בשקט בשקט, כמעט בלי שאיש יבחין, הפועל ירושלים ביצעה העונה מהפכה מקצועית. בניגוד ליריבותיה בצמרת הכדורסל הישראלי, מכבי תל אביב והפועל תל אביב, היא הצליחה לשמור בקיץ על השלד והבסיס המוביל של שחקניה; אבל החתמה אחת חוללה שינוי מהפכני בקונספציה שסביבה נבנתה הקבוצה בשנתיים החולפות.
באופן לא מפתיע, ההחתמה הזו היא של ג'ארד הארפר. נכון, תואר מלך הסלים הנוכחי ביורוקאפ (22.7) ובליגת העל (19.7) אינו מובן מאליו, רק שלא זה העניין. האדומים התרגלו להישען על שחקנים עם סייז, גובה ומסה כדי להוציא לפועל את השיטה ההגנתית שהנחיל אלכסנדר דז'יקיץ' ושמנסה להמשיך יונתן אלון, ולפתע הביאו שחקן מוביל בנומך 1.78 מ'. ובכלל, הארפר הונחת למעשה כמחליפו של ליוואי רנדולף - לא במיקום על המגרש, אלא במקום בהיררכיה - ובכך עבר מרכז הכובד ממשבצות הסקנד גארד והסמול פורוורד לעמדת הרכז.
אז נכון. רנדולף הצליח לדור אשתקד בכפיפה אחת עם יובל זוסמן, והציוות החדש לא עבד. במהירות הוכח שהארפר וספידי סמית' אינם יכולים לשחק באותה קבוצה, אבל קשה לומר שבבירה מתחרטים: מאז עזיבתו של האיש והראסטות לטורק טלקום אנקרה, ירושלים הפכה מאוזנת יותר, קיבלה באופן מוחלט את מנהיגותו של הכוכב החדש, ונראה שהיא נהנית מכל רגע. גם הוא, אגב. סמית', שהתקשה להשלים עם הפיחות במעמדו, מוצא עצמו במצב מקצועי גרוע עוד יותר משהיה בתחילת העונה.
דבר אחד אי אפשר לקחת מהאקס שעבר לטורקיה - את שני גביעי המדינה ב-2023 וב-2024, שעליהם הוא חתום יותר מכל שחקן אחר. אשתקד רשם 12 נקודות ו-15 אסיסטים, והיה בין הגורמים המרכזיים ל-11 האיבודים של לורנזו בראון. לפני שנתיים העמיד 16 נקודות ותשעה אסיסטים. בשני המקרים ניצחה קבוצתו בגמר את מכבי תל אביב, וסמית' הוכתר פעמיים ל-MVP.
הערב (חמישי, 21:00), כשירושלים חוזרת למעמד הזה, שוב מול הצהובים, המשימה תעבור להארפר שינסה להצעיד אותה להישג שאליו לא הגיעה מעולם: זכייה שלישית ברציפות בתואר.
בשלל ריאיונות שמעניקים ראשי הקבוצה והמועדון, חוזרות וצצות וריאציות שונות לציטוט המיוחס לאלון, שלפיו "המערכת אינה מוכנה לשחקן במיליון דולר". אז הארפר אמנם משתכר רק 475 אלף דולר, אבל הוא לגמרי שחקן של מיליון דולר. יש לו חוזה גם לעונה הבאה, אולם באחד הסעיפים מופיעה אופציית יציאה שאותה יוכל לממש בקלות כדי להשתדרג לשכר שמתקרב לשבע ספרות.
כאן, בעצם, מסתתר האתגר המשמעותי שימתין לאדומים אחרי הגמר: לחרוג מדפוסי הפעולה האיטיים, הצנועים, השקטים והסו-קולד שפויים, ולהפוך את הסופרסטאר שהתגלה בקבוצה לפרנצ'ייז פלייר שלה. בתחילת העונה, כשהחנות הרשמית השיקה טי-שירטס הנושאות את שמו ומספר הגופייה שלו, הארפר רכש 50 חולצות וחילק אותן לילדים בארנה. ולאור התצוגות על המגרש, אין מתאים ממנו כדי להפוך לפנים של הקבוצה. אבל אי אפשר לעשות את זה כשבעוד ארבעה חודשים הוא עלול לעזוב.
גישושים ראשונים כבר נעשו בנוגע לאפשרות פתיחת החוזה, אך לא מעבר לכך. המועדון צריך להחליט שהוא מוכן לשלם את הסכומים שלא שילם עד כה בעידן מתן אדלסון, והשחקן צריך להחליט שהוא רוצה להישאר.
