הנתונים האנתרופומטריים הם בדרך כלל מדדים שונים של נתונים פיזיים של גוף האדם במגוון גדול של פרמטרים המשפיעים על צורת הגוף, בעיקר גובה ואורך גפיים אך גם פרמטרים אחרים. כאן לשחקן הישראלי יש בעיה, משום שהשחקן הממוצע בישראל הוא בגובה של 1.75 מטרים, בעוד שהשחקן האירופי הממוצע הוא בגובה של 1.83 מטרים. לכן כבר קיים יתרון בסיסי לטובת האירופים, אך לצד החיסרון הברור הזה, יש גם יתרונות שונים שיכולים לנבוע ממנו - ולכן יש לחפש פתרונות אחרים.
למשל, במשחק האחרון נגד נורבגיה, ההיבט האנתרופומטרי בלט במיוחד. לנורבגיה יש שחקנים גבוהים ופיזיים - שילוב משמעותי המקשה לשחק נגדם. הדבר נתן להם יתרון במשחקי אוויר, במיוחד בהגנה ובמצבים נייחים כמו קרנות ובכדורים ראשונים. שחקנים כמו ארלינג הולאנד, שהוא גם גבוה וגם חזק מאוד, הציבו את ישראל בעמדת קושי בהתמודדות מול הנתונים והפיזיות שלהם.
מתברר כי גם בתחום המהירות הפיזית אנחנו מאחור. יש לנו, בהשוואה לאירופה, שחקנים פחות מהירים, ולכן יש קושי בהתקפות מתפרצות וביכולת להגיע לשער במהירות, כמו גם קושי בלחץ ובחזרה מהירה להגנה.
אז מה עושים?
אולי כדאי לנסות להבין מה קרה ביפן. אולי משם תבוא הישועה, כי כך יהיה לנו מאוד קשה להתחרות. אנחנו, כעם, לא נשתנה באמצעות עוד ועוד אימוני כושר, אלא נצטרך ללכת בדרך שלנו - מתוך הנתונים הקיימים, שמתאימים אולי יותר לאופי של השחקנים היפנים.
יפן כמודל תהליכי
בשנות ה-70 יפן הביאה לשטחה מאמנים גרמניים כמו דיטמר קרמר, והם התחילו בשינוי בכדורגל, בעיקר דרך השתלמויות וצפייה באימונים מגרמניה כמודל, אך מהר מאוד יפן חיפשה את הדרך שלה כדי להגיע לטופ העולמי.
אך היפנים, כמו היפנים, הבינו ששינוי התפיסה שלהם מחייב איסוף נתונים שיטתי. הנתונים הללו אפשרו להם להשוות בצורה מחקרית היכן הם יכולים להיות טובים יותר מאחרים, היכן פחות, וכיצד ניתן למקסם את היתרונות היחסיים שלהם.
לשם כך הוקמה ביפן קבוצת חוקרים מתחומים שונים של האימון, שבדקו מדינות שונות וגישות מגוונות. קבוצת החוקרים הזו הגיעה לכמה מסקנות חשובות, לאחר שחזרה ובחנה היכן יש ליפנים פוטנציאל ייחודי. כך למשל ידועה עבודתם המקיפה של היפנים במחקר השוואתי על קואורדינציה בין יפן לגרמניה. בסיכום המחקר נטען כי ליפנים עשוי להיות יתרון משמעותי בתחום זה, ושיש לשים עליו דגש, שכן לפי תפיסתם - בדומה לשיטת CBC - זהו הבסיס גם לחשיבה מהירה. לדעתם, זהו הפקטור שיכול לאזן ולסייע בהתמודדות מול הפיזיות והעליונות הנתונית של האירופים.
בנוסף, החוקרים הגיעו למסקנה כי ליפנים לא תהיה המהירות הפיזית של האירופים ואחרים, ולכן יש לפתח חשיבה מהירה שתוכל לאזן, ולו במעט, את הפער הזה.
נקודה נוספת שנבחנה הייתה המנטליות של השחקן היפני, ובעיקר האישיות שלו - "היפני יכול להתמודד עם כאב בצורה בלתי נגמרת". מכאן, יש לחזק נקודות אלו במסגרת תפיסת דחיית העייפות, ובעיקר בהקשר של ביצוע טכניקה מושלמת גם תחת עומס גופני, תוך שימת דגש על ראייה מרחבית וקבלת החלטות במצב של עייפות.
המסקנות והיישום
המסקנה היתה כי היפנים לא ישלימו את החסכים בנתונים אנתרופומטריים לאירופאים, ולכן החליטו קברניטי הכדורגל היפני בתחילת 2010 לכתוב את תכנית העל - "הדרך היפנית", כדי להיות אלופי עולם בשנת 2050. לשם כך נכתבו העקרונות, והשאלה הייתה איפה מתחילים.
המסקנות התקבלו לאחר בדיקות מעמיקות בארבעה תחומים.
התהליך ביפן התחיל בהפצת הכדורגל כבר בגנים ובבתי הספר, דרך משחקים שמבוססים על קואורדינציה והנאה - לא תרגילים טכניים יבשים - במטרה להגדיל בצורה משמעותית את מספר הפעילים בענף. שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך הפך לפרויקט לאומי, ובמבט לאחור אפשר לומר שהוא זה שהניח את הבסיס להתקדמות הראשונית של הכדורגל היפני.
