ליאונל מסי התראיין אמש (חמישי) לתכנית Simplemente futbol (בתרגום חופשי: "פשוט כדורגל") של ESPN וסיפר על תחילת הדרך בברצלונה, ההחלטה להגיע ל-MLS והיורשים שהוא מגדל בבית.
על ההגעה ל-MLS: "הייתה לי כוונה לחזור לברצלונה, למקום שתמיד רציתי להיות בו, אבל שוב זה לא הסתדר. אחר כך זו הייתה החלטה משפחתית. העובדה שזכיתי במונדיאל שינתה הרבה. היה לי ברור שאני לא רוצה לשחק בעוד קבוצה באירופה. אפילו לא חשבתי על זה. זו הייתה החלטה משפחתית לעבור לארה"ב ולשחק בליגה שנמצאת בצמיחה, במועדון עם שאיפות גדולות. עברנו שנתיים קשות - התרגלנו לחיים מסוימים בברצלונה, ובפריז המשפחה הייתה בסדר, אבל אני לא הרגשתי בנוח ביומיום ובאימונים. רצינו להיות בטוחים שהמשפחה במקום טוב, ואני שאוכל ליהנות ממה שאני אוהב".
על המאמן הכי חשוב בברצלונה והסיפור עם יובנטוס ב-2005: "(פרנק) רייקארד היה הכי חשוב עבורי כי הוא נתן לי את המקום וההזדמנות. אם לא הוא... לפעמים אתה תלוי במי שנמצא שם. לא היה לי אז דרכון ספרדי ותפסתי מקום של זר - ולא היה מקום בגלל רונאלדיניו, סמואל אטו ורפא מארקס. הייתה אפשרות שאעזוב, לא רציתי להישאר בקבוצת המילואים. ואז הגיע המשחק מול יובנטוס בגביע גאמפר - ושם הכול השתנה. קאפלו רצה אותי ביובה, ואז קיבלתי אזרחות ספרדית. באותה תקופה למדתי המון מהכוכבים, במיוחד מרונאלדיניו, שהיה כמו מנטור בשבילי".
על הילדים שלו: "הם כל היום עם הכדור. זה מקום שגם אני יכול ליהנות מהם - הם באים כל יום לאימונים, מתחרים, משחקים. זו חוויה מדהימה ללוות אותם בזה. שלושתם מאוד שונים. טיאגו יותר חושב, מארגן, קשר. מתאו חלוץ, אוהב להבקיע שערים, להיות קרוב לשער, יש לו חכמת משחק. צ'ירו יותר מהיר, תוקף, אוהב מצבים של אחד על אחד, עושה מהלכים אישיים".
על המורשת שהוא משאיר למשפחתו: "אולי הילדים שלי לא מעריכים עדיין את כל מה שעשיתי, או צוחקים עליי לפעמים... אני חושב שהם יבינו את הערך של זה עם השנים. כרגע הם לא קולטים הכול כי הם קטנים, ולא מבינים עדיין הרבה דברים".
על מונדיאל 2022 כתיקון לברזיל 2014: "ההגעה לגמר נגד גרמניה ולהפסיד בו הייתה עינוי בשבילי. הזכייה מאוחר יותר עשתה את הכול קל יותר. אולי הייתי יכול לזכות בשני גביעים, אבל עדיין יש לי את גביע העולם".
על בעיטת הפנדל הראשונה נגד צרפת בגמר: "תמיד ניסיתי לבעוט ראשון, לקחת אחריות - כמו שאני עושה גם במהלך המשחק. זה היה קשה כי הם הבקיעו ראשונים והייתה עליי אחריות. לא חשבתי לאן לבעוט - רק לא להילחץ, לחכות עד הרגע האחרון, להתרכז ולא לשנות כלום".