"עדיין יש לו את זה". סטיב קר ראה את סטף קרי עושה את זה עשרות פעמים, אבל ההופעה הגדולה שלו הלילה (בין שלישי לרביעי) ריגשה אפילו אותו. 52 נקודות ו-12 שלשות היו לקרי, שסחף את גולדן סטייט לניצחון 125:134 בממפיס, והעלה את הווריירס למקום החמישי במערב במו ידיו.
זה קרה אחרי שקרי נעדר במשך שבוע בנסיבות מסתוריות, "גם בשל תשישות פיזית וגם בשל תשישות מנטלית" לדבריו של סטיב קר בזמנו. אחרי ההתרעננות היזומה, קרי נראה משוחרר ואנרגטי, כמו פעם, כשהוא מדגדג את שיא כל הזמנים בשלשות למשחק אחד, בו מחזיר שותפו המיתולוגי קליי תומפסון עם 14 שלשות.
"בתחילת הרבע הרביעי בהחלט חשבתי על קליי. זה הכי קרוב שהייתי לשיא שלו, כנראה. אבל דווקא ברבע האחרון השלשות פחות נכנסו לי", אמר קרי בסיום.
קרי טוען שהספיק לשכוח מהאכזבות של התקופה האחרונה בגולדן סטייט, ומסביר ש"שבוע המנוחה עזר. חזרתי בקצב טוב, ואני מרגיש שהטנק די מלא".
זה היה ערב סמלי עבור קרי מכמה סיבות. ראשית, משום שאחריו הוא עקף את לברון ג'יימס בטבלת המשחקים עם 50 נקודות ומעלה בקריירה (לסטף יש כעת 15, אחד יותר מלברון); שנית, משום שבזכות ההצגה עקף קרי את ג'רי ווסט ועלה למקום ה-25 בטבלת קלעי כל הזמנים של ה-NBA; ושלישית, משום שזו הייתה סגירת מעגל מושלמת למשחק החוץ מול אותה ממפיס בחודש דצמבר, שהסתיים בתבוסה צורבת ב-51 הפרש, במשחק אותו קרי סיים ללא סל שדה לרפואה.
"אני קצת אמוציונלי", קרי מודה. "זה די מיוחד לעבור את ג'רי ווסט, כי אני יודע כמה הוא היה משמעותי לקבוצה הזו, לארגון הזה, לליגה, ולכל עולם הכדורסל. הוא הלוגו".
קרי ממשיך לטעון שהוא עדיין לא מקבל מספיק כבוד מהשופטים, שלדבריו לא שורקים מספיק עבירות לזכותו. "זו המציאות שלי. אני נמצא בסיטואציה הזאת כבר הרבה זמן", הוא אומר. "זה כמו במשחק פלייאוף - אתה צריך להתאים את עצמך לאופן שבו השופטים שורקים, או לא שורקים. אתה רוצה להגיב, אבל לא רוצה לתת לזה להסיח את דעתך מהמשחק ומהמשימה. אני מנסה להישאר כמה שיותר מרוכז, זה לא אומר שאתה פאסיבי או אדיש לזה, אתה פשוט נלחם בזה ולא נותן לזה לייאש אותך".
כך או אחרת, סטיב קר יודע כאמור שעדיין יש לו את זה. "52 נקודות במשחק שבו כל שחקני ההגנה מתנפלים עליך, לאורך כל הדקות...ראיתי את זה קורה במשך 11 שנה בתור מאמן, ואני עדיין נדהם בכל פעם מחדש. הוא בן 37, וזה מדהים. הכושר הגופני. היכולות. ה'חוצפה'. האמונה בעצמו. מדהים לראות אותו עובד, ולהיזכר שעדיין יש לו את זה".
דריימונד גרין, שגם כן הזכיר נשכחות עם טריפל דאבל, משוכנע שהטוב עדיין לפני סטף. "אין סיכוי שזה המשחק הכי טוב שראיתי ממנו. אני משחק איתו 15 שנה...קשה לי להיזכר מה מהמשחק הכי טוב שלו, כי היו המון כאלה. אבל זה בטח לא המשחק הזה", סיכם.