כמי שנקלע לאותה דילמה בדיוק אי שם לקראת סופו של המילניום הקודם, עודד קטש בוודאי יכול להבין לליבו של עומר מאייר. הרכז הצעיר של מכבי תל אביב מחוזר במכללות, כולל התעניינות קונקרטית מאוניברסיטת דיוק המפוארת, ועשוי לעזוב חוזה ארוך טווח בישראל לטובת החלום האמריקאי. קטש היה שם.
באמצע שנות ה-90, אחרי שנדב הנפלד ודורון שפר עשו את זה בגדול בקולג'ים, גם קטש רצה. הוא קיבל הצעות מ-UCLA, מיאמי וקלמזון, ולמעשה סגר בשורותיה של האחרונה, דווקא אחרי עונת בכורה חלומית במכבי תל אביב.
בזמנו, זה היה המסלול המקוצר ל-NBA. דרכו שפר כמעט הפך לישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, והנפלד פלירטט עם האפשרות. השנים עברו, כדורסל המכללות עבר תמורות ושינויים, ונכון לשנת 2025 - אחרי עשורים קשים ושוממים שפגעו בענף - הוא נראה בדרך להפוך שוב למגנט עבור כישרונות מובילים ברחבי העולם.
על פי רוב ההערכות, בטופ 10 של הדראפט הקרוב ייבחרו שני שחקנים אירופאים שביססו את שמם ומעמדם דרך כדורסל המכללות. אם לפני תחילת העונה דיברו בעיקר על פרוספקטים כמו הוגו גונסאלס מריאל מדריד ונולאן טראורה מסאן קנטאן, לפני מרץ המשוגע השיח מתמקד בקספארס יאקוצ'יוניס מאילינוי ואיגור דמין מ-BYU. הגארדים הליטאים והרוסים, ששמם שגור בחודשים האחרונים בפי כל סקאוט ומנהל ב-NBA, הם חלק ממגמה הולכת וגוברת של חזרה של האירופאים לכדורסל המכללות.
לעומת זאת, היורוליג כבר מזמן מתקשה להוות חממה ראויה. התחרות על תואר "השחקן הצעיר המצטיין של העונה" הפכה לכמעט מיותרת בשנים האחרונות, עם מעט מאוד מועמדים ראויים. כישרון על כמו ויקטור וומבניאמה, העדיף להשתפשף בקבוצת יורוקאפ, וכישרונות בולטים אחרים נדדו לאוסטרליה או יעדים אחרים מחוץ ליבשת הישנה.
במקרה הטוב, שחקנים צעירים בולטים מפלסים את דרכם דרך דרג הביניים של הכדורסל האירופאי. בן שרף, חברו הטוב של מאייר, הוא דוגמא לאחד כזה - שבחר בבית הגידול של אולם במקום להתפתות להצעות מקבוצות יורוליג. אבל גם הוא, כפי שנדמה בחודשים האחרונים בתחזיות הדראפט, לא מצליח להקפיץ באופן משמעותי את המנייה שלו - גם אם הוא מציג יכולות מרשימות מאוד לבן 18 בכדורסל מקצועני.
המקרים של יאקוצ'יוניס ודמין, אם כך, הם אולי מקור השראה עבור מאייר. יכולת טובה לעיני עשרות הסקאוטים שיגיעו לאליפות העולם עד גיל 19 יכולה להיות נקודת הזנקה מצוינת כדי למשוך את העין, ומשם שנה או שתיים מוצלחות באוניברסיטה יוקרתית כמו דיוק יכולה לחולל פלאים למניית הדראפט שלו. בדראפט הקרוב, הבלו דווילס אמורים להוציא שלוש בחירות לוטרי: הפורוורד קופר פלאג, שנחשב לבחירה מספר 1 הבלתי מעורערת, הסנטר קמאן מלואך והסווינגמן קון קנופל. סביר להניח שמאייר רואה לנגד עיניו את כל הפרמטרים, מניח על כף המאזניים את כלל השיקולים, ומבין שזה הצ'אנס הטוב ביותר שלו להגיע לליגה הטובה בעולם.
בעשורים האחרונים, מיטב הכישרונות בכדורסל הישראלי לא התקרבו לקולג'ים. טל בורשטיין, יותם הלפרין, ליאור אליהו או עומרי כספי כלל לא חשבו על האפשרות הזו - וגם גל מקל שרד בוויצ'יטה סטייט בקושי שנתיים, שהפכו להערת שוליים בקריירה.
כחלק ממגמה כלל אירופאית, גם בישראל מדברים אחרת בתקופה האחרונה. נועם יעקב, למשל, ויתר על הצעה קוסמת ממכללת וילאנובה, ובחר בהפועל תל אביב בהחלטה שבדיעבד נראית לכל הפחות שנויה במחלוקת. האם עומר מאייר ילמד ויקפוץ על העגלה?