חצי שנה בלבד לאחר סיום המשחקים האולימפיים בפריז 2024, באיגוד ההתעמלות כבר שוקדים על הסייקל האולימפי הבא בלוס אנג'לס 2028, תוך הקפדה יתרה על אותם יסודות שהביאו בגאון מדליות אולימפיות מרשימות בטוקיו ובפריז - כשעל הכול מנצחת מנכ"לית האיגוד, שרית שנער.
שנער לא הגיעה מענף ההתעמלות. למעשה, היא באה מתחום הרחוק מאוד מהמשטחים ומהתנועות המדויקות על חודן של מילימטרים - מעולם הכדורגל הקשוח. לאחר קריירה ענפה ומרשימה ככדורגלנית בינלאומית, שנער, שגדלה וצמחה באס"א תל אביב, שיחקה בליגת הכדורגל של ארה"ב (מעצמת כדורגל נשים) בטקסס, כיכבה בבונדסליגה הגרמנית במדי המבורג, שיחקה גם בליגה הדנית וכמובן הייתה חלק מנבחרת הנשים של ישראל - כך שתחרות והתמודדות אינן זרות לה כלל.
עוד טרם פרשה ממשחק פעיל, עברה הכשרה מקצועית, למדה לתואר שני ולימודי תעודה למנכ"לים בכירים בספורט מטעם מכון וינגייט. לאחר תום לימודיה עבדה בבית הספר למדריכים ומאמנים בספורט גם כן בוינגייט. את הסטאז' הניהולי שלה עשתה בכמה מהפרויקטים של אירועי הספורט הבינלאומיים המובילים שהתקיימו במדינתנו - היא הייתה חלק בכיר בוועדות המארגנות של משחקי המכבייה ב-2013 ואליפות אירופה עד גיל 21 שהתקיימה גם היא בישראל באותה שנה, תוך כדי כך צברה ניסיון רב בניהול ובהתמודדות עם אתגרים מורכבים.
זו כבר השנה ה-11 ששרית שנער עושה את דרכה מדי יום למשרדי האיגוד בהדר יוסף או לאולמות האימונים של הנבחרות בוינגייט. היה זה יו"ר האיגוד דאז, אופיר פז פינס, שזיהה את הפוטנציאל הניהולי הייחודי ואת הרעב בעיניה של האישה התזזיתית והציע לה להתמודד על מכרז מנכ"ל איגוד ההתעמלות - אז, איגוד עם פוטנציאל שלא הרקיע שחקים.
למעלה מעשור לאחר מכן, מדובר בענף אולימפי יוקרתי ומצליח, אולי אף המצליח ביותר, אם מביטים בשתי מדליות הזהב מטוקיו של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט. ברור שההישגים הללו לא קרו יש מאין, והמערכת המאומנת הביאה גם שתי מדליות כסף במשחקים האולימפיים האחרונים - שוב דולגופיאט, וכן אחת של נבחרת ההתעמלות האומנותית, בהדרכתה של מאמנת העל, איילת זוסמן.
שרית, מה עשית שונה מקודמייך?
לא רוצה להישמע קלישאתית, אבל להצלחה יש מערכת שמורכבת ממרקם של אנשים עם אינטרס משותף וברור. אחד הדברים הכי טובים שעשיתי היה ליצור צוות חזק.
מה זה אומר צוות חזק?
צוות שחולם איתי וכמוני. נפגשתי עם אנשי האיגוד, עם מאמנות ומאמנים, עם כל מי שהוא חלק מהמערכת, והקשבתי. לקחתי את מה שנכון. האמת? זה לקח זמן, ולא מעט ממנו.
זה נשמע די אידילי, כאילו הכול הלך חלק.
לא אשקר - מדובר בלא מעט תהליכים, והיו גם מאבקים. אחרי הכול, מדובר בבני אדם עם תפיסות שונות, הרגלים שונים ומחשבות אחרות. אבל אני פועלת מתוך הצורך של האיגוד, ולא לטובתו האישית של אדם כזה או אחר.
ידוע שלאורך השנים היו חיכוכים ומתיחויות באיגוד ומסביב לו.
