לפני חלון העברות של ינואר היה ברור שמנצ'סטר סיטי תשקיע סכומים גבוהים כדי לתקן את הסגל שלה לקראת החצי השני של השנה. סיטי קרסה מהרבה סיבות אבל הסיבה העיקרית היא סגל עייף ושחוק שהיה צריך רענון כבר בקיץ 2024 אבל הוא לא הגיע. אז סיטי, מבלי להתחשב בענייני פייר פליי פיננסי או הגבלת הוצאות וככל הנראה בהרבה מחשבה על העונש שיבוא בגין הפרה של לפחות 115 חוקים פיננסים של הפרמיירליג, השקיעה 180 מיליון ליש"ט מאבו דאבי ברכישת שחקנים.
עומאר מרמוש הובא מאיינטרכט פרנקפורט בסכום של בין 59 מיליון ליש"ט ל-63 מיליון ליש"ט כדי להוסיף מהירות וחדות להתקפה המדשדשת של פפ גווארדיולה. ניקו גונסאלס, קשר מכסה שטחים שיודע לנהל את המשחק, הובא ב-50 מיליון ליש"ט כדי לייצג את הקישור, לשמור על הכדור ולכסות ק"מ שהקשרים המזדקנים של סיטי כבר לא יכולים.
הובא גם הבלם האוזבקי עבדוקודיר חוסאנוב מלנס בסכום של כ-33.5 מיליון ליש"ט והבלם הברזילאי מפאלמיירס, ויטור רייס בסכום של כ-29.5 מיליון ליש"ט. אלו שתי החתמות לעתיד - כמו החתמתו של קלאודיו אצ'ברי, הכישרון הארגנטינאי הצעיר של ריבר פלייט בסכום של 12.5 מיליון ליש"ט (הוא הושאל חזרה לקבוצתו).
הרכש בוצע בשביל העתיד הקרוב - כי היתה אפשרות אמיתית שסיטי לא תצליח לשמור על אחד המקומות הראשונים בליגה ולהעפיל לליגת האלופות בשנה הבאה וגם בשביל העתיד הרחוק - כי הסגל היה חייב, מקצועית, את הרענון וייתכן מאוד שסיטי תושעה משוק העברות. הסכום שסיטי הוציאה הוא הסכום השני הכי גדול של מועדון יחיד בחלון העברות החורפי (הסכום הכי גדול היה מה שצ'לסי הוציאה ב-2023 - 275 מיליון ליש"ט).
על פי מה שניתן היה לראות בסופ"ש, הרכש הזה עשוי להציל את העונה של פפ - ואולי אף להוציא את הקבוצה לדרך חדשה. גונסאלס שלט בקישור מול הקישור המעולה של ניוקאסל ומרמוש חיסל את ההגנה של הג'ורדים עם מהירות וחדות שהובילו לכיבוש השלושער הראשון שלו בקריירה.
הסכומים שאבו דאבי השקיעה במנצ'סטר סיטי עלו אחרי החורף הזה לכ-2 מיליארד ליש"ט מאז שרכשו את המועדון ב-2008. ההשקעה היתה בצוות השחקנים והמאמנים כמובן אבל לא רק - הושקעו סכומים עצומים בתשתיות ואפילו בסביבה ובקהילה שמסביב למועדון. אגב, את הסכום העצום הזה מכסה אבו דאבי בעשרה ימים של מכירת הנפט שהיא מפיקה.
בצד השני של העיר, מנצ'סטר יונייטד ספגה בסופ"ש את ההפסד ה-12 שלה ב-25 משחקי פרמיירליג העונה. מדובר מבחינתה על הכי הרבה הפסדים אחרי 25 משחקים מאז עונת 1973/74 - עונת הירידה לליגת המשנה. כנראה שמנצ'סטר יונייטד לא תרד ליגה העונה אבל המצב המקצועי שלה הוא קריטי - חמור הרבה יותר מאשר של סיטי - ובחלון העברות האחרון רכשה רק שני שחקנים, פטריק דורגו מלצ'ה ב-27 מיליון ליש"ט והיידן האבן מארסנל בסכום של 1.5 מיליון ליש"ט. הקבוצה השאילה את טיירל מלסיה ואת אחד מכוכביה בשנים האחרונות, מרקוס רשפורד - כדי להוריד את ההוצאה על השכר.
וזה ממועדון שמנכ"לו הכריז בפני העובדים שהמטרה שלו היא אליפות בשנה ה-150 לקיומו - כלומר עוד 3 שנים. ג'ים רטקליף - האיש העשיר ביותר בבריטניה (בעל הון מוערך של כ-13 מיליארד ליש"ט) ומשקיע במנצ'סטר יונייטד, שהוצג כילד מקומי ואוהד של הקבוצה כל החיים - מנהל את האופרציה של המועדון במקומם של בני משפחת גלייזר ופיטר כבר מאות עובדים של מנצ'סטר יונייטד.
הוא מתכנן לפטר עוד רבים אחרים כדי למנוע מהמועדון "לפשוט רגל". זה לפחות מה שהוא טען בפני מנהלים ועובדים של המועדון - לפי דיווח של "הגרדיאן". המועדון הפסיד יותר מ-300 מיליון ליש"ט בשלוש השנים האחרונות ולפי אנשי המועדון, אם רטקליף לא היה מזרים 240 מיליון ליש"ט במזומן לקופת המועדון בשנה שעברה, כנראה שלקבוצה לא היה מזומן בכלל. וזה מועדון שמייצר מאות מיליוני ליש"ט במזומן מדי שנה.
