כבר חשפנו בפניכם את ריצ'רד סנדרק, הילד שנחשב בעבר ל"ילד הכי חזק בעולם". סנדרק זכה לכינוי "הרקולס הקטן" בגלל ממדי גופו הלא הגיוניים לגילו, אך רק שנים לאמר שהתפרסם הוא חשףאת האמת המאה ואיך נראו חייו כשהיה ילד שרירן בעל תהילה עולמית. הוא הציג ריבועי בטן עוצמתיים, מתיחות גופניות של אמן קראטה, אמרו עליו שיש לו פחות מאחוז אחד של שומן בגוף, בעודו מניף משקל שגדול פי שלושה ממשקל הגוף שלו. וכל זה בגיל שמונה בלבד.
בראיון ויראלי עם ה"מטרו", 25 שנה אחרי שהפך לדמות מפורסמת, האיש שהיום כבר נראה אחרת לגמרי, גילה כי ילדותו המדהימה לכאורה הייתה מלאה בהתעללות ובמניפולציות. "כשהאנשים מדברים על זיכרון ילדות, בדרך כלל זה קשור למשהו חיובי. אני לא ממש יכול להתחבר לזה", אמר סנדרק, בן 32 היום, לכתבה. "בשבילי, זה היה סיוט יומיומי שבו הייתי סובל התעללות פיזית ורגשית מהאבא שלי".
הוא נולד באוקראינה לאב שהיה אלוף עולם באמנויות לחימה ואם כוכבת התעמלות אירובית. הילד הילד עתיר השרירים נראה מיועד להיות מפורסם בזכות מראהו הגופני. סנדרק עבד על כושר כל יום משהיה בן 5. בגיל 8 הוא כבר היה מסוגל להרים משקולות ששקלו פי שלוש ממנו, והציג שרירי חזה ובטן מוצקים עד כדי כך שלו הוא היה מופיע היום היו טוענים שזה תוצר של פוטושופ או AI.
לאחר ההגירה לארצות הברית, סנדרק כבש במהירות את העולם, התחרה בתחרויות פיתוח גוף ברחבי הגלובוס וזכה בתקשורת בתואר "הילד החזק ביותר בעולם". בתקופת הזוהר שלו, ה"הרקולס הקטן" התרועע עם כוכבים כמו ארנולד שוורצנגר ולו פריגנו (אלוף פיתוח גוף וכוכב "הענק הירוק"), ואף זכה לתפקיד בסרט "טרזן הקטן". סנדרק הפך לאורח קבוע בטלוויזיה, בראיונות עם מנחים מובילים כמו ג'ימי קימל והווארד סטרן. עם זאת, למרות שעל פני השטח הכול נראה מושלם כמו בסרטי גיבורי-על, להצלחה של סנדרק היה גם צד אפל.
פעמוני אזהרה החלו להישמע עם יציאתו של סרט תיעודי בשנת 2005, "הילד החזק ביותר בעולם", שתיאר את שגרת האימונים המפרכת שהוא נאלץ לעבור, שכללה דיאטה מחמירה של אתלטים בוגרים, שהייתה נטולת הממתקים והפינוקים שנהנו מהם ילדים בני גילו בשנות ה-90. כתוצאה מהדיאטה הקפדנית הזו ושגרת האימונים האינטנסיבית, סנדרק פיתח מבנה גוף לא טבעי עם רמות נמוכות בצורה מסוכנת של שומן גוף.
הילד השרירי גם סבל מהתעללות פיזית ונפשית מחרידה מצד אביו ומאמנו, פבל סנדרק, שאילץ אותו להרים משקולות ולתרגל אמנויות לחימה במשך לפחות שמונה שעות ביום. "לא פעם אבי היה נכנס להתקפי זעם, ומה שהתחיל כאימון רגיל הסתיים בכך שהייתי עושה במשך 12 שעות בעיטת טריפל ספליט"(טכניקת בעיטה מתקדמת באמנויות לחימה שדורשת גמישות יוצאת דופן), נזכר סנדרק. "היו אינספור פעמים שבהן אימון פשוט הפך למה שהרגיש כמו מצב חטיפה אינטנסיבי במיוחד".
הילד הקטן אף נאלץ לבצע סקוואטים בזמן שצפה בטלוויזיה. כדי להחמיר את המצב, סנדרק סיפר כי הוא בכלל לא בחר בפיתוח גוף כקריירה ולא רצה בכך - אלא שזה נכפה עליו באלימות פיזית. "אבא שלי היה מאוד מתעלל," נזכר סנדרק, "למדתי בגיל מוקדם מאוד לא לבקש להפסיק. אתה צריך להדק שיניים ולהמשיך לעשות בדיוק מה שאומרים לך".
