בהגיעם לשעריו הכתומים של הלה פונטטה, הערב (רביעי) לקראת השעה 21:30, פניהם של שני אנשים - משני צידי המתרס - יתמלאו זיעה קרה. לאחד קוראים פדרו מרטינס, ולאחר בר טימור, ובמוחם יהדהד המספר 2017.
סיפור שהיה, כך היה (1): חצי גמר היורוקאפ, לפני שמונה שנים. ולנסיה נגד הפועל. לא הפועל תל אביב כמו עכשיו, אלא הפועל ירושלים. הספרדים חוזרים מפיגור ברבע השני לניצחון במשחק מספר 1, הישראלים נוקמים מול יציעים מלאים בבית (האמיתי), אבל המשחק השלישי והמכריע נגמר באופן חד צדדי. טימור קולע תשע נקודות, רק כדי לחזות מקרוב בוולנסיאנים בורחים ל-27 הפרש ולניצחון ביתי 75:90.
סיפור שהיה, כך היה (2): לא חולפים אלא שבועיים, וגם הגמר מגיע למשחק שלישי ומכריע בפונטטה. ולנסיה עולה ל-43:56 מבטיח בתחילת הרבע הרביעי, אבל אז נעלמת ונאלמת, נחנקת ומשתנקת. במשך שמונה דקות היא פוגעת ב-0 מ-12 מהשדה ומאפשרת לאוניקאחה מלאגה לרוץ ל-0:18, והגביע הולך לאנדלוסיה עם ניצחון חוץ מדהים 58:63. מרטינס עוזב בתום העונה עם זכייה היסטורית באליפות ספרד, וחוזר רק לקראת העונה הנוכחית. עכשיו הוא רוצה תיקון.
האזינו לאהרל'ה ויסברג לקראת המשחק של הפועל תל אביב
כל עכבר כדורסל אירופי ידע לדקלם את הנתון הבלתי שביר על תולדות המשחק החמישי והמכריע ביורוליג: הביתיות תמיד מנצחות. כלומר, 20 מ-20 היו להן מאז עונת הפיצול ב-2001 ועד השבירה שהשיגו פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס במונאקו ובברצלונה אשתקד. ומה קורה ביורוקאפ? יש הבדל מהותי בין סדרות של הטוב מחמישה לכאלו של הטוב משלושה, ומתברר שיש תקדימים שיכולים לעודד את הפועל תל אביב לקראת משחק העונה שלה בוולנסיה.
המספרים היבשים מותירים עדיין את הפייבוריטיות בצידה של הקבוצה המארחת. 14 סדרות במפעל המשני הגיעו למשחק שלישי, ועשר מהן הסתיימו בניצחונן של המקומיות. 71% הצלחה לא הולכים ברגל; הם מלמדים מן הסתם על יתרון האיכות שיש לאלו שהחזיקו ביתרון (ולכן גם דורגו גבוה יותר בהגיען לסדרה), וגם על חשיבות של האולם הביתי במעמד שכזה.
אבל מי שחושב שהנתון הזה מרמז על תבוסה מהדהדת או ניצחון קליל מצידה של ולנסיה, עשוי להטעות את עצמו. רוב משחקי ההכרעה הללו היו די צמודים, והקלישאות על לחץ, ידיים רועדות והשפעות מנטליות חגגו בהם. שישה מעשרת הניצחונות הביתיים הושגו בפער של עשר נקודות ומטה, ואפילו הדוגמה האחרונה שנרשמה בחצי הגמר בעונה שעברה ממחישה כמה קל לשגות בהערכות: כן, בורק טיילה אז ל-63:89 על בשיקטאש, אבל רק אחרי שהגיעה לרבע אחרון צמוד, וטסה במהלכו ל-0:22.
האם אפשר ללמוד משהו מניסיונן של מי ש"גנבו" את הביתיות בדיוק ברגע המתאים? לא בטוח, אבל הנה כמה אנקדוטות מעניינות.
ארבע המארחות שהפסידו במשחק מספר 3 הן קבוצות ותיקות ומעוטרות, עם ניסיון רב במעמדי גמר, ואפילו שנים לא מעטות ביורוליג: באיירן מינכן ברבע גמר 2017, ולנסיה בגמר של אותה שנה, אחריהן וילרבאן ברבע גמר 2019 ולבסוף וירטוס בולוניה בחצי גמר 2021.
מתברר ששמות גדולים אינם בהכרח יתרון בסיטואציה הזו, ואולי ההפך הוא הנכון. סליחה מראש על הקלישאה, אבל לקבוצה ה"נחותה" לכאורה יש אסטרטגיה ברורה: להתקרב לדקות הסיום בתוצאה צמודה, ואז לתת ללחץ על המגרש ולרחש מהיציעים לעשות שלהם. עובדתית, זה לא רעיון רע.
אוניקס קאזאן עשתה זאת לפני ארבע שנים, וטרקה את הדלת על חלומות הקאמבק ליורוליג של בולוניה (שהתגשמו שנה מאוחר יותר) עם ניצחון 100:107. היא קלעה 61 נקודות במחצית השנייה, מתוכן 34 ברבע הרביעי, בקור רוח מרשים - עם 14 שלשות ב-48%, 23 מ-25 מקו העונשין, ויחס של 21 אסיסטים על תשעה איבודים בלבד.
לאיטלקים לא הספיקה התעלות של כוכבים כמו מילוש תיאודוסיץ' (25 נקודות) ומרקו בלינלי (24), מול יום ענק של הזרים בצד הרוסי: ג'מאר סמית' עם 24 (עוד נחזור אליו), אוקארו ווייט 22, ג'ון בראון 20 ונייט וולטרס 17.
אנדורה לא הגיעה למספרים מטורפים כאלה כשעקצה לפני שש שנים בליון, אבל גם היא הפגינה כושר דיוק מירבי בדקות ההכרעה. בדרך לניצחון 80:82 היא צלפה עשר שלשות ב-50%, ונהנתה ממנהיגותו של דילן אניס, שקלע שבע נקודות בארבע הדקות האחרונות. ומה עם העונשין? שמונה קליעות רצופות מהקו ברבע האחרון היו יכולות להיחשב מרשימות בפני עצמן, אלמלא החטאה בזריקה האחרונה שהותירה לצרפתים הזדמנות (שהוחמצה) לקלוע סל ניצחון.
הראשונה שניפצה את הביתיות במשחק המכריע. היא מלאגה בוולנסיה. לה הספיקו 63 נקודות כדי לנצח בגמר בוולנסיה, ולא היו לה אחוזים מרשימים מעבר לקשת, אבל התזמון היה זה שהכריע. 4 מ-20 לשלוש בשלושת הרבעים הראשונים הפכו ל-4 מ-5 ברבע האחרון; ג'מאר סמית' (שוב הוא) ודני דיאס חלקו חמש נקודות עד הדקה ה-30, והוסיפו עד 14 עד לסיום (שמונה לאמריקאי, שש לספרדי).
ואותו סמית', הוא ולא אחר, הרשית חמש נקודות מהירות וגורליות בתוך חצי דקה כדי להביא לה ברבע הגמר ניצחון חוץ מכריע במינכן, 69:74.
כמו שאומרים ביורוקאפ: כדורסל במשחק שלישי משחקים 40 דקות, ובסוף ג'מאר סמית' מנצח. איך עופר ינאי לא עלה על זה קודם.