אני לא אכנס לשמות, כי אני לא כאן כדי לסגור חשבון שמעולם לא נפתח מבחינתי. כן, היו התנגדויות בדרך, אבל כיום האיגוד מתנהל באופן שקוף ומקצועי. הפכנו למודל - באים ללמוד מאיתנו על ניהול והתנהלות, על תפקוד מערכתי וכמובן על הצלחה מקצועית. אני בהחלט מרגישה שיחסית לתנאים, איגוד ההתעמלות הוא המוביל והמצליח ביותר בזירה האולימפית. אנחנו ממקסמים יכולות ומתעלים להצלחות.
איך בכל זאת בנית מערכת שיוצרת הצלחה? הרי היו סיפורים על מתיחויות בין מאמנות למתעמלות, על יחסים מעורערים. את מגיעה מעולם הכדורגל - נדמה שהיה צריך לבנות כאן "חדר הלבשה" חדש.
זה לא עניין פרסונלי, אלא תהליכי. אני ברת מזל לעבוד במקום שהוא שליחות, וכיף לי להגיע אליו. אם כבר בכדורגל עסקינן - אומרים "כדורגל אירופה"? אנחנו זה ה"אירופה" הזה. בסוף, הכול מתנקז לאנשים. זו לא משוואה עם ערך מוחלט, אלא מכפלה של כוחות. איילת, כמאמנת בעלת שם עולמי, היא אבן שואבת שמושכת את כל הצוות לעבוד איתה וסביבה, וברמה הגבוהה ביותר. היא אישה מיוחדת ואשת מקצוע מהטובות שיכולנו לבקש.
וזו לדעתך הסיבה למדליות בטוקיו ובפריז?
עובדתית, אנחנו נהנים מהצלחה בינלאומית - מדליות בשני סייקלים אולימפיים רצופים. זה פועל יוצא של העובדה שאנחנו מחזיקים בצוות המקצועי הכי טוב בארץ ומהמובילים בעולם. בין אם זה בהתעמלות אמנותית, בהתעמלות מכשירים או בהצלחות יוצאות הדופן של נבחרות האקרובטיקה.
מעבר להצלחה המקצועית, יש כאן גם משהו נוסף, לא? הרי אי אפשר לבנות הכול רק על אימונים, מאמנים וספורטאים. מה גם שכמעט כל הנהלת האיגוד מורכבת מנשים - זה כבר סיפור בפני עצמו.
בהחלט יש לנו נבחרת מנצחת, ואני מדברת על הנהלת האיגוד: מתוך 11 חברי הנהלה, שש הן נשים, ובמטה התפעולי - כולן נשים. אנחנו מנפצות את הסטיגמה שנשים לא מסתדרות ביניהן. אנחנו צוות מעולה, פועלות בסינרגיה. ההצלחה של אחת או אחד היא ההצלחה של כולם. אף אחד כאן לא מרגיש שיש לו בעלות על ההישגים - כולם פועלים למען האינטרס המשותף.
תני לי דוגמה שתמחיש את הייחודיות של האיגוד, משהו שיגרום לומר: "וואלה, זה מעבר למה שרואים".
יש לי דוגמה מדויקת. לאחרונה הצטרפה לצוות האימון של נבחרת ההתעמלות האמנותית מאמנת איטלקייה בעלת שם עולמי. חיזרו אחריה מכל מקום אפשרי, והיא יכלה להרוויח הרבה יותר במקומות אחרים, אבל היא בחרה בנו. ולא רק זאת - היא עשתה זאת בזמן מלחמה, בתקופה לא פשוטה. הבחירה שלה להגיע דווקא אלינו היא הוכחה לכך שהאיגוד שלנו הוא לא רק מקום עבודה, אלא סיפור של הצלחה, של צוות שעובד בסינרגיה, ובסופו של דבר - של תוצאות שמדברות בעד עצמן.
בואי נחזור מעט אחורה. מי האנשים שלקחו את האיגוד למקום שבו הוא נמצא היום?
אחד הצמתים המרכזיים מבחינתי היה השינוי הניהולי עם כניסתה של כנרת צדף (כיום מנכ"לית מרכז הפועל) לתפקיד היו"רית, יחד עם עודד אברמסון בשנת 2018. כעבור שנה, עם פרישתו של עודד ב-2019, נכנסה לארגון כממלאת מקומה מורן מסיקה אידלמן (כיום ראשת מינהל הספורט). האנשים האלו חיים ונושמים ספורט, וחשוב להם יותר מכל דבר אחר לראות את הענף הזה מצליח. בזכותם, עלינו על מסלול מקצועי ברור, והתחלנו לממש פוטנציאל שהיה גלום באיגוד במשך שנים.
