זה קרה כמה פעמים במהלך הקריירה של יורגן קלופ. הוא קיבל פניה מבכיר בבאיירן מינכן, בדרך כלל מאולי הנס, שבירר אם המאמן מעוניין לעבוד עבור האימפריה הבווארית. קלופ תמיד סירב. ב-2022 אמר בראיון ל"דיילי טלגרף" ש"להוביל את המועדון הכי גדול ועשיר בגרמניה אינו שווה ערך ל"מסע" שהוא עושה באנפילד. "הייתי יכול להגיע לבאיירן כמה פעמים בעבר" גילה. "הייתי יכול לזכות ביותר אליפויות בחיי אבל לא עשיתי את זה".
בעבר קלופ ציין שהוא רואה את עצמו כלוחם בעושר של באיירן. "באיירן הם כמו הסינים" אמר. "הם מעתיקים את מה שאתה עושה ואז עושים את זה בהרבה יותר כסף ומנצחים ככה". הוא דחה גם את מנצ'סטר יונייטד מספר פעמים. ב-2013 כשסר אלכס פרגוסון פנה אל קלופ בעצמו, הגרמני אמר לסקוטי שהוא מרגיש "שזה לא בסדר" לעזוב את דורטמונד. גם ב-2014, כאשר השדים האדומים פנו אליו להחליף את דיוויד מויס, קלופ שוב אמר להם ש"זה לא מרגיש נכון". בפני כתבים גרמנים הודה שהוא פשוט חיכה לליברפול. "אפילו אישתי ידעה, אם ליברפול תתקשר, אני הולך".
ליברפול "הרגישה נכון" לקלופ כי מבחינתו היתה יותר מועדון כדורגל מאשר חברה מסחרית עם קבוצת כדורגל. לפי רובי פאולר "קלופ דחה את מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד כי הוא שנא את הפוקוס שלהם על השפעות מסחריות". ובראיון ל"מארקה" קלופו בעצמו הצהיר: "אני מאמן הכדורגל עם הכי הרבה מזל בעולם בגלל שאימנתי שלוש קבוצות ששרות You'll Never Walk Alone כשאתה עולה על המגרש".
"אני רומנטיקן של כדורגל ואני אוהב מסורת בכדורגל", הודה. "אני אוהב בכדורגל שכולם נותנים לעצמם את ההזדמנות ליהנות ממשהו כזה. העולם מסביבנו רציני מספיק. וכולנו רוצים לנצח במשחק הזה ואם אנחנו מנצחים, אנחנו חוגגים ביחד. ואם אנחנו מפסידים, אז אנחנו סובלים ביחד. בחיים, אנחנו סובלים לבד עם הבעיות שלנו אבל כאן בכדורגל אנחנו יכולים ליהנות ולסבול עם הרבה אנשים מסביבנו ו-30 או יותר מיליון אוהדים מרחבי העולם. זו תחושה חזקה של קהילתיות גדולה. זה לא פותר את כל הבעיות אבל זה עוזר".
והאדם הזה, שמדבר ככה על כדורגל, החליטו בעונה שעברה להצטרף לרד בול - רשת מועדוני כדורגל ברחבי הגלובוס שהוקמה על ידי חברת משקאות אנרגיה כדי לשמש ככלי שיווק למשקה אנרגיה סוכרי. ולכן התגובות של אוהדים, בעיקר גרמנים, היו כל כך שבורות לב. "האם שכחת את כל מה שגרמנו לך להיות?" כתבו אוהדי מיינץ בשלט שהופנה אליו. בשלט נכתב גם משפט של קלופ כסיכום המסר שלהם: "אני אוהב אנשים עד שהם מאכזבים אותי". התגובות של אוהדי דורטמונד לציוץ "הוולקאם" של קלופ לרד בול היו עוד יותר כואבות. "הכדורגל מת" כתבו. "הוא פשוט מת מבחינתי", "זה גורם לי לבחילה", "אני הופך לחולה מזה" וכו' וכו'.
קלופ ואנשיו בתקשורת הגרמנית הגנו על ההחלטה שלו לקבל את תפקיד "ראש פיתוח הכדורגל הגלובלי של רד בול". הוא אמר שהוא לא "רצה לדרוך על הרגליים של אף אחד" והבהיר בצורה הברורה ביותר שאינו הולך לאמן ברד בול אבל גם הוסיף: "אי אפשר לקבל את ההחלטות לפי מה התגובות לכך יהיו. לא הייתי יכול לעשות סקר בקרב אוהדים לגבי המהלך הבא בקריירה שלי. הניסיון לגרום לכולם להיות מרוצים יוביל לכישלון". קלופ גם הבהיר שיהיה לו את הזמן "ללמוד שוב פעם" כדי לקבל 10-12 מיליון יורו בעונה בשביל "לסייע לפתח שיטות אימון, שיטות פיתוח מאמנים ולתרום למאמצי רשת הסקאוטינג הגלובלית של הארגון".
