"בתחילת 1969 יצאה מכבי תל אביב לבנגקוק לאליפות אסיה לקבוצות. טורניר ארוך עם קבוצות מהונג קונג, מלזיה, טהרן, הודו ודרום קוריאה. במהלך השהות בבנגקוק הכרתי זמרת סינית יפהפייה שהתגוררה בסינגפור בשם אנג'לה ששרה במועדון לילה. היא הפכה לאוהדת מכבי תל אביב והייתה קרובה מאוד אליי. הפרידה שלה ממני הייתה לה קשה מאוד. את אליפות אסיה לתל אביב הביא דרור ברנור בגול ניצחון בהארכה על יאנג צ'ה מדרום קוריאה. המאמן היה מירמוביץ' והקפטן שהניף את הגביע הוא גיורא שפיגל.
"כעבור מספר חודשים יצאה נבחרת הנוער של ישראל תחת עמנואל שפר לאליפות אסיה בבנגקוק. הנבחרת ביצעה חניית ביניים בסינגפור. ביציאה מנמל התעופה בסינגפור המתינה לי עם זר פרחים ענק אנג'לה, הסינית היפה. ביקשתי ממנה שתביא בערב חברה יפה שלה עבור חבר שלי בנבחרת, שחקן מהפועל תל אביב. היא עמדה בבקשה. המאמן שפר ראה את הבאות למלון, ופנה לעוזרו אמציה לבקוביץ': 'תחזיר מיד את הג'יגולו הזה סנדלר לישראל'. שפר ויתר לי בהמשך והמשכתי לבנגקוק, לטורניר מאכזב ואני בעמדת המגן השמאלי. הפסדים לנבחרות בורמה ואיראן".
אלי סנדלר נולד בבנגזי, לוב, ב-28 בפברואר 1948. "אבא שלי רחמים, אימא רחל. הסבא שלי אברהם הוא יליד אוסטריה שעבר להתגורר בלוב. אנחנו 11 ילדים - 4 בנים, 7 בנות - אני השלישי בהרכב. הגענו לישראל, למחנה ישראל, היום אזור התעשייה האווירית, להתגורר באוהלים הודיים. בהמשך עברנו למושב זיתן".
ביסודי למד בבית ספר ממלכתי דתי במושב, ובתיכון בבית ספר חקלאי 'עיינות'. "מגיל צעיר אהבתי את משחק הכדורגל, אבל הוא פרץ קדימה כאשר אהבתי להגיע ולהתגורר אצל סבתא שלי בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. הייתי ילד חובש כיפה על הראש, אבל הכדורגל אצל סבתא היה הכול. הייתי בורח מבית הספר 'עיינות', ובחור בשם איציק, מחסנאי, הביא אותי לנערים של מכבי תל אביב. עולם חדש נגלה לי".
שלום שלומזון היה המאמן הראשון שלו בנערים. "אדם מיוחד ונערץ שבמקצועו היה נפח. שלומזון הוא הכדורגלן היחיד ששיחק גם בנבחרת ארץ ישראל נגד לבנון, וגם בנבחרת ישראל נגד ארצות הברית. הוא עשה לי את ההתקדמות הגדולה והבנת המשחק הקבוצתי והאישי".
בנוער אימן אותו ישראל חליבנר. "מאמן שתמך וקידם אותי. לאחר משחק אימון נגד הבוגרים, בו כבשתי שערים, חליבנר שאימן את הבוגרים פסק: 'אני רוצה בשבת את סנדלר לבוגרים'".
המשחק הראשון שלו היה נגד מכבי נתניה. לפניו התקיימה אסיפה בביתו של השוער חיים לוין. "התרגשות גדולה להיות בסלון עם שפיגל, טלבי, שיקווה, בר נור, קרקו, ניסים בכר, עסיס, והשמות הגדולים הנוספים. ההרכב פורסם: אלי סנדלר חלוץ מרכזי נגד מכבי נתניה. משחק ראשון במכבי תל אביב בעונת ההקפאה 1966-1968. צמרמורת".
משחק בכורה, גול ודני דבורין.
"העונה הכפולה בת 60 משחקים, 1966-1968. משחק במגרש המכביה - למי שעוד זוכר - נגד מכבי נתניה של שפיגלר, ויקטור סרוסי וחבריהם. משחק גדול שלנו, ניצחנו 0:5 שהצביע על הכוונות להמשך העונה המתישה. השוער שכבשתי מולו היה אגדה של נתניה - זאביק כספי. בסיום המשחק ראיין אותי בפעם הראשונה דני דבורין, אז כתב עיתון 'חדשות הספורט'. אני חושב שהכותרת הייתה 'סנדלר, בכורה ושער ראשון'. ביום ראשון כל אוהדי מכבי תל אביב כבר הכירו את החלוץ החדש שלהם. קבוצה שהנהיג מהנדס הכדורגל הגדול מכולם - גיורא שפיגל, ולצידו צביקה רוזן. זכינו בתואר האליפות עם 78 נקודות - שלוש נקודות יותר מהפועל פתח תקווה של נחום סטלמך. שפיגל כבש 26 שערים, אני ראיתי את הרשת מתרוממת שש פעמים".
יש לו גול בדרבי. "אומר כך - מי שלא כבש שער בדרבי נגד הפועל תל אביב, שער במשחק ניצחון, לא מבין את ההרגשה אז, שמלווה אותך במשך שנים. הגול היה בעונה הכפולה. שער ראשון, יחזקאל חזום איזן, ואז גיורא שפיגל כדרר ברחבה, הוכשל על ידי אמציה לבקוביץ' ואת הפנדל המנצח - 1:2 - כבש שפיגל. כדורגל כחול-לבן, ללא שחקנים נודדים או זרים לא ברורים".