רטקליף קנה 27.7% ממנצ'סטר יונייטד והמצב הפיננסי הנורא לא קשור ישירות אליו אלא לחוב שמשפחת גלייזר העמיסה על מנצ'סטר יונייטד כשרכשה את הקבוצה בעסקה ממונפת ב-2005. מאז אותה רכישה, המועדון הוציא יותר מ-2 מיליארד ליש"ט על ריביות, התמודדויות עם החוב ודיבידנדים ותשלומים למשפחה.
במקביל אימפריית הכמיקלים שרטקליף בנה - INEOS - מציגה מספרים רעים. החברה בחובות של כ-10 מיליארד ליש"ט ולאחרונה הפסיקה בצורה חד צדדית הסכם חסות גדול עם נבחרת הרוגבי של ניו זילנד. בנוסף, שתי סוכנויות אשראי (פיץ' ומודיס) הרימו דגלים אדומים בהקשר של המצב הכלכלי והפיינסי של INEOS. לפי הסוכנויות, החובות של החברה, גדולים פי 5 או פי 6 יותר מאשר ההכנסות השנתיות ושהחברה תתקשה להחזיר את החוב העצום בגלל המצב של תעשיות הכימיקלים בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והירידה המשמעותית של גז ונפט לתוך אירופה, השוק הגדול ביותר של INEOS.
כמו כן, קבוצות ספורט וחברות בבעלות של רטקליף סובלות בשנים האחרונות מביצועים נמוכים וצריכות הלוואות מ-INEOS כדי להישאר בחיים. והחברה צפויה לעמוד בפני תביעות ענק מגורמים בעולם הספורט בגלל הפסקת המימון והחסויות מצידה.
זה רק "טבעי" שמיליארדר שהרוויח מיליארדים מתעשיות מזהמות וחי במקלט מס, יפיל את כל הבעיות הפיננסיות שלו על מאות העובדים בעל השכר הנמוך ביותר במנצ'סטר יונייטד - מועדון של מעמד הפועלים. בשביל לחסוך עוד כמה לירות, רטקליף גם הוריד עבור העובדים את הבונוס השנתי של 100 ליש"ט והחליף אותם בקופון בשווי 40 ליש"ט למרקס אנד ספנסר. כמו כן, לאוהדים נכים של מנצ'סטר יונייטד אין יותר הטבות ומחירי הכרטיסים והמוצרים של המועדון עלו בשיעור ניכר.
וכל זה נעשה כשמנצ'סטר יונייטד מתנהלת כ"עסק רזה". על כל הכנסה של 100 ליש"ט, המועדון משלם בשכר 55 ליש"ט בלבד. רק שתי קבוצות פרמיירליג משלמות משכורות בשיעור נמוך יותר מההכנסות. ההמלצה של אופ"א היא תשלום של מקסימום 70% מההכנסות כמשכורות. בנוסף, מנצ'סטר יונייטד מצפה העונה לרווח תפעולי לפני מיסים ופחת של בין 145 מיליון ליש"ט ל-160 מיליון ליש"ט. הכנסות המועדון צפויות להיות בין הגבוהות ביותר בפרמיירליג - בין 650 מיליון ליש"ט ל-670 מיליון ליש"ט.
הפיטורים במנצ'סטר יונייטד צפויים להמשיך בחודשים הקרובים ולפי הערכות המועדון יפטר עוד כ-200 עובדים, כולל 80 סקאוטים - שבמשך שנים חיפשו ומצאו כישרונות שמתאימים לאופי הנדרש לקבוצות של אלכס פרגוסון, אופי שהיה הבסיס להצלחה המקצועית ההיסטורית של המועדון.
מי שמונה במקומם הוא כריסטפר ויול, הגרמני, שעבד בצ'לסי ו"יעצב מחדש" את הפעילות של המועדון בשוק העברות השחקנים, שתחתיו תסתמך בעיקר על "דאטה" ו-AI ועוד כל מיני באז וורדס, שמתעלמות לחלוטין מהעבודה שמחלקת הסקאוטים של יונייטד עשתה במשך השנים במנצ'סטר, באנגליה ובעולם. האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד סיפקה שחקן אחד לפחות לכל סגל יום של קבוצת הבוגרים מאז 1937. הרצף הארוך ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האירופאי.
במקביל להתרוממות הקבוצות בבעלות כספי הנפט והגז המזהמים, מנצ'סטר יונייטד מסמלת את הקריסה של הכדורגל בבעלות מקומית. המועדון המסורתי, שבמשך שנים נוהל על ידי אוהדים מקומיים אמידים, שבנו תרבות מועדון חזקה, הפך לצל של עצמו. הוא מנוהל עלי די אנשי עסקים מערביים רקובים מחמדנות שפועלים בראש ובראשה למען האינטרסים שלהם ולא עבור מוסד הכדורגל שקיים הרבה לפניהם ויהיה קיים הרבה אחריהם. הריקבון של מנצ'סטר יונייטד מסמל הרבה מאוד דברים על בריטניה ואירופה של המאה ה-21'. בריטניה ואירופה שמדי יום הופכות ליותר ויותר רקובות בגלל מערכת כלכלית וחברתית מתפוררת.