בזה אחר זה יצאו שחקני נבחרת ישראל מחדר ההלבשה אל התקשורת וכולם דיברו אמש (שלישי) על זה שצריך ללמוד מהטעויות שנעשו בהפסד 4:2 לנורבגיה. אבל ספק אם זו האמת אחרי המשחק אמש כאן בדברצן. משחק שלימד עד כמה הפערים בינינו לבין הטופ האירופי גדולים.
וכן, נורבגיה היא טופ אירופי. מי שחשב שהבית הזה הוא של איטליה בהליכה, שיחשוב שוב. מי שצריכה להיות הכי מודאגת אחרי אמש זו נבחרת איטליה. נורבגיה הולכת לעשות לה צרות. אחרי שאיטליה הפסידה לגרמניה בליגת האומות, היא עלולה למצוא את עצמה מתקשה מאוד בבית הזה ולא מן הנמנע שתסיים רק שנייה, בלי הכרטיס האוטומטי למונדיאל.
בסופו של דבר, כשם שלא היינו קשורים לליגת האומות, כך אנחנו לא קשורים לרמה הזו של הכדורגל. אפשר לדבר על זה שאם לא היינו סופגים מיד את ה-1:2, יכולנו אולי לגנוב ניצחון ואפשר להגיד שלקחו למנור סולומון גול של 100 אחוז. אפשר להגיד עוד הרבה דברים - אבל זו לא האמת. האמת היא שנבחרת ישראל לא יכולה לייצר תחרות מול נבחרת נורבגיה, בטח כשאין לנו אפילו ביתיות. הפקטור הזה שלא משחקים בישראל מאוד משמעותי, אבל הוא לא העיקר. מה לנו ולתת תחרות לשחקנים כמו ארלינג הולאנד, מרטין אודגור ואלכסנדר סורלות? עם מי נעצור אותם בדיוק?
כמה אפשר להתגונן, כמה אפשר לא לטעות כשהיריב שוכב עליך ותוקף גלים גלים. אז מדי פעם יוצאים לאיזו מתפרצת ומנסים לגנוב הזדמנות, אבל זה לא באמת כדורגל.
נורבגיה נתנה לנו שיעור אמש ושוב החזירה אותנו לאחור. אם חשבנו שהניצחון על בלגיה והתיקו בצרפת, הם האמת שמבשרת על מהפך, באה אמש נורבגיה בלילה קריר אבל אידיאלי לכדורגל כאן בהונגריה, והזכירה לנו שאנחנו רחוקים עדיין מאוד. וגם אם יש לנו את מנור סולומון ואוסקר גלוך, אין לנו עדיין נבחרת לרמה הזו. זו האמת.