כנראה שהמונדיאל ב-2026 יהיה המונדיאל המסוכן ביותר לכדורגלנים בהיסטוריה. השחקנים צפויים לשחק במזג אוויר שישים אותם ב"סיכון מאוד גבוה למכות חום" ב-10 מ-16 האצטדיונים שיארחו את המשחקים בארה"ב, קנדה ומקסיקו. זה לא חדש שחלק מהמשחקים במונדיאלים, טורנירי קיץ בחלק הצפוני של כדור הארץ, משוחקים בחום קיצוני, אבל מדענים מעריכים שביותר מחצי מהמשחקים במונדיאל הקרוב שחקנים יכולים להרגיש שהם משחקים ב-49.5 מעלות.
האצטדיונים "המסוכנים" ביותר לפי מחקר של ד"ר מארק קונפל, מאוניברסיטת וורצלב שבפולין הם האצטדיונים בארלינגטון, יוסטון ומונטריי שבמקסיקו - אבל במקומות רבים בצפון אמריקה בקיץ 2026 יהיה חום שובר שיאים. "צריך לחשוב מחדש על לוח השנה של הספורט בגלל החום כי השילוב של החום העולה והדרישות הפיזיות מהשחקנים, יובילו לכך שהשחקנים ירגישו שהם משחקים ב-49.5 מעלות" אומר קונפל, שלא חישב רק את הטמפרטורה של הסביבה באצטדיון אלא הכניס לחישוב גורמים כגון לחות, חום קרקע וכמה השחקנים פעילים על המגרש.
ההמלצה של פיפ"א היא שהשופט יתייחס למשחקים במצב שהשחקנים מרגישים שהם משחקים ב-32 מעלות כ"משחקים מיוחדים". זאת אומרת שלשחקנים יהיו הפסקות מים. החום הקיצוני בקטאר הכריח את פיפ"א להזיז את המונדיאל לחורף אבל לא רחוקים הימים שבהם יהיו מספר רב של ימים רצופים של 40+ מעלות חום בקיץ במקומות שאינם מדבריים בהכרח. בגלל משבר האקלים שנגרם משריפת דלקי מאובנים גלי חום הופכים לחמים יותר, ארוכים יותר ושכיחים יותר.
אבל לפיפ"א לא כל כך איכפת מזה או מבריאות השחקנים. להיפך. יצרני משבר האקלים הם הספונסרים הכי משפיעים על פיפ"א. חברת Aramco הסעודית, מעניקה חסות לפיפ"א בשווי 100 מיליון דולר בעונה. אבל זה כלום כי ארגון הכדורגל העולמי חתם ב-2018 על הסכם "משקיעים" בשווי 25 מיליארד דולר ל-12 שנים.
ההסכם הסודי והמסתורי הוא עם הסעודים וקרן ההשקעות שלהם. ובגללו הגדילו את המונדיאל ל-48 נבחרות, יצרו את מונדיאל הקבוצות המיותר ויארחו את המונדיאל בערב הסעודית ב-2034 (אם ישאר עולם עד אז). ערב הסעודית, שמכשילה כל ניסיון לרגולציה עולמית על שימוש בדלקים מאובנים ופוגעת, מעשית, בתוכניות להורדת שימוש בנפט, היא השותפה המרכזית של ארגון הכדורגל העולמי - אז מן הסתם, פיפ"א לא תעשה צעדים משמעותיים כדי לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של הכדורגל.
גם הפרמיירליג, ליגת הכדורגל העשירה והמשפיעה ביותר, מקבלת הרבה מאוד כספי נפט מחברות באבו-דאבי וקטאר, מותגי מטבעות קריפטו מזהמים ותעשיית הרכב והתעופה. חלק מהמועדונים בבעלות שייחים, אוליגרכים וברוני נפט. ובכלל, הכדורגל כולו מייצר פליטות פחמניות שנתיות של מדינה לא קטנה.
לפי מחקר, שנערך על ידי מכון New Weather ומדענים למען אחריות גלובלית ( Scientists for Global Responsibility), טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית הכדורגל העולמית משתווה לפליטות השנתיות של מדינה שלמה - בסדר גודל של אוסטריה.
הנתונים מראים כי משחק אחד בגמר גביע העולם של פיפ"א פולט בין 44,000 ל-72,000 טון פחמן דו-חמצני, כמות השווה לנסיעה שנתית של בין 30,000-50,000 מכוניות בבריטניה. "מה שמדאיג במיוחד הוא שרוב הפליטות הללו נובעות מפעילויות שאינן הכרחיות למשחק עצמו. החסויות והמסחור המופרז הם האחראים העיקריים לנזק הסביבתי, ולא המשחק עצמו", מסביר עופר נידם, עופר נידם, מנכ''ל Dusmit המתמחה בניתוח תחום זיהום האוויר בארץ ובעולם בתעשיות בולטות.
