אחד הטיעונים המרכזיים של מתנגדי צייד הלווייתנים, הוא הטיעון המוסרי. אינסוף מחקרים שנעשו בנוגע ליונק הימי - על סוגיו השונים - העלו שלווייתנים הם בעלי חיים אינטיליגנטיים, חברתיים ובעלי יכולת לחוש כאב. ירידה לפרטים יותר מדוקדקים גילתה אצלם תכונות "אנושיות" ממש.
בעידן שבו רוב העולם כבר הפנים את הצורך בהגנה על חיות הבר, יש עדיין מדינות שמתעקשות לדבוק בפרקטיקות שנראות כמו שריד מעידן אחר. אחת מהן היא נורבגיה, שהפכה בשקט לאימפריית ציד הלווייתנים הגדולה בעולם - תוך שהיא מתעלמת מהביקורת הבינלאומית ומהאיסור הגלובלי על ציד מסחרי. כמה מזל יש לכדורגל הנורבגי, שצייד לווייתנים מעולם לא שימש עילה לדרישה להשעות אותו מתחרויות בינלאומיות.
ציד הלווייתנים המסחרי נאסר על ידי הוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים כבר ב-1986, אבל נורבגיה פשוט הגישה הסתייגות רשמית מהאיסור - והמשיכה לצוד כאילו כלום. בכל שנה מאות לווייתני מינקי מוצאים את מותם בידי ציידים נורבגים.
איך מדינה שנחשבת לבעלת אופי פרוגרסיבי ולכזו שמקדשת זכויות אדם, דורסת כך את זכויותיהם של בעלי חיים? "מחקר ומסורת" הם הנימוקים שעושים את העבודה במקרה הזה.
אז איך נורבגיה מצדיקה את ההתעקשות שלה לצוד לווייתנים? לפי שרת הדיג מריאן סיברטסן נס, מדובר בכלל בפעולה למען האקולוגיה. היא טוענת שהלווייתנים פוגעים בכמות הדגים באוקיינוס, ולכן יש צורך "לאזן" את המערכת על ידי ציד. הבעיה היא שהטיעון הזה הופרך מזמן - לווייתנים דווקא עוזרים לבריאות האוקיינוס בכך שהם מפזרים חומרים מזינים שמקדמים את צמיחת הפלנקטון, שהוא הבסיס של שרשרת המזון הימית.
בנוסף, יש טענה שלווייתני מינקי אינם בסכנת הכחדה ולכן הציד שלהם מוצדק. נכון, המין הזה לא נמצא ברשימת המינים הנכחדים, אבל האם זה אומר שצריך לצוד אותו במספרים גבוהים? מתנגדי הציד מזהירים שהרחבת המכסה הנוכחית עלולה להוביל לפגיעה חמורה באוכלוסייה בטווח הארוך.
"כחלק מהמסורות הישנות בנורבגיה, ציד לווייתנים בנורבגיה הוא בר קיימא וחוקי", מסבירים באתר הרשמי של ממשלת נורבגיה. בהמשך מגיעה ההצטדקות: "מכסת הציד השנתית נקבעת על פי הליכים שפותחו על ידי הוועדה המדעית של מועצת הציד הבינלאומית. נורווגיה עבדה ותמשיך לעבוד במסגרת הפורומים הבינלאומיים הרלוונטיים, על מנת לפתח אמצעים שיגנו על מיני לווייתנים בסיכון... ההערכה היא כי מספר לווייתני המינקי במימי נורבגיה הוא יותר מ-100,000 פרטים".
לפני כ-20 שנה, כשהביקורת עלתה, למסעות הצייד הימי התלוו פקחים שתפקידם היה לוודא שהלווייתנים לא מתים בייסורים, אלא מוצאים את מותם במהרה. אבל זה עוד כוח אדם, עוד כסף, וזה לא תמיד מספיק. לכן נורבגיה החליטה להסיר את הפקחים מהספינות ולהחליף אותם במערכת אוטומטית בשם "Blue Box", שאמורה לתעד את הנתונים על הציד. הבעיה - כך לפי ארגוני זכויות בעלי חיים - המערכת אמנם מתעדת מתי נורה הצלצל ומתי נמשכת הגופה לסיפון, אבל היא לא באמת יכולה לקבוע אם הלווייתן מת מיד או עבר דקות ארוכות של סבל.
אחד האספקטים היותר אבסורדיים בסיפור הזה הוא שאין באמת ביקוש משמעותי לבשר לווייתנים. במדינות כמו נורבגיה ויפן, תעשיית ציד הלווייתנים מחזיקה מעמד בעיקר בזכות סובסידיות ממשלתיות. לפי מחקרים, רוב הציבור בנורבגיה בכלל לא צורך את הבשר, ורוב הלווייתנים שניצודים נשלחים להקפאה, נמכרים בזול כמזון לחיות מחמד, או נמכרים לשוק היפני.
במקביל, נורבגיה מחמיצה הזדמנות כלכלית אדירה - תיירות צפייה בלווייתנים. במדינות כמו איסלנד, שם הכריזו על הפסקת הציד משנת 2024 עקב חוסר ביקוש כלכלי, תיירות כזו הפכה למקור הכנסה משמעותי, שמביא רווחים הרבה יותר גדולים מציד.
ההתעקשות הנורבגית לצוד לווייתנים גוררת תגובות חריפות מארגונים סביבתיים ומהקהילה הבינלאומית. הפגנות נערכות מול שגרירויות נורבגיות, ופעילים סביבתיים קוראים לחרם צרכנים על מוצרים נורבגיים, בניסיון להפעיל לחץ כלכלי על הממשלה.
השאלה הגדולה היא כמה זמן נורבגיה תוכל להמשיך להתעלם מהעולם. עם ירידה בביקוש, לחץ גובר ממדינות אחרות ותחליפים כלכליים כמו תיירות אקולוגית, ייתכן שהספירה לאחור החלה. בינתיים, כל שנה שבה ממשיכה נורבגיה לצוד מאות לווייתנים רק מחדדת את הפער בין הדימוי שלה כמדינה מתקדמת ושוחרת סביבה לבין המציאות שבה היא אחת משלוש המדינות האחרונות בעולם (וגם איסלנד בדרך החוצה) שעדיין עוסקות בציד מסחרי של יצורים כה אינטיליגנטיים וחשובים למערכת האקולוגית.
אולי מישהו צריך לדרוש להרחיק אותה מפיפ"א בגלל המסורת האכזרית הזו.