ככל שהרצון הירושלמי להשאיר את הארפר נתפס כמובן מאליו, עולה השאלה המהותית בנוגע לאינטרס של הכוכב עצמו. לפיס ארנה הוא הגיע אחרי שנתיים בוולנסיה, שבהן היה כינור שני ורכז מחליף לכריס ג'ונס, והעמיד ממוצעים של 9.6 נקודות ו-2.8 אסיסטים ב-17:15 דקות ביורוליג. מספרים לגיטימיים - וגם כאלה שלא מספיקים עבורו העונה אפילו למחצית של משחק ביורוקאפ.
כעת, לראשונה, הוא קיבל את המפתחות ומחזיק בבלעדיות בקבוצה משלו. כאן גם מגיע המילכוד: ייתכן שבפרוס יום הולדתו ה-28 הוא ירצה לממש את המניה שנמצאת כרגע בשיאה ולשוב למפעל הבכיר מהדלת הקדמית. הצעות לא יחסרו לו, והשאלה היא איזה סוג של הצעות.
ביורוליג התפשט טרנד הרכזים הנמוכים, שלפתע הפכו מוצלחים ומצליחים. עד העונה, כל שחקן שאינו מחזיק בגובה ה"מקובל" הפך לסימן שאלה מהלך. שם הקוד לבעייתיות הזו הוא פארקר ג'קסון-קרטרייט (1.80 מ'), שהיה שחקן העונה בגרמניה ב-2022 והלהיב את כל היבשת, אבל התרסק מיד אחר כך בווילרבאן. העונה הוא השתקם בליגה האוסטרלית, ולאחרונה עבר לריטאס וילנה.
גם הארפר, לצורך העניין, נתפס ככזה שאולי לא יוכל לעמוד באינטנסיביות ובפיזיות של היורוליג. ייתכן שזה בגלל הסיטואציה, ובגלל ולנסיה, ובגלל ג'ונס ובגלל המאמן אלכס מומברו; בשורה התחתונה, האיש עוד לא הוכיח שהוא מסוגל לככב ברמות הגבוהות ביותר.
אלא שעכשיו, סוף סוף, בשלו התנאים לעוד ועוד שחקנים מסוגו. טי.ג'יי שורטס (1.75) ניפץ גם את תקרת הזכוכית הזו, וסלל את הדרך עבור הבאים אחריו. הוא לא לבד. כשפקונדו קמפאסו (1.81) מביט על טבלת מובילי האסיסטים, שבה הוא מדורג שלישי, הוא מוצא מעליו - מלבד שורטס - את תמיר בלאט (1.78).
גם שלושת המוליכים בקטגוריה הזו ביורוקאפ - הארפר, זאבייר סימפסון ואנתוני קאוון - צריכים לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע ל-185 סנטימטרים; ולחשוב שלפני שלוש שנים, מלכי האסיסטים בשני המפעלים התנשאו לגבהים של 1.96 ו-1.95 מ'.
אז מה מצפה להארפר בשוק? סביר להניח שבמועדונים הגדולים והעשירים שירצו בו, הוא לא יקבל תפקיד כה משמעותי כמו בירושלים, והרול המיועד לא יהיה שונה בתכלית מזה שכבר היה לו בוולנסיה; מנגד, קבוצות היורוליג שיהיו מוכנות להפקיד את עתידן בידיו הן לא אלו שמשלמות סכומים הנעים סביב מיליון דולר. לשם השוואה, שורטס משתכר בפריז מעט פחות מהארפר בישראל.
לכל המיקס הזה ייכנסו, מן הסתם, שיקולים נוספים. אחד מהם נוגע למצב המלחמה בישראל: שחקן זר, שנהנה מהצעות מפליגות במקומות "שפויים", לא ימהר להתחייב לקבוצה שאינה משחקת בבית, ונמצאת במשך כל העונה על המזוודות ובטרמינלים. את הבעיות הללו, כפי שהוכיחה העונה הפועל תל אביב, אפשר לפתור בכסף.
האם ירושלים בשלה לכך? האוהדים, שגם כך הביעו לא מעט תסכול ותרעומת כששחקני החיזוק שהצטרפו במעלה הדרך היו טאריק פיליפ ודרק אוגביידה, יתקשו לסלוח אם היא תאבד את הכוכב הגדול שלה על סעיף כלכלי.