חלום הגמר הביתי של באיירן מינכן התנפץ הערב (רביעי) בסן סירו. הבווארים עלו ליתרון מול אינטר בזכות שער של הארי קיין בפתיחת המחצית השנייה ומחקו באותו רגע את ההפסד 2:1 מהשבוע שעבר, אבל הנראזורי הפכו ולמרות שוויון של אריק דייר ל-2:2 ולחץ בדקות הסיום, זהות העולה לא השתנתה. אינטר תפגוש את ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות על הזכות להגיע לגמר באליאנץ ארנה, אותו באיירן בכל מקרה תראה מהבית.
הארי קיין, שעדיין לא זכה בתואר בקריירה שלו, נותר בדמעות עם שריקת הסיום והתמונה שלו תפסה את הכותרת הראשית ב"בילד". הוא יקווה לשמור יחד עם באיירן על פסגת הבונדסליגה כדי להסיר סוף כל סוף את הקוף הזה מהגב.
מיכאל באלאק, שעבר שנים דומות במהלך הקריירה שלו, התייחס למצבו של קיין: "עם כל שנה שעוברת, כל שנה שבה אין לך את ההזדמנות לזכות בתואר - זה מה שזה עושה לך. הרגע הזה היה סמלי. אולי אפילו היו לי כמה דמעות בעיניים. כי אתה מרגיש באופן טבעי שאפשר להשיג יותר עם הקבוצה הזו. השחקנים הרגישו את זה, וגם הוא יודע את זה. כבר אין כל כך הרבה הזדמנויות, השנים הולכות ומתמעטות"
ועדיין, העצוב הראשי בצד הבווארי היה תומאס מולר, לו היה זה משחק אחרון במדי באיירן בליגת האלופות, לאחר שהודיע על עזיבה (שלא מרצון) בתחילת החודש. "נתתי הכול, כולם נתנו הכול", סיכם הקפטן המאוכזב. "שיחקנו מול הקבוצה הכי טובה באיטליה, שספגה רק שני שערים בליגת האלופות לפני המשחקים נגדנו. אפשר לנתח מה שקרה, לנתח את זה שספגנו פעמיים ממצבים נייחים. ראיתי שחקנים שנלחמו על הדשא והשקיעו הרבה אנרגיה. אני חושב שהשער השני של אינטר במשחק הראשון עשה את ההבדל. האוהדים שלנו ראו שנתנו את כל מה שאפשר. זה כמובן מאכזב עבורם כי הגמר במינכן, אבל ליגת האלופות לא מגשימה משאלות".
המאמן וינסנט קומפני סיכם: "הכדורגל כולו סובב סביב פרטים קטנים. כשמסתכלים על איך שהתנהלו שני המשחקים, לא היינו משנים הרבה - פרט לשערים שספגנו. ידענו על הכוח של אינטר בהתקפה ובמצבים נייחים, אבל גם אנחנו היינו מסוכנים והיו לנו הזדמנויות. אנחנו לא נהיה בגמר במינכן, אבל בעוד חמישה חודשים ליגת האלופות תתחיל שוב, ויהיו עוד הרבה משחקים במינכן. זה הכדורגל, אלה החיים. בעוד חודשיים יש לנו את גביע העולם למועדונים, וננסה לזכות בעוד תואר. כמובן שיש טעם מר להישאר מחוץ לליגת האלופות, אבל היו לנו את ההזדמנויות שלנו".