הוא זכה גם במדליית זהב מהנשיא זלמן שזר. "דרבי בגמר שאינו נשכח נגד הפועל תל אביב. ישראל חליבנר המאמן של מכבי, מירמוביץ' בהפועל תל אביב. השופט בבלומפילד עם 22 אלף צופים היה הירושלמי המצוין אוטו פריד. בחצי הגמר עברנו את הקבוצה הברזילאית הפועל מחנה יהודה, שהדיחה בשלבים הקודמים את הפועל ומכבי פתח תקוה. כבשתי שער בניצחון על המחנה 0:3. הגמר נערך בתאריך 1 בנובמבר 1967. אורי קדמי כבש לנו ראשון, בורבה איזן בשער יפה, אבל אז, בדקה ה-66, פרץ רחמים טלבי ממרכז המגרש פריצה שמי שהיה איתנו אז לא ישכח. כניסה לרחבה ובעיטת תותח לרשת העליונה - 1:2 צהוב. נשיא המדינה זלמן שזר העניק את הגביע לקפטן משה עסיס. אני הייתי נרגש לקבל מהנשיא את מדליית הזהב".
הוא עדיין סוחב בכאב את הפציעה, ופספוס דרבי ה-0:5. "אפשר להגיד בשקט שהייתי שותף גם לאליפות הגדולה של 1969/70. מכבי תל אביב שיחקה בתחילת העונה נגד הפועל ירושלים בבלומפילד - ניצחנו 0:2 מגולים של עזרא עוזרי וגול שלי. הכדור שלי היה ברשת, אבל בדרך חזרה למרכז המגרש - הכאב בגב, שנגרם מהשירות הצבאי, היה בלתי נסבל. זה היה המשחק האחרון שלי במכבי תל אביב. את הניצחון של מכבי 0:5 והקונצרט של שפיגל ראיתי בגשם מהיציע. פרישה כואבת מכדורגל בגיל כל כך צעיר, ועוד ממכבי תל אביב".
ספר על המצב המשפחתי שלך.
"אשתי הראשונה היא לימור. אבא שלה הוא שחקן מכבי נתניה בעבר - זאב הרשקוביץ'. יש לנו בן בכור בשם בן, בת בשם לי אשר מנהלת את עסק המסעדה שלי במושב זיתן. יש לנו שלושה נכדים כאן. אשתי השנייה היא גרנית, אשר צעירה ממני ב-22 שנים. היא הבת של ראובן מזרחי, שחקן עבר בהפועל חולון. יש לנו בן בשם בר. אני מבקש לציין כי למרות שהייתי פרחח, אני בקשר עם לימור וגרנית. היום אני גר לבד, מנהלת משק בית נמצאת בביתי".
ואם נגענו בפרחחות, זה הזמן לחזור קצת למעללי סנדלר ככדורגלן. "עשיתי שטויות בקצב הולך וגובר, אהבתי לעשות חיים, הייתי שותה, מבלה בלי להביט לאחור והייתי שחקן אהוב במכבי תל אביב. בקבוצה ראו את סיפורי הבחורות והבילויים. המאמן ישראל חליבנר שאהב אותי מאוד, קרא לי למשרד הנסיעות שלו ברחוב בן יהודה ודיבר אליי כמו אבא אל בן - להפסיק את כל הבילויים והנשים בלילות ולהתרכז רק בכדורגל, כי שם יהיה העתיד שלי. לא רבים זוכים ללבוש את החולצה הצהובה בגיל צעיר כזה. שמעתי את דבריו, אבל הבילויים והמסביב היו חזקים יותר. שחקנים אמרו לי שאם חליבנר, האבא שלך, דיבר ואתה לא מקשיב - זה ימשיך".
בנות ונשים המתינו לך מחוץ למכביה ובלומפילד.
"פעם זה היה, היום אני ממתין להן".
הוא חבר ללהקה האמריקאית 'הפלאטרס. "הלהקה האמריקאית המפורסמת ביקרה בישראל לקראת סוף שנות השישים. הפלאטרס הופיעו במועדוני הלילה ביפו, המונים הגיעו לצפות בהם. נוצר לי קשר קרוב עם חברי הלהקה ועם המלווים הקרובים. הגעתי כל לילה למועדון הלילה והיה נהדר לבלות עד 04:00 לפנות בוקר. משם יצאנו לבילוי נוסף במועדון 'הבודקה' של שתייה וכיף עם אומנים נוספים עד השעה עשר בבוקר. לילות בלתי נשכחים".
אתה הולך היום לכדורגל?
"היום אני לא הולך למשחקים בבלומפילד של מכבי. אני בקשר עם השחקנים - בהם שפיגל, רוזן, גרשוביץ', ושמות כמו אלי בכר, אברהם לב, שלמה שרף, סדרינה אוננה ועוד - שבאים בשבתות למסעדה שלי במושב זיתן".
הפציעה בגב משפיעה עליך?
"בהחלט. עברתי טיפולים ארוכים וקשים לימים ההם. המאמנים יוסלה מירמוביץ' ודוביד שוויצר ביקשו שאשחק - בצדק מבחינתם המקצועית".
ויש לו גם רקע בקולנוע. ב-1976 השתתף סנדלר ב-"המלאך היה שטן", סרט אימה שהוכתר כ"סרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים. הוא מאשר ומוסיף תוך שהוא צוחק: "סרט חלש מאוד שלא אהבתי. היה לי סרט נוסף, 'כנפיים' עם דודו טופז. ברחתי ממנו באמצע. לא התאים לי להיות שחקן קולנוע".