בכניסה לארנה סמוקוב יש תחושה שונה עבור ישראלים שנוהגים לפקוד את אולמות הכדורסל. לא רק בגלל האווירה שמשרים הרי השלג המקיפים את העיר, או האקוסטיקה המסודרת מדי במגרש עצמו; אלא בעיקר כי אם אתה אוהד הפועל תל אביב, הלב שלך עדיין תקוע במקום אחר לחלוטין.
בין יציעי העץ הצפופים של אולם אוסישקין המיתולוגי לבין הפלסטיק הקר של סמוקוב מפרידים אלפי קילומטרים - וגם עשרות שנים, שינוי תפיסתי ותרבות שלמה. פעם היו תופים, עשן סיגריות, וריח של גרעינים ונקניקיות מהמזנון, בעוד שחקנים שמעדו על הקווים היו נופלים כמעט לידי האוהדים. היום? הכל סטרילי, רשמי, רגוע מדי. לכאורה.
כבר שנה וחצי נאלצות נציגות הספורט הישראלי לשחק ב"בית", עם מרכאות כפולות ומכופלות, ולנדוד בין ערי אירופה כדי להופיע בפני יציעים ריקים ולא ליפול מהגלגל. אלא שעם הגעתם של האדומים לשלבי הנוקאאוט ביורוקאפ, ובפרט לקראת פתיחת סדרת הגמר הערב (שלישי, 20:00) מול גראן קנאריה, הם מרגישים באמת בבית גם בבולגריה. לא ב"בית", אלא בבית. ואולי הסמוקוב ארנה אינו כבר סתם אולם זמני בגולה.
מי שמכיר טוב מכולם את שני האולמות הוא שמעון אמסלם; הקפטן האחרון שזכה להניף גביע במדי הפועל בימי אוסישקין העליזים, הוא היום נציגו של הבעלים עופר ינאי בדירקטוריון המועדון. וכמי שהיה העונה בכל אחד ואחד מהמשחקים בבולגריה, הוא יודע להעיד על הדומה והשונה.
"סמוקוב זה אולם לא נוח. לא כיף לשחק בו, קשה להגיע אליו וגם לא פשוט להתרגל לחדר ההלבשה בו", מודה מספר 8 המיתולוגי. "בכלל, מזג האוויר שם הפוך ממה שאתה רגיל. וזה פחות או יותר כמו אוסישקין - שהיה כמו סאונה בקיץ והיה בו כפור אימים בחורף. אבל הדבר הכי חשוב זה הקהל, שמחזיק את הקבוצה ומרתיע את היריבה. כמו אז, גם היום".
אז רגע לפני המשחק הכי מלחיץ בדור האחרון, הנה השוואה בין אוסישקין לסמוקוב (או בשמו הבולגרי המעוברת: אוסישקינוב), שתקליל מעט את האווירה. ואווירה, כידוע, לא תחסר הערב.
התחלה
אוסישקין: האולם התחיל בכלל כמגרש פתוח, ולאחר שקיבל גג - הוא נחנך במפגש בלתי נזכר בין נבחרות הנוער של ישראל וגרמניה. אלא שהמשחק הרשמי הראשון באוסישקין המשופץ והמקורה שעל גדות הירקון התקיים ב-29 בספטמבר 1980. הפועל תל אביב הביסה את הפועל חיפה 73:91, הודות ל-32 נקודות של פיני חוזז. מנגד לא הועילו 16 נקודות של האווי לאסוף ז"ל וחיים זלוטיקמן, שניים שעוד יהפכו את המגרש הזה לביתם.
אוסישקינוב: כשמסתכלים על המגרש בבולגריה, קשה לדלג על התחושה שמדובר במקום מיושן, אפילו מעט חורבני. את הפרמיירה הביתית שלה בסמוקוב ערכה הפועל תל אביב ב-1 באוקטובר 2024, בערב שבו מאות טילים שוגרו מאיראן לישראל. היא ניצחה את וולבס 84:89, וקיבלה 16 נקודות, 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים מג'ונתן מוטלי. לגמר היא מגיעה עם מאזן "ביתי" מרשים של 1:10.
מושבים
אוסישקין: המספר הרשמי עמד על 2,000 מקומות באולם. בפועל, מעידה האגדה, היו גם משחקים שבהם הצטופפו 2,500 אוהדים - על המדרגות, במעברים, במרפסות, מאחורי הסל ואיפה שרק תוכלו לדמיין.
אוסישקינוב: גם כאן עומד המספר הרשמי על 2,000. בפועל, איש לא יעז להודות עדיין בכך שלגמר עשויים להיכנס יותר. ויש כאלה שמוכנים להישבע (שלא לציטוט) שגם בחצי הגמר מול ולנסיה נכנסו יותר. את האמת נגלה, אולי, כשיחול חוק ההתיישנות.
שכנים
אוסישקין: כל כותב מתחיל יודע שכדאי לתבל את דיווחיו במונחים שונים ומפותלים, ולא לשעמם בחזרה תכופה מדי על אותה מילה. כשאנחנו כותבים על קפריסין - תמיד נציין באיזכור השני שמדובר ב"אי השכן". וכשדיברנו על אוסישקין, תמיד הזכרנו שהאולם ממוקם על גדות הירקון. וכשיצאנו מהאולם, אפשר היה להתנחם, לשבוע או לרוות בפאב של עמירם ובחומוס אסלי.
