה הכי בכירה ויש לזה משמעויות מעבר לתקציב, זה יכול לגרום לשחקנים להגיע אלייך ולא לקבוצות אחרות. זה נראה שלכל עונה שלא עלינו יש את התירוץ שלה, אבל בסך הכל לזכותו של אלירן עובד, הוא שופך המון כסף ובאמת מנסה לייצר מערכת נכונה שעובדת לפי הספר.
עם מנהל מקצועי, סקאוטינג והשקעה במחלקת הנוער. מצד שני, אולי בליגה הזאת צריך לעשות את הדברים פשוט יותר ולא לנסות להמציא את הגלגל. צריך לקראת העונה הבאה, למצוא את השחקנים האלה, שועלי לאומית, קבלני עליות, שתמיד נותנים תוצרת וסביבם לבנות את הסגל. ריף מסיקה, חוליו סזאר, מתן בית יעקב, הם רק דוגמאות, אבל זה אמור להיות הכיוון. אצלנו יש רק את גיל יצחק, שהוא שחקן לאומית לגיטימי וטוב. כמובן להוסיף סביבם שלושה זרים שישדרגו את הקבוצה, בניגוד לכל הזרים שהתחלפו העונה ולא ממש תרמו. בעונה שעברה החתימו 10-12 שחקנים ואז החתימו את המאמן דוד מרטן, העונה זה צריך להיות הפוך ואני שומע שזה כנראה מה שייקרה. קודם מאמן ואז שחקנים".
על סוגיית המגרש הביתי מוסיף שאשו: "בכל מקרה בלומפילד הוא אסון בשבילנו, זה אצטדיון שלא מתאים לנו כרגע בשום צורה. מדברים על חזרה לשכונת התקווה, אבל כרגע מאשרים של בערך 2500 צופים, אז לא בטוח שגם זה הפתרון. היו דיבורים על המושבה ובכל מקרה גם האצטדיון שבו נשחק יהיה פקטור לעליית ליגה".
אלירן עובד, האיש בראש המערכת, הוא בעלים שמאוד מעורב מקצועית. הוא שימש כספונסר בעידן ברק אברמוב ובשלוש השנים האחרונות הביא מהבית קרוב ל-10 מיליון ש"ח. עובד הוא זה שצירף למערכת, את מאור בורג כמנהל מקצועי, הגדיל את תקציב מחלקת הנוער וגייס שחקנים לשנתונים הצעירים. למרות כל אלה, ולמרות שיש הרבה דברים בריאים שקורים במועדון, הקבוצה הבוגרת, נראית חולה וחסרת כיוון. צריך לזכור שעובד ובורג, צעירים בגיל וצעירים גם במובן של חוסר הנסיון בהובלת מועדון כדורגל וככל שישתפשפו וייכנסו לעניינים, זה יעשה טוב לבני יהודה.
החלוץ והשחקן המרכזי בסגל, אלירן עטר, רצה לפרוש כבר בקיץ, אך כשלון העלייה מהעונה שעברה הכניס בו את האתגר להעלות את הקבוצה ליגה העונה ואז לפרוש ממשחק פעיל. עטר, בן 38, צפוי לתלות בקרוב את הנעליים ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא ישאר במערכת וייצטרף לאלירן עובד בתפקיד כזה או אחר בהנהלת המועדון. בבני יהודה מדברים על החזרת הזהות ואם יש מישהו שמזוהה עם בני יהודה יותר מכולם, הן מבחינת התקשורת והן מבחינת האוהדים, זה אלירן עטר, שיצטרך בקיץ הקרוב בצוותא עם אלירן עובד, לבנות קבוצה שתחזור בחזרה לליגת העל. שמו של מסאיי דגו מוזכר כאופציה הבכירה לעמדת המאמן. דגו נחשב לאחד שמוערך מאוד על ידי מאור בורג המנהל המקצועי והרביעייה הזאת, עובד, עטר, בורג ודגו, יצטרכו לבנות את הסגל המתאים לעליית ליגה.
אם יש פחד אמיתי בקרב אנשי השכונה, זהו החשש מהשתקעות קבועה בליגה השנייה ולהפוך לעוד קבוצה סתמית, שתסיים כל עונה אי שם במרכז הטבלה, ללא שאיפות עלייה וללא חשש לרדת ליגה.
"מפה לשם אני פותח עונה חמישית בלאומית", מסכם האוהד שאשו, "הפחד הוא שאני הופך להיות הפועל כפר סבא כזאת, עירוני ראשון לציון לדוגמא. אמנם בני יהודה היא מועדון גדול יותר מהן וגם ההצלחות שלנו לא קרו כל כך מזמן, לפני חמש שנים זכינו בגביע, אבל רק על זה אתה לא תעלה בחזרה. צריך פשוט לחזור לבייסיק לעונה הבאה, לבנות סגל נכון עם שחקנים שמכירים את הלאומית. אנחנו נבוא עם התקציב הכי גדול, עם המסורת, אז שקבוצות אחרות יפחדו מאיתנו ושהן יישברו את הראש לגבינו, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש".
העלייה המסתמנת של הפועל תל אביב והפועל פתח תקוה, תפנה את הבמה לזהובים, לקראת עוד חלום עלייה בעונה הבאה. משהו במועדון צריך להשתנות, בעיקר בכל הנוגע לניהול המקצועי ובניית הסגל. בקיץ הקרוב, שוב תוזכר בני יהודה, כמעט באופן טבעי, כאחת המועמדות לעלות ליגה. אלה אותם דיבורים ששמענו לפני פחות משנה, אבל כולם יודעים איך זה נגמר בסופו של דבר.
ייתכן שדווקא צפייה מקרוב, מקרוב מאוד אפילו, בחגיגות העלייה של הפועל פתח תקוה הערב, תעשה לאנשי בני יהודה את מה שדרוש ותצית מחדש את הניצוץ בשכונת התקווה, כדי שבעונה הבאה, בני יהודה תהיה זו שתעמוד במוקד חגיגות העלייה.