זו הפעם הראשונה שהוא מודה בזאת, לאחר שבראיונות עבר התעקש ש"מעולם לא נאלצתי להתאמן או לעשות משהו בניגוד לרצוני, ההורים שלי היו מתאמנים כל הזמן ורציתי להצטרף. זו הייתה בעיקר הבחירה שלי. זה פשוט מה שגדלתי לעשות. אף פעם לא הכריחו אותי. זה אף פעם לא היה בעיה".
ואז הכל השתנה
ההצלה שלו הגיעה בשנת 2003, כאשר אביו נעצר ונשלח חזרה לאוקראינה בעקבות תקיפה אלימה במיוחד של אמו, לנה, באותה שנה שהותירה אותה עם שברים ביד ובאף. ריצ'רד היה זה שהתקשר למשטרה - וביקש מהם שלא להשתמש בסירנה עם הגעתם, מחשש מפני תגובת אביו.
היעדרותו של האב הייתה נקודת מפנה עבור הנער, שסוף סוף היה חופשי לסלול את דרכו שלו בחיים. סנדרק זנח את הרמת המשקולות בגיל 16 ופנה לעסוק בענפי ספורט אחרים, כמו התעמלות, שחייה, קפיצות למים, כדורסל וסקייטבורדינג. "הרמת משקולות הייתה עבורי כמעט כמו פוסט טראומה במובן מסוים", הוא הסביר. "זה היה קשור לעבר שלי. נמאס לי שהכל התבסס סביב הגוף שלי".
למרבה הצער, בגלל החינוך הצבאי והנוקשה שקיבל, סנדרק מצא את עצמו "חסר מיומנויות חברתיות ולא מסוגל לתקשר כראוי" עם בני גילו. הוא פנה לאלכוהול כמפלט, אחרי שטעם אותו לראשונה כבר בגיל 9 ונחשף לשתייה בכדרך חיים כשהיה ילד כוכב בלוס אנג'לס. "הייתי חוגג הרבה ובכל דבר שעשיתי דאגתי תמיד שיהיה אלכוהול בסביבה", נזכר סנדרק, שבשיא צריכת האלכוהול שלו היה מחסל בקבוק טקילה ביום.
"הגעתי למקום מנטלי שבו לא הרגשתי בטוח עם עצמי. והתחלתי להבחין גם בשינויים פיזיים מסוימים. סבלתי מאבנים בכליות מספר פעמים. בפעם הראשונה כנראה שזה לא היה מספיק כדי שאגיע לתחתית".
לאחר ההתנסות השנייה שלו עם אבנים בכליות שנגרמו משילוב של אלכוהול ולחץ נפשי - "החוויה הכי כואבת שהייתה לי אי פעם" - ריצ'רד אשפז את עצמו בבית חולים כדי לקבל את התרופות הדרושות להיגמל מאלכוהול ללא תסמיני גמילה. הוא הפסיק לעשן מריחואנה, שגרמה לו להתקפי חרדה, ושבוע לאחר מכן נגמל מאלכוהול לחלוטין. כיום הוא פיכח כבר שנתיים.
למרות שהשאיר את עולם פיתוח הגוף מאחוריו, סנדרק לא ויתר לחלוטין על הכושר: כיום הוא שוקל לפתח קריירה כמאמן אישי ותזונאי. בינתיים, הוא מנהל חיים שקטים כמנהל חנות בלוס אנג'לס, חי עם חברתו שהיא עורכת דין, ושני חתולים בשם מיקו ומושו.
"כשאני מביט לאחור על כל מה שעברתי, זה מרגיש כאילו אני מסתכל על חיים של מישהו אחר," אמר "ואני יכול לומר שאני בעיקר מרוצה מהאדם שהפכתי להיות היום."
מוכן לסלוח, לא לשכוח
סנדרק הוסיף כי מאז גירושו מארה"ב של אביו, שמעולם לא התנצל על מעשיו, הוא לא ראה אותו ואף אין לו כל רצון לחדש איתו קשר. "אני תמיד אשמור טינה כלפיו. אומרים שצריך 'לסלוח ולשכוח', אז אני אולי מוכן לסלוח, אבל אני לעולם לא אשכח."