אוסישקינוב: גם לסמוקוב יש את הירקון שלה. הארנה נמצאת ממש על גדות האיסקר, הנהר הארוך ביותר שזורם בבולגריה. בצמוד לאולם, ממש באותו מתחם, יש מלון (בשם המקורי "ארנה"). לא בטוח שהוא עדיף על הפאב או על החומוסייה, רק אומרים.
סקי
אוסישקין: בואו, שלג וישראל זה לא בדיוק השילוב האידיאלי. אם אתם ממש רוצים לשלב כדורסל וסקי (אבל לא סקי מים בכבלים), כנסו לרכב וסעו 212 ק"מ לאתר החרמון. או פשוט תאמצו את בולגריה.
אוסישקינוב: כי אם כבר טסתם ועשיתם את דרך החתחתים בכבישים המשובשים לסמוקוב, סעו עוד עשר דקות לאתר הסקי בבורובץ. הפועל לנה בו לאורך כל העונה, ובמקום חוף הים המפנק בתל אביב, התעוררו שחקניה לנוף הררי מושלג בכל בוקר של משחק.
הדמות המיתולוגית
אוסישקין: כשמדברים על האולם המיתולוגי של הפועל תל אביב, אי אפשר שלא לחשוב על איש המשק יצחק לוי (שחור). ואי אפשר שלא להיזכר באגדה האורבנית על האיש שאיים להוריד את השאלטר ולהטיל חשיכה מוחלטת על המגרש, כל אימת שמכבי תל אביב תעמוד בפני חגיגת אליפות וגזירת רשתות. קרה? לא באמת, אבל אגדות אורבניות - כידוע - שורדות לנצח.
אוסישקינוב: מאחורי המעבר של הפועל ירושלים והפועל תל אביב לסמוקוב עומדים השופט הבינלאומי לשעבר שי שטריקס ורעייתו בובה. אלא שמיטיבי לכת יודעים לספר כי לדמות המיתולוגית האמיתית בבולגריה קוראים בכלל קראסי, מקומי שמנהל את אולם הכדורסל. קראסי, פשוט כך, בלי שם משפחה (כלומר, יש לו שם משפחה, אבל איש מהישראלים אינו יודע מהו). הוא דמות צבעונית וחובבת ישראל, שנמצא בכל מקום ומכיר באופן אישי את רוב תושבי העיר. והנה סיפור שייזכר ממנו: קראסי אף ליווה את אחד משחקני הקבוצה לבדיקה מכרעת לפני משחק מכריע.
נמסיס נדל"ני
אוסישקין: יש דברים שלא משתנים. האולם הזה נחרב כבר לפני כמעט 18 שנים, וכמו בימים ההם - גם כעת - אין דבר שאוהדי הפועל תל אביב (לפחות בחלקם) שונאים יותר מלארח ביד אליהו. בשנות ה-80 וה-90 הועברו משחקי דרבי ביתיים להיכלה של היריבה העירונית כדי לעשות קופה ולמכור עוד 8,000 כרטיסים, והמעבר הקבוע אליו בעונת 2005/06 סימל את סופו של המועדון בתצורתו המקורית. והיום, טוב, אתם כבר יודעים בדיוק מה קורה היום.
אוסישקינוב: המעבר שביצעה העונה הפועל מהיכל שלמה להיכל מנורה מבטחים נועד, בין היתר, כדי למקסם את האפשרות למכור מינויים ולהרחיב את גרעין האוהדים הקבוע. והנה, במשחק הכי חשוב שלה, היא שוב מוצאת את עצמה במגרש צר ממדים שאותו תמלא בקלות. בקרב מתנגדיו של ינאי, היו מי שתהו השבוע מדוע השיקול הזה לא הוביל את האדומים להעתיק את משחק/י הגמר לארנה סופיה, המכילה יותר מ-15 אלף מושבים. אחרי המעבר הכושל מבלגרד לווילנה אשתקד, שהסתכם בהדחה מול בשיקטאש, איש לא באמת לקח את הטיעון הזה ברצינות.
סוף
אוסישקין: הפועל תל אביב חגגה הפסד בהופעת הפרידה שלה מהאולם הביתי. ממש כך. ב-5 בדצמבר 2005, לאחר שהיו"ר שאול איזנברג העביר את הקבוצה ליד אליהו בניגוד לדעתם של האוהדים (נשמע מוכר?), היא עוד הספיקה לארח את אליצור אשקלון בגומלין שמינית גמר גביע המדינה ונכנעה 87:85. ובכל זאת, האדומים עלו שלב בזכות ניצחון 77:87 במשחק הראשון בדרום. "אוסישקין עזר לנו הערב", הפטיר המאמן אפי בירנבוים בסיום.
אוסישקינוב: רומנטיקה ושאר חירטוטים בצד - בין אם זה יקרה הערב ובין אם רק בשבוע הבא, הפועל תל אביב תשמח להיפרד סופית מסמוקוב בסיומו של הגמר הזה. לא בקטע רע; הלוואי שכל הקבוצות הישראליות יחזרו לארח בישראל בפתיחת העונה הבאה.