הרגע שבו אמה רדוקאנו "התפרקה" בשידור חי וביקשה להפסיק את המשחק שלה בטורניר דובאי בגלל שזיהתה מטרידן ביציע, העלה שוב על פני השטח את החשש הגדול של טניסאיות רבות וההתמודדות הבעייתית שלהן עם מעריצים בעייתיים, חלקם אובססיבים, חלקם אף מסוכנים.
כזכור, אתמול הטניסאית הבריטית בת ה-22 ניגשה אל השופטת בפתיחת המשחק שלה מול קרולינה מוחובה, הסתודדה איתן בעודה נראית מבוהלת כשדמעות זולגות על פניה, ולאחר מכן התברר כי נבהלה וקפאה למראה אדם ביציע, שישב בשורות הראשונות ובהה בצורה מאיימת. מתברר כי אותו אדם ניגש אליה במלון בדובאי בתחילת השבוע, והעניק לה מכתב, ועל פי המקורבים אליה "הראה התנהגות כפייתית".
אומנם אותו אדם פונה מהיציע, ושמו נמסר גם לרשויות בבריטניה (על אף שאינו בריטי) כדי לוודא שלא יוכל להגיע למשחקים של רדוקאנו - אבל זה לא יגן עליה ברחבי העולם, ולמעשה הבעיה הזאת מטרידה טניסאיות רבות. כמו כן, אין קשר בין ה"מעריץ" בדובאי לבין המטרידן שב-2022 קיבל צו הרחקה של חמש שנים מרדוקאנו, אחרי שנהג להגיע לבית שלה, השאיר לה מכתבים ומתנות ואף לקח לה פריטים מהמרפסת. "מאז שכל זה קרה, הרגשתי מחורפנת", כתבה אז רדוקאנו, "אני מרגישה מאוד לא בטוחה כשאני יוצאת, ובמיוחד לבד".
והיא ממש לא לבד. המדורדת 12 בעולם דניאלה קולינס סיפרה שהיו אנשים שהתקשרו לחברים ולמשפחה שלה. קייטי בולטר סיפרה שנהגו לעקוב אחריה במכונית. קוקו גוף טענה שמישהו השיג גישה לפרטי הטיסה שלה והטריד אותה בשדות תעופה, וסלואן סטיבנס עברה חוויה קשה כל כך שה-FBI התערב בפרשה.
אתמול, אחרי שהנושא עלה, שלוש טניסאיות חלקו עם התקשורת סיפורים לא נעימים. איגה שביונטק אמרה: "הצלחנו להימנע מאירוע אחד מפחיד כשהנחיתי אירוע בפולין. אנחנו צריכות תמיד לפקוח עיניים". מירה אנדרייבה אמרה: "כשהייתי בת 14, שיחקתי באחד הטורנירים הראשונים שלי וקיבלתי הודעה: 'תסתכלי מסביב, כי אני הולך למצוא אותך ולחתוך לך את הידיים'".
הבעיה של טניסאים היא שהם ספורטאים שזמינים יחסית לציבור, ולעתים קרובות מסתובבים באתרי הטורנירים, בין המגרשים והאימונים. לוחות הזמנים שלהם בדרך כלל מפורסמים הרבה מראש כך שלא קשה לדעת היכן הם יהיו ביום נתון. אין פלא שרבות מהטניסאיות נרשמות בבתי מלון בשמות בדויים. כמו כן, הן מספרות שעל אך שהיו רוצות, הן נאלצות להימנע מלפרסם היכן הן מבלות - באילו מועדונים, מלונות או מסעדות - כדי שלא יגיעו אליהן.
לסרינה וויליאמס ולמרטינה הינגיס היו פרשות של מטרידנים שהגיעו לבתי המשפט. לאנה קורניקובה היו מעריצים אובססיביים רבים ועד היום נרתעת מלהיראות בציבור, ולסטפי גראף היה פעם נער גרמני מטורף שניסה להתאבד על מפתן דלתה.
טניסאית העבר ג'ו דורי מספרת: "היו לי כמה מעריצים נהדרים, אבל היו לי שניים שהיו קצת יותר מדי. הם היו מופיעים כל הזמן ובסופו של דבר מצפים ממך לעשות דברים בשבילם. שלחו לי דברים... זו הייתה תקופה מפחידה. בחלק האחורי של המוח שלך אתה תוהה: מתי הם הולכים להופיע? מה עוד הם יכולים לעשות?'... זה מאוד לא נעים, זה גורם לך להרגיש נורא. יכולים להיות לילות ללא שינה. זו הייתה תחושה שמישהו צופה במה שאתה עושה. זו לא הרגשה נעימה".
נקודת המפנה לספורט הייתה הדקירה המחרידה של מוניקה סלש ב-1993 בהמבורג, על ידי אוהד מטורף של שטפי גראף. הטרגדיה הזו שינתה באופן דרמטי את האופן שבו טורנירים פועלים, במיוחד ברמת הגראנד סלאם. בעבר נוכחות המשטרה והביטחון היו מזעריים, ובווימבלדון אוהדים נהגו לשוטט על הדשא אחרי משחק כדי לבקש חתימות.
כיום האבטחה אחרת, שחקנים מלווים למגרשי אימון, ובווימבלדון אפילו יש מבוך של מנהרות תת קרקעיות שבהן הם יכולים להשתמש כדי לחצות את המתחם. אבל זה לא תמיד מספיק.