אבל הוא מיתמם במקרה הטוב או מדבר בלינגו תאגידי מבחיל במקרה הרע. כי קלופ, שדיבר כמו מאהב של המשחק, נמצא במועדון שבגרעין שלו יש רק את הצורך לנצל את המשחק. יש לומר שקלופ אף פעם לא חשב שמה שרד בול עושים הוא גרוע. "אני יודע איזו ביקורת יש על רד בול, בעיקר ממסורתיים. אני לא אחד מהם" אמר בראיון לאתר הבונדסליגה לפני שנים רבות. ויש לומר גם שחלק מחבריו והמנטורים שלו עבדו עבור רד בול, נתנו לארגון לגיטימציה ויצרו שם חברה שיכולה לבנות מועדונים יעילים מבחינה כלכלית ושיווקית.
אבל זו בדיוק הבעיה. מועדון כדורגל הוא לא עסק רגיל. הקהילות המקומיות יצרו לפני יותר מ-100 שנה גוף ללא מטרות רווח כדי שייצג אותם ואת ערכיהם על מגרש דשא מלבני. אם אחד מהמקומיים הרוויח מלא כסף ורצה להשקיע בקבוצה כדי שתסב גאווה גדולה יותר לקהילה? מעולה. אם קבוצה יכולה להשיג יותר תמיכה מקומית וכספית מחברות האזור בזכות הטמעתה בתרבות המקומית, אז עוד יותר טוב. בגרמניה, שונאים את רד בול בכלל ולייפציג בפרט, בגלל זה.
לייפציג היא ב"בעלות" רד בול, חברת משקאות האנרגיה האוסטרית, מאז שהוקמה ב-2009. במה לייפיציג שהוקמה על ידי רד בול שונה מקבוצות אחרות בבעלות חברות ענק כמו וולפסבורג (פולקסווגן) או לברקוזן (באייר)? כי "ר.ב לייפציג" הוקמה בדרך לא דרך מבחינת הגרמנים.
על פי חוק, קבוצות צריכות להיות בבעלות 50% פלוס מניה של חברי מועדון. זה חוק ה-50+1. "חברי המועדון" שהקימו את ר.ב לייפציג הם מספר קטן של עובדי רד בול, שהקימו מועדון על ידי איחוד שתי קבוצות כושלות - זאת בניגוד לוולפסבורג ולברקוזן שהוקמו על ידי עובדי המפעלים בערים אלה ולא עובדי חברות שאינן גרמניות.
ואז רד בול השקיעה מיליונים באקדמיה ובסגל ועלה מהליגה החמישית לבונדסליגה בשבע שנים בלבד - על חשבונם של מועדונים מסורתיים שעושים את הכל כמו שצריך ברמה העסקית והקהילתית. כמו כן, אוהדי רד בול נתפסים כ"לקוחות". אין שם תרבות אוהדים אמיתית, שכמעט כל אוהדיה מגיעים מפרברי העיר למופע בידור ולא למשחק כדורגל. לייפציג היא עסק לכל דבר ואוהדי הכדורגל בגרמניה "שיהרגו אותך אם תקרא להם לקוחות" (לפי מנהל השיווק של בורוסיה דורטמונד, קרסטן קרמר), שונאים זאת.
כמו כן, זו היתה הפעם הראשונה שמועדון גרמני "נקנה" ככלי שיווקי ולא כקבוצת ספורט. עשו מניפולציה על החוק ששומר על הכדורגל הגרמני מפני השפעות זרות וחדרו ללב מוחו ואז ללב ליבו עם גיוס קלופ למערך. בגרמניה מודעים לחלוטין לכך שחברות ענק משקיעות כספי ענק בקבוצות המסורתיות יותר. באיירן בבעלות חלקית של אאודי, אדידס ואליאנץ, דורטמונד נסחרת בבורסה ושאלקה היתה חתומה על הסכם ענק עם גזפרום הרוסית.
עם זאת, בגרמניה אין "משקיעים" זרים - אמריקאים, קטארים וסינים - שקונים את הקבוצות ועושים בהן כרצונם, כמו שקורה בפרמיירליג - בזכות החוקים שלהם. אמנם יש Retortenclubs - בתרגום מילולי "מועדונים שגדלו במעבדה" - אבל רוב המועדונים עדיין בבעלות האוהדים. ר.ב מאיימת על המציאות הזו. וגיוס יורגן קלופ מחזק את האיום הזה.