אז איך בכל זאת פורטים את כל הסיפור הזה להצלחה מסחררת בשני סייקלים אולימפיים רצופים?
הייתי קפטנית בכדורגל, וכך אני משתדלת להיות גם באיגוד. הבנתי שיש צורך בשדרוג מערכות, בניקוי אורוות, ובעבודה על פי צורך מקצועי בלבד. זה כרוך במאבקים ובהתמודדות עם שינויים בתוך האיגוד, אבל אף פעם לא מתוך מניע אישי - תמיד מקצועי בלבד. זה לא תמיד נעים, אבל בעולם הספורט, אם רוצים להצליח, אין ברירה אחרת אלא לחתור למטרה.
היו אנשים מסוימים שהפריעו בדרך?
אני לא אוהבת לדבר על מי שהפריע או על אלה שהתקשו לקבל את השינויים. אני מעדיפה להתמקד באלה שהיו כאן ועדיין כאן - אנשים שפועלים מתוך מחויבות אמיתית לאיגוד ולהצלחתו.
אנחנו ביום האישה הבינלאומי. יש לך תחושה מיוחדת כאישה שמצליחה כל כך בעולם שכמה שננסה לומר אחרת, עדיין מובל על ידי גברים?
הלוואי שלא היה צורך ביום כזה. אחת הסיבות שיש כיום יותר נשים בתפקידי מפתח בספורט היא שינויים מכוונים ומלאכותיים שנעשו בעולם הזה כדי לתקן עיוות היסטורי. אני מקווה שתוך עשור נגיע למצב שבו לא יהיה צורך ב"יוזמות" כדי לקדם נשים - זה פשוט יקרה כי זה הדבר הטבעי והנכון.
צריך לומר את האמת - למרות התפיסה שהאיגוד וענפיו נשלטים על ידי נשים, ישנם גם ענפים ונציגים גבריים מוצלחים ביותר. חשוב לציין את יו"ר האיגוד, אבי שגיא, שעושה ימים ולילות למען הצלחת הענף וקידומו. בנוסף, סרגיי וייסברג, מאמן התעמלות המכשירים, שבעיניי הוא לא פחות מקוסם - איש מקצוע מהטובים בעולם. מעבר לידע המקצועי, יש לו מבנה אישיות ייחודי שמאפשר לו להוביל מתעמלים להצלחות אדירות, ובראשם ארטיום דולגופיאט, שלדעתי הוא הספורטאי הגדול ביותר בישראל.
אני לא חושבת שזה עניין מגדרי. איזון ופרופורציות הם שם המשחק. עברנו - ואנחנו עדיין חווים - תקופה קשה מאין כמותה. השנה האחרונה הייתה מהקשות ביותר, והמציאות במדינה עדיין רוויה בקושי ובעצב בלתי נתפסים. בתוך כל זה, כנשים וכאנשים, אנחנו מנהלים את האיגוד ואת המערכת באיזון מופתי.
את לוטשת עיניים לתפקיד הבא מחוץ לאיגוד?
אני לא מחפשת לעזוב. אני נהנית מהעשייה שלי באיגוד בכל יום מחדש. כל כולי מושקעת בהכנות לסייקל הקרוב ובהמשך הפיתוח של האיגוד. כמובן, כאדם שרוצה להתפתח, יש לי שאיפות, אבל טוב לי כאן. אנחנו עובדים על יצירת קשרים בינלאומיים, מפתחים רבדים נוספים - יש עוד הרבה מה לעשות.
אז אולי את מסמנת את דרכך החוצה בסוף הסייקל הבא, ב-2028 בלוס אנג'לס?
למדו אותי באיגוד לא להסתכל כל כך רחוק. יש לנו עוד הרבה אתגרים ומטרות בדרך. כל עוד אני כאן, אני מאושרת על הבחירה שלי ועל הזכות לעבוד עם האנשים האלו, להוביל ולקדם את הספורט בישראל כמה שרק אפשר.