במקביל, התפתחה תפיסה ברורה של איתור, מיון וטיפוח כישרונות, בהתבסס על הנתונים של השחקן היפני ויתרונותיו היחסיים, תוך הצמדות לעקרונות יסוד: טכניקה שמבוססת על קואורדינציה במצבי משחק, למידה לשחק "עם", "לפני" ו"נגד", ומשחק מהיר ככל האפשר לפני העימות הישיר מול היריב. מודגשת היכולת לנצח בכל מגע פיזי מתוך יציבה נכונה, לצד שמירה על אורח חיים ספורטיבי בכל זמן - לפני, במהלך ואחרי האימון.
בהכשרת המאמנים נבנתה פילוסופיה שלמה של כדורגל יפני, עם דגשים שמותאמים לאופי הפיזי והמנטלי המקומי. בין היתר, היא כוללת תנועה מגוונת, קואורדינציה ברמה גבוהה עם דגש על יכולת חיזוי ותגובה, פיתוח כוח יציבה לפני פיתוח כוח מתפרץ, וכן שליטה בתנועה משתנה בשטח קטן - עם ובלי כדור. דגש רב ניתן גם לטכניקה מדויקת בכדרור, מסירה, בעיטה והשתלטות, כמו גם להתמודדות של אחד על אחד - התקפית והגנתית - בכל עמדה במגרש. המאמנים הוכשרו גם להקפיד על משמעת טקטית בשילוב יכולת אישית גבוהה, ופיתחו את היכולת של השחקנים לקבל החלטות דרך ראייה מרחבית בארבעה מצבי משחק: הגנה, התקפה, מעבר מהגנה להתקפה והמעבר ההפוך. ההיבט הפיזי שם את הדגש על קואורדינציה גופנית ועל דרכים לדחיית עייפות באמצעות אימונים ייעודיים. בצד המנטלי-אישיותי ניתנה חשיבות רבה לנושא הריכוז, עם תרגולי ריכוז כחלק בלתי נפרד מכל אימון.
בנוסף, ניתן דגש על הקשר בין השחקנים בתנועה - בעיקר דרך סימני גוף - ועל הטעיות שנובעות מתנועות ראש. לבסוף, נבנתה תפיסה של אחריות קבוצתית ועזרה הדדית בכל מצב.
היישום
בשלב היישום, ההתאחדות היפנית העמידה לרשות מרכזי האימון, הקבוצות והמאמנים חומרי למידה רבים וללא הגבלה - גם למי שמעוניין ללמוד באופן עצמאי. במקביל, הופעלו פרויקטים חינוכיים משותפים של ההתאחדות עם רשויות עירוניות, שהחלו כבר בגני הילדים ובבתי הספר במסגרת תוכנית רחבה שהתמקדה במשחקי קואורדינציה - עם כדור ובלעדיו.
ההכשרות וההשתלמויות שניתנו למאמנים היו ממוקדות מאוד בפילוסופיה של הדרך היפנית, ופחות עסקו בנושאים כלליים. מדובר בגישה תכליתית שמטרתה לייצר מיקוד ברור ויישומי. שיפור תכני ההכשרה וחומרי הלימוד היה ועודנו מתמשך, והחומרים עצמם נגישים כיום לכל מאמן או קבוצה - ללא עלות.
התוצאות
התוצאות לא איחרו לבוא. יפן הוכיחה באליפות העולם האחרונה בקטאר יכולת מפתיעה ומשחק מלהיב, שהובילו אותה עד לרבע הגמר, לאחר שבשלב המוקדמות ניצחה את גרמניה 1:2 ואת ספרד. כיום, יפן מדורגת בין חמש־עשרה הנבחרות הטובות בעולם, ונבחרת הנשים אף מדורגת במקום החמישי בעולם.
אחד ההיבטים המרשימים ביותר הוא העלייה המתמדת במספר השחקנים היפנים בליגת הבונדסליגה הגרמנית. שנה אחר שנה המספר הזה ממשיך לגדול. כפי שאמר נשיא מועדון מיינץ: "היפנים מביאים לנו ערך מוסף, ואיתם מגיעות הצלחות גדולות והשתלבות מהירה מאוד".
ואיך זה נוגע לנו?
יעשו טוב קברניטי הכדורגל הישראלי אם יחפשו באמת דרך ישראלית - לא חיקוי של מודל אירופי אלא גישה מקורית שמתאימה לייחודיות המקומית. בישראל קיים פוטנציאל עצום באינטליגנציה התנועתית, ויש כאן שחקנים שמצטיינים במצבי אחד על אחד, שמתקדמים מאוד ויכולים להגיע לרמה גבוהה יותר. אבל כדי שזה יקרה, ההכשרה חייבת להתבסס על תפיסה אחרת - כזו שמשקפת את הזהות הישראלית, ולא על לימוד של מודלים חיצוניים שלא עובדים לאורך זמן במציאות הישראלית.
אין ספק שנושא שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך בתחום הכדורגל דורש התייחסות מחודשת, במיוחד לנוכח מצבה של החינוך הגופני בבתי הספר כיום.
מעבר לכך, יש לשאול כיצד ניתן לאזן את הנתונים האנתרופומטריים של השחקן הישראלי באמצעות היתרונות הקיימים - ולא לנסות להדביק פערים בכוח במקומות שבהם קיים חיסרון מובנה.
יש עתיד לכדורגל הישראלי, אך לא בדרך הנוכחית. הפערים כיום גדולים, והסיכוי לצמצמם בגישה הקיימת הוא קלוש. אולי יפן יכולה להוות מקור השראה - היא מציגה דרך ברורה, עם תפיסה מגובשת והתקדמות שמבוססת על התאמה אמיתית ליכולות שלה.
ד"ר מרק ורטהיים מעביר הכשרות והשתלמויות באימון, ומנהל מרכז לאיתור, מיון וטיפוח כישרונות בספורט בשיטת OCO