שנתיים חלפו מאז הלילה הדרמטי בקולונאקי שביוון, אז נעצר בוריס קליימן בחשד להטרדת קטינה והחזקת סמים - חשד שהתברר כעורבא פרח, אך טלטל את עולמו של השוער הישראלי והוביל לתקופה קשה עבורו, אישית ומקצועית. בריאיון עמו שפורסם היום (שבת) באתר "גאזטה", קליימן פתח את הלב וחשף מה עבר עליו.
"לא הייתי עצמי," הוא מתאר. "סבלתי מדיכאון עמוק לאורך זמן. כל הזמן שאלתי את עצמי: 'למה זה קרה לי?', 'למה עכשיו?', 'למה דווקא בעונה הזו?'".
"לקחו אותי לתחנת המשטרה ולא ידעתי במשך שש-שבע שעות למה אני נמצא שם", סיפר על המעצר הפתאומי. "אף אחד לא אמר לי כלום. בלי קבוצה, בלי שכר, בלי כלום, ובוולוס אנשים הסתכלו עליי מוזר. הכל היה שטויות - וזה גם הוכח. אבל אתה מרגיש חסר אונים, אבוד".
את שיא המשבר הוא זוכר היטב: "הרגע הכי קשה היו שלושת הימים בכלא. בלי טלפון, בלי קשר לעולם, אתה לא יודע מה קורה, מה כותבים, מה אומרים עליך". ואם זה לא הספיק - זה קרה בתקופה טובה של הקריירה שלו, במדי וולוס: "בדיוק הכל התחיל להשתפר, ואז פתאום - בום - הכל מתרסק".
גם אחרי שזוכה לחלוטין, הנזק כבר היה טבוע עמוק וליווה את קליימן מאז ועד היום. "איבדתי את הביטחון העצמי שלי לגמרי. אני מפחד עכשיו. מפחד שכשהכל הולך טוב, משהו רע פתאום יקרה. אתה חי בפחד, כאילו משהו שוב עומד לקרות. וכשאתה מפחד לטעות - אתה טועה. וכשאתה טועה - הלחץ גובר. זה מה שהיה לי בראש וזה הרס אותי".
הטראומה חלחלה לכל תחום בחיים: "הראש שלי שיחק בי משחקים מוזרים. תאר לך - הייתי במסעדה, נוגע במישהו בטעות - ומפחד שיאשימו אותי במשהו. ברחוב לא הסתכלתי לאנשים בעיניים - שלא יחשבו שאני בוהה. הראש משתגע, חושב על דברים שלא קיימים".
לאט לאט, ובתוך הצללים שהשאיר אחריו המשבר, קליימן הצליח לבנות את עצמו מחדש כמאמן מנטלי, אחרי שהקריירה כשחקן פעיל הסתיימה. את הכאב האישי הוא הפך לכלי. "התחלתי לפרסם סיפורים אישיים ברשתות החברתיות, וראיתי שזה עוזר לאנשים," סיפר. "אהבתי את זה. התחלתי לייעץ לספורטאים צעירים - איך לשמור על הראש, איך להתמודד עם הלחצים. מאמן מנטלי לא צריך רק ידע, אלא גם ניסיון אישי. וזה מה שאני מביא".