Saudi Arabia stands in the way of a vital agreement at #COP28 right now - while bidding to host the World Cup. You can't sportswash climate denial. @KSAmofaEN
— Dale Vince (@DaleVince) December 12, 2023
No sport on a dead planet. pic.twitter.com/GiNftiHLaV
לפי נידם הגורמים העיקריים לפליטות בכדורגל מגוונים, כאשר החסויות המקדמות פעולות מזהמות אחראיות לכ-75% מסך טביעת הרגל הפחמנית של הכדורגל. נסיעות האוהדים, בעיקר טיסות ונסיעות ברכב, בניית אצטדיונים חדשים, ייצור ומכירת מוצרים נלווים, וצריכת אנרגיה וקייטרינג באצטדיונים - כל אלה תורמים נוספים לזיהום הכדורגל.
המחקר מדגיש כי ההרחבה של תחרויות בינלאומיות והגדלת מספר המשחקים מחמירים את המצב. "אנחנו רואים כאן מעגל קסמים הרסני", מסביר נידם. "הכדורגל תורם לשינויי האקלים, ואלה בתורם מאיימים על עתיד הכדורגל. ללא התערבות מיידית, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו חלק גדול מהעולם יהיה פשוט חם מדי למשחק כדורגל בטוח".
למרות שגופי הניהול של הכדורגל, כמו פיפ"א ואופ"א, חתמו על מסגרת הפעולה של האו"ם בנושא ספורט ואקלים, המתחייבת להפחתת פליטות ב-50% עד 2030, המציאות מלמדת שהם אפילו לא בכיוון. וכפי שכבר נכתב: המזהמים העיקריים הם גם נותני החסות העיקריים של הכדורגל.
המחקר מציע מספר צעדים לצמצום ההשפעה הסביבתית של הכדורגל. בין ההמלצות: ביטול ההרחבה של תחרויות בינלאומיות; התחייבות של מועדונים וגופי ניהול להערכות מציאותיות יותר של זיהום; הפסקת הסכמי חסות עם מזהמים גדולים; הקצאת חלק גדול יותר מכרטיסי המשחקים בתחרויות בינלאומיות לאוהדים מקומיים, והתאמת לוח הזמנים של המשחקים לאפשר נסיעות אוהדים בתחבורה ציבורית.
לפי נידם: "חשוב לציין כי הכדורגל הנשי, שכרגע אחראי לחלק קטן מאוד מהפליטות, מציג הזדמנות לתרומה החשובה ביותר לנושא - מודעות. שחקניות הופכות מובילות דעה בנושאי אקלים, ומנצלות את הפופולריות שלהן כדי להנחיל מסרים ירוקים לקהלים נרחבים, תוך הפיכת המודעות הסביבתית למרכיב מרכזי בתרבות הספורט".
ומה עם הכדורגל הישראלי? לפי החישובים של Dusmit הכדורגל הישראלי מייצר 0.1% מהזיהום של הענף העולמי. לפי נידם: "הכדורגל בישראל מייצר בין 5,000 ל-10,000 טון פחמן דו-חמצני בשנה. שזה בערך כמו בין 3,000 ל-7,000 מכוניות בשנה לפי נתוני פיפ"א על שחקנים רשומים ופעילות תפעולית, מה שמציב את טביעת הרגל הפחמנית המקומית על 5,000-10,000 טון שווה ערך פחמן דו-חמצני בשנה".
"זהו נתח זעיר לעומת העולם", הוא מפרט. "אך עדיין שווה ערך לפליטות של כ-3,500-7,000 מכוניות נוסעות בישראל במשך שנה שלמה. כאשר 75% מהפליטות - רוב מוחץ - מקורם בחסויות ומרצ'נדייס, אותם חולצות, צעיפים ומוצרים שמציפים את חנויות האוהדים, ברור שהבעיה אינה רק במגרש עצמו, אלא גם במה שמסביבו".
נידם מסכם: "דווקא בשל היקפו הצנוע, לישראל יש פוטנציאל להוביל שינוי ירוק - לצמצם את התלות בחסויות מזהמות, להתאים את המשחק לאקלים המקומי ולהפוך למודל ספורטיבי מקיים. השאלה היא אם המועדונים וההתאחדות ינצלו את ההזדמנות, או שימשיכו לבעוט את האחריות מחוץ לתיבת העונשין. אני חושב שיש הזדמנות לעשות משהו וברגע שאתה עושה משהו אתה מראה לדור הבא שזה אפשרי. וזה קריטי".