כריסטיאן רומרו, שריר. גוליילמו ויקאריו, קרסול. דומיניק סולאנקה, ברך. ג'יימס מדיסון, שוק. דסטיני אודוג'י, שריר הירך האחורי. ברנן ג'ונסון, ירך. טימו ורנר, שריר הירך האחורי. ראדו דראגושין, ברך. ווילסון אודובר, שריר הירך האחורי.
הרשימה המפוארת הזו הייתה יכולה להרכיב סגל איכותי ומעניין ברמת הפרמיירליג. אלא שלרוע מזלה של טוטנהאם, תשעת השחקנים הללו הם הפצועים והנעדרים שיחמיצו הערב (22:00, שידור ישיר בספורט1) את משחק הגומלין בחצי גמר גביע הליגה האנגלי באנפילד; הם לא יהיו שם כדי לנסות להגן על יתרון 0:1 מהמפגש הראשון ולהציל משהו מהעונה האיומה שעוברת על "היהודים" מלונדון. עד לפני ארבעה ימים, טוטנהאם חוותה את הפתיחה הגרועה ביותר שלה מזה 31 שנים. עד לפני ארבעה ימים, היא השיגה נקודה אחת בלבד בשבעה משחקים, ולא ניצחה אפילו פעם אחת מאז תחילת 2025. היא הידרדרה למקום ה-16 בטבלה, שני שלבים מעל הקו האדום, ומכת הפציעות הייתה תירוץ יפה אך חלקי ביותר למשבר המתמשך שעובר עליה.
ואז הגיע משחק החוץ בתחילת השבוע מול ברנטפורד. לא נקדים את המאוחר, ולא נפליג בסופרלטיבים. כן, טוטנהאם ניצחה 0:2 ומילאה את הריאות במעט אוויר, אלא שהמשבר רחוק מלהסתיים והבעיות המרכזיות והמהותיות ממש לא נפתרו. בכלל, זה היה הניצחון הכי לא "טוטנהאמי" שיכול להיות; לא יפה, לא התקפי, אבל שלוש הנקודות נכנסו לקופה, וזה מה שחשוב.
פנים רבות יש לכאוס הזה. קהל האוהדים, שריגש את מדינת ישראל כשהפריח ביציע מאות בלונים צהובים לכבוד שחרורה של אוהדת הקבוצה אמילי דמארי משבי חמאס, מפגין פחות נחמדות כלפי הבעלים דניאל לוי וזועם על חוסר התגובה מול מכת הפציעות הבלתי נתפסת. שני שחקנים הובאו בהשאלה - המגן קווין דנסו והחלוץ מאתיס טל, שממחיש טוב מכל את המצב. הוא הגיע מבאיירן מינכן בהסכם עד סיום העונה, שבמסגרתו אין לטוטנהאם אפילו אופציית רכישה; זה מלמד רבות על מקומה בשרשרת המזון, ועל המרחק בין המציאות לבין האופן שבו היא תופסת את עצמה.
המאמן האוסטרלי אנג' פוסטקוגלו לא נשאר נקי. הוא מפגין לא מעט עצבנות ונרגנות על הקווים, ואיבד בשבועות האחרונים את כל הפאסון וקור הרוח שלו. נכון שהפסד לליברפול הוא טבעי ויש שיאמרו מתבקש (המשחק ביניהן בפרמיירליג הסתיים ב-6:3), אך אם יאבד הערב את היתרון המוקדם ויודח, ייתכן שמעמדו - איך אוהבים לומר במחוזותינו - יתערער.
רק גביע הליגה. "רק?"
בתוך כל הרע, מצאו התרנגולים מעט נחמה. מצבם בליגה האירופית מצוין והם העפילו לשמינית הגמר מהמקום הרביעי, אבל הרגע המאושר ביותר בעונה המסויטת הזו היה לפני חודש, בחצי הגמר הביתי בגביע הליגה מול המרסיסייד. לוקאס ברגוואל השבדי בן ה-18 הבקיע את שער הניצחון בדקה ה-86, וקטע רצף של 24 משחקים ללא הפסד מצד היריבה באדום.
כן, זה רק ניצחון ראשון שלא מבטיח דבר. וברור, אם טוטנהאם תפסיד הערב, לא תהיה לו משמעות כלשהי. ואין ספק, גם נקודת האור הזו לא מפזרת את האפלה שבה שרוי המועדון. אבל דווקא בגלל שהתוצאה הזו הושגה בתוך תקופה כה קשה, בסגל קצר ופצוע, במשחק פיזי ולוחמני, בדקה כל כך קריטית, ומול יריבה שנמצאת בעונת שיא - הניצחון היה כל כך מתוק, מיוחד ומשמעותי.
אם הספרס יפתיעו וישלימו את הניצחון במפגש הכפול, זה יצבע בצורה מעט אחרת את העונה שלהם. נכון, מדובר רק בגביע הליגה, אבל זה עדיין התואר האחרון שבו זכו - אי אז לפני 17 שנים.
ומה יקרה לליברפול אם היא תפסיד? האמת, לא הרבה. טרנט אלכסנדר-ארנולד בספק למשחק, ובכל מקרה היא עדיין מדורגת ראשונה בפרמיירליג, העפילה מהמקום הראשון לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ולמרות הפיגור נשארה הפייבוריטית לעלות הערב לגמר גם